ברוכים הבאים לכתבה השלישית בסדרת ״גיק ראפ״, סדרת הכתבות בה עולם הגיק ועולם הראפ עושים קרוסאובר ממש כמו [הכנס אזכור לקרוסאובר גיקי פה]. הפעם, אני אדבר על דלטרון 3030, סופרגרופ של ראפרים ששני האלבומים שלהם הם סוג של אופרת חלל בסגנון היפ-הופ. או היפ-הופרת חלל אם אתם מעדיפים (אתם מעדיפים, תסמכו עלי).
אבל בשביל להגיע ל-3030 אנחנו צריכים להתחיל ב-1991 שם הראפר האלטרנטיבי דל דה פאנקי הומוסאפיאן הוציא את האלבום הראשון שלו. דל, שם אמיתי טרן דלבון ג׳ונס, הוא בן דודו של הראפר המפורסם אייס קיוב ובעזרת הקשרים שלו הוציא את האלבום I Wish My Brother George Was Here, ממנו יצא הסינגל, Mistadobalina.
אם הייתם בחיים בשנת 2001, אתם אולי מזהים את הקול הזה. כן, דל סיפק את הראפ ללהיט המטורף של הגורילאז ״קלינט איסטווד״. יש כל כך הרבה אלמנטים שונים בשיר הזה: השירה של דיימון אלברן, ההפקה של דן דה אוטומייטור, הציורים של ג׳יימס היולט, כך שאנשים לא תמיד חושבים על מי עשה את הראפ. לעזאזל, אני אפילו לא ידעתי שיש שם קטע ראפ עד לפני כמה שנים. אבל יש שם, ובשביל חובב היפ הופ וסולד אלקטרוניקה כמוני, זה מה שהופך את השיר לטוב.
אבל אני פה בשביל לדבר על השיתוף פעולה הקודם שלו עם מפיק השיר, דן דה אוטומייטור. יחד עם הדי ג׳י קיד קואלה (אני מצטער על כל השמות המשונים בכתבה הזאת, ככה יצא) הם יצרו את הקבוצה דלטרון 3030 ואת האלבום בעל אותו שם, אלבום קונספט על החיים בשנת 3030 - גזענות, משטר טוטליטרי ויצורים בעלי ארבע זרועות שמשתתפים בקרבות ראפ.
אני חייב להגיד שלמרות שהאזנתי הרבה לאלבום הזה אני עדיין לא לגמרי מבין את הסיפור. באופן כללי, השיר הראשון 3030 מציג לנו את המציאות בכדור בארץ בשנת 3030, עולם פוסט אפוקליפטי בשליטה של דיקטטורים בו ראפ מדוכא על ידי הממשל. גיבור הסיפור דלטרון זירו, חייל מק (במובן חליפת Mech לא במובן שהוא בא עם ארוחת ילדים) יוצא יחד עם המפיק אוטומייטור למסע להתחרות באליפות הראפ הבין-גלקטית. במהלך האלבום יש גם שירים על המציאות הקשה בשנת 3030, התכנית של דלטרון לשגר וירוס להפיל את הממשלה, וכמובן הוא בסוף מגיע לתחרות הראפ האינטרגלקטית, בה הוא נלחם בין השאר במישהו עם ארבע ידיים (לא ברור בדיוק איך זה עוזר בראפ) מה שנותן לו הזדמנות למשחק מילים ("He was a quadruped, four arms,He hit me with four fore arms made of bronze").
אחרי ביקורות טובות לאלבום, עבודה על אלבום שני יצאה לדרך ב-2004, אבל משום מה (אולי הממשלה העתידנית שונאת הראפ התערבה) האלבום, איוונט 2, יצא רק ב-2012. הסיפור של האלבום הזה אפילו יותר מסובך - קריינות פתיחה של השחקן ג׳וזף גורדון לוויט מסבירה שהשנה היא 3040 והעולם שוב מיואש וזקוק לגיבור. למזלם, הצמד דלטרון ואוטומייטור חוזרים להילחם בפשע ולספק תקווה לאנשים באמצעות ראפ, כמו שמתואר בשיר The Return. אך לקראת סוף האלבום אנו רואים שההתעללות של הממשלה בכדור בארץ גרמה לאפוקליפסה נוספת. אנחנו עוברים אז לשנת 4010 שם גיבור חדש, דלטרון אוסירוס, גילגול נשמת של דלטרון זירו, מגיע.
איוונט 2 מכיל הרבה יותר הופעות אורח. בין השירים יש מערכונים של אנשים מתלוננים על איך הדברים לא כמו שהם היו בעבר (העבר, שבגלל שהאלבום מתרחש בשנת 3040 , הוא העתיד שלנו) יש את הקומיקאי והשחקן דיוויד קרוס (משפחה בהפרעה, מיסטר שואו) ואשתו האמיתית, השחקנית אמבר טמבלין, שמשחקים זוג נשוי שמתלונן על דברים כמו סנדוויצ'ים מרחפים, ושלישיית הראפ הקומי דה לונלי איילנד שמשחקים זקנים שפוצחים בשיר נוסטלגי מלא בהומור היחודי שלהם ("Before they banned Ol Yeller, in the wake of the presidential dog-fucking scandal"). בשירים עצמם יש הופעות אורח של חבר רייג׳ אגינסט דה מאשין, ז'אק דה לה רוצ׳ה וסולן בלור והגורילאז דיימון אלבורן שגם הופיע באלבום הראשון.
דל משלב מילים ״מדעיות״ ״גדולות״ יחד עם מילים פשוטות כדי ליצור חרוזים מעולים ("Nonequivalence, 900 Newtons,Crush you like croutons"), ומשלב סאטירה, מחאה, הומור ומדע בדיוני כדי ליצור את המציאות של 3030. הביטס של דן דה אוטומייטור נשמעים באותו זמן עתידניים ורטרויים, ונעים בין אפלים לאופטימיים מה שיוצר תחושה מעולה לשני האלבומים. אם אתם מחפשים גרסת היפ הופ לדה וול של פינק פלויד זה הקבוצה בשבילכם. בינתיים הנה פלייליסט שהכנתי של השירים האהובים עליי.
יונתן עמירן
קומיקאי/ תסריטאי חובב, איש מגניב בצורה מקצועית.
אוהב: סרטים מגניבים, ראפ, קומדיה, ניקולס קייג׳, סרטי קומדיה עם ניקולס קייג׳ עושה ראפ.
לא אוהב: סרטים משעממים