פעם אחת אני אשמח לשבת בפגישה בה חברות ההפצה מחליטות על תרגום שמות הסרטים לעברית. הם יכולים לקלוע עם שמות כמו "הנוסע השמיני" (לא סתם בחרתי בו) והם יכולים לחרב את חוקי הלוגיקה עם "להציל את מארק ווטני". ב-2014 ראתה אור הגרסה העברית של "The Martian" ספרו של אנדי וייר תחת השם "לבד על מאדים", שם שלא מותיר שום ספק על מהות העלילה ויכל להיות הבחירה ההגיונית לסרט החדש. תהיתי האם הבחירה בשם נבעה מהרצון למשוך צופים על בסיס הזכרון הטוב מהסרט "להציל את טוראי ריאן" או מהסיבה שהציבור הישראלי לא מסוגל להתחבר לכותרי מדע/מדע-בדיוני. שגם את זה אני לא מסוגל להבין, כי בכל אתרי אינטרנט, פוסטר או טריילר דואגים להראות לנו שמדובר בסיפור שמתרחש בחלל. בכל מקרה, התיישבתי באולם הקולנוע בחשש לא קטן, סרט בבימויו של רידלי סקוט לא הצליח להלהיב אותי כבר 15 שנה.
קיימת לי הערכה רבה לפועלו של רידלי סקוט, במיוחד בעולם המדע הבדיוני. "הנוסע השמיני" הוא אחד מסרטי המד"ב האהובים עליי, עד ימים אלו זינומורפים וחובקי פנים יכולים להטריד את מנוחתו של כותב זה בכל רגע נתון. מאז גלדיאטור, סרטיו של סקוט הם כמו לולאת זמן אחת גדולה. הוא מכריז על פרויקט מסויים שגורם להתעניינות מצידי, הליהוקים נבחרים והתקווה שלי גדלה מיום ליום, הטריילרים מרגשים ואני יוצא מאולם הקולנוע מאוכזב קשות.
מארק ווטני (מאט דיימון) הוא בוטנאי ומכונאי בשירות נאס"א אשר יצא למשימת מחקר עם חבריו לצוות על מאדים. זמן קצר לאחר תחילת המשימה סופת אבק קשה מכה באזור המגורים מה שמחייב את הצוות לבטל את המשימה ולחזור לכדור הארץ. במהלך הפינוי מארק נפגע מרסיסי מערך התקשורת ונחשב כמת, לחברי הצוות אין ברירה והם נאלצים להשאיר את "גופתו" על פני השטח. כאשר מארק מתעורר הוא מבין שננטש על פני הכוכב האדום, ללא שום יכולת לתקשר עם נאס"א עם כמות מזון שיכולה להשאיר אותו חי לשנה, בעוד שהמשימה המאוישת הבאה למאדים תגיע רק בעוד 4 שנים.
כאשר מדיה מסויימת נבחרת לעבור עיבוד לעולם הקולנוע, תמיד תשאל השאלה האם העיבוד הויזואלי נאמן למקור. משימת עיבוד הספר וכתיבת התסריט נפלה בחיקו של דרו גודארד, שבקורות החיים שלו ניתן למצוא את "בקתת הפחד" המפתיעה ואת "דרדוויל" המרשימה (שלא נדבר על אנג'ל ובאפי). גודארד עשה עבודה נפלאה בכתיבת התסריט, ברובו המכריע הסרט נאמן למקור ומצליח להעביר את אותן דילמות, מתח, הומור ורגש שחוויתי בקריאת הספר. מספר פרקים כמובן לא הגיעו לטייק הסופי, חסרונם לא מהווה פגיעה בהנאה או בהמשכיות הסיפור לקוראי הספר.
מפתיחת הסרט שמציבה אותנו על מאדים אנחנו זוכים להצגה מהירה של שחקני המשנה, הדמות הראשית ומשם לעניינים. סופת אבק אכזרית מכה בצוות ללא רחמים בסצינה מותחת ומסחררת. בסיומה, נאס"א מודיעה על כשלון המשימה ושעל פני מאדים נשארה גופתו של מארק. הרגע שבו מארק מתעורר במדבר האדום עוצר נשימה. דיימון הצליח להעביר במבט בודד את ההבנה שהוא תקוע על הכוכב ואת הפחד הבלתי ניתן לעיכול שמגיע עם ההבנה הזאת.
הסרט נע בין שלושה מישורים: האחד, מאבק ההישרדות של מארק בתנאים הקשים ביותר שאפשר לדמיין. השני, צוות נאס"א שמנסה בכל דרך אפשרית יחד עם שאר העולם להציל את מארק ולהתמודד עם הצונאמי התקשורתי. והשלישי, צוות המשימה של מארק שמגלה בשלב מסויים שחברם בעצם חי לבד על מאדים ונאלצים להתמודד עם רגשות האשם. סקוט מצליח לדלג וליצור עניין בין שלושת המישורים בצורה מקצועית ללא תקלות. הוא גורם לנו לגלות עניין וסימפטיה בין מארק שתקוע על הכוכב ונלחם על גידול תפוחי אדמה, צוות החללית ששט בחלל בתחושת חוסר אונים ואת מנהלי נאס"א שנדרשים לקבל החלטות בלתי אפשריות שדרושה אחת שגויה על מנת לגזור את דינו של מארק.
הסרט הוא של מאט דיימון, שעושה עבודה מושלמת בגילום הדמות של מארק. ממבט ראשוני הוא לא ייראה לנו כאסטרונאוט הטיפוסי, יהיה עסוק יותר מלספר בדיחות מאשר לחקור את מאדים. אך לאחר זמן קצר אנחנו מבינים שעומד מולנו גאון כריזמטי ומצחיק שלא נותן למצב הקשה לשבור אותו בקלות. שאר סוללת השחקנים בנויה מכשרונות ענק כמו צ'יווטל אג'יופור ("12 שנים של עבדות"), ג'סיקה צ'סטיין ("בין כוכבים") וג'ף דניאלס ("חדר החדשות" ועוד המון דברים טובים) שעושים את הטוב ביותר אבל מחווירים לעומת דמותו הכובשת של דיימון.
מארק שוהה על מאדים תקופה לא קצרה, שבמרכזה מאבק ההישרדות שלו. הייתי שמח לראות את נטל הבדידות משפיע עליו. הוא האדם היחיד בכוכב לכת זר ונראה שבמהלך כל הסרט הוא לוקח את זה די בסדר. את הכמיהה לקשר אנושי אפשר למצוא אצל כל אחד, אנחנו חייבים קשרים על מנת לשרוד. מעט התאכזבתי שהסרט לא תקף את הנקודה הזאת, האם האימונים של מארק בתור אסטרונאוט לימדו אותו להתמודד עם מצבים כאלו או שזה היה האופי המיוחד והבדחני שלו הוא שזה שהציל אותו.
בשנה שעברה קיבלנו את אחת ההפתעות בסרטי המדע בדיוני, "כוח משיכה" שהצליח להרים את רף האפקטים הויזואלים. יותר מכך "כוח משיכה" דיבר על הבדידות בחלל ויצר ההישרדות האנושי. בשונה מ"כוח משיכה", "להציל את מארק ווטני" מכוון יותר על הגאונות האנושית והערבות ההדדית שלנו כבני אדם. הישרדותו של מארק לא הייתה תלויה רק בגאונות שלו אלא ברצון הגלובאלי של האנושות להציל אדם בודד, ללא התחשבות בעלויות.
אחד הפסקאות האחרונות בספר אהובה עליי במיוחד, מכיוון שהיא משקפת את מהות הספר והסרט. "עלות ההישרדות שלי היתה ודאי מאות מיליוני דולרים. הכל כדי להציל בוטנאי מטופש אחד. למה לטרוח? טוב, בסדר, אני יודע מה התשובה. חלק מזה קשור למה שאני מייצג: קדמה, מדע, כל העתיד בחלל שעליו חלמנו כבר מאות שנים. אבל באמת, הם עשו את זה מכיוון שלכל בני האדם יש דחף בסיסי לעזור זה לזה. זה אולי לא נראה כך לפעמים, אבל זה נכון. אם מטייל אובד בהרים, אנשים מתאמים חיפוש. אם יש תאונת רכבת, אנשים עומדים בתור כדי לתרום דם. אם רעידת אדמה משטחת עיר, אנשים בכל העולם ישלחו אספקת חירום. זה אנושי באופן כה בסיסי, שאפשר למצוא את זה בכל תרבות ללא יוצא מן הכלל. כן, יש שמוקים שפשוט לא אכפת להם, אבל הם מיעוט זעום לעומת אלה שאכפת להם. ולכן מיליארדים של אנשים היו לצידי. די מגניב, לא?"
הסרט באורך שעתיים וחצי, זה אכן נשמע הרבה אבל לא הרגשתי מריחה או בזבוז זמן. הסרט הצליח לכבוש אותי מרגע הפתיחה ועד הסיום, לא חשתי את הצורך לבדוק מה השעה או לשנות פוזיציה בכסא, כך אפשר לזהות סרט טוב. אבל, לא מצאתי את עצמי מהרהר על הסרט כלל לאחר סיומו או בזמן כתיבת הביקורת. "להציל את מארק ווטני" הוא חוויה נפלאה אבל לא כזאת שנשארת איתך לאחר ההקרנה.
תלת המימד די מיותר, תעשו לכם טובה ותראו את הסרט בדו-מימד רגיל או באיימקס.
הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני)
לראות - "להציל את מארק ווטני" הוא סרט הישרדות מרתק, מרגש מלא בהומור ומתח ומחזיר לי את האהבה לרידלי סקוט
נתי אקב
נתי אקב, בן 27, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי. מאמין שהג'וקר הוא הדמות הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם.