"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" היה אמור להיות קרש הקפיצה ביקום הסינמטי של DC לעולם שכולו טוב. הסרט הפגיש את שני הגיבורים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית לראשונה על מסך הכסף, הציב אותם אחד מול השני, היווה את הבסיס להקמת "ליגת הצדק" והציג את וונדר וומן. לצערנו, הסרט התקבל ברגשות מעורבים: המבקרים לא התלהבו בכלל והמעריצים התחלקו לשני מחנות מנוגדים.
אחד האירועים המשמעותיים הן מבחינת הסיפור והדמויות והן מהאופי שבו המעריצים חוו את הסרט מתייחס לסצינה המסיימת את הקרב בין השניים ולמילה אחת, מרת'ה. המקטרגים צחקו על העובדה שבאטמן החליט לוותר על הרצון שלו להרוג את סופרמן כי לאמא שלו גם קוראים מרת'ה. בניגוד אליהם, הסנגורים החליטו שמדובר בגאונות צרופה ובשיא הסרט, בכך שבאטמן סוף סוף רואה את סופרמן בתור אדם לכל דבר וילד להורים. אבל לדעתי האמת יושבת איפשהו באמצע, כפי שהכותרת מציינת, מדובר ברעיון מצויין אשר לווה בביצוע קלוקל.
למה "מרת'ה" הוא רעיון מצויין?
אני חושב שהרעיון המרכזי שבבסיסו עומדת החולשה שבאטמן מפגין עקב שמיעת שמות ההורים שלו היא נכונה, מדויקת ובמידה רבה מאפיינת את הדמות שלו. למרות כל החספוס, אומנויות הלחימה, האימה והאינטליגנציה, ברוס וויין הוא עדיין ילד שלא הצליח להתגבר על המוות של אמא ואבא. האזכור למוות שלהם מספיק כדי למוטט אותו רגשית ולמנוע ממנו לפעול. הסרט לא היתה הפעם הראשונה שראינו אותו מגיב ככה, ניתן למצוא לא מעט עדויות לכך במדיומים השונים לאורך השנים:
"ליגת הצדק" עונה 2 פרקים 11-12, באטמן עומד מול הגרסה האלטרנטיבית שלו מ"אדוני הצדק".
הקרב היה לטובתו של באטמן שלנו עד שעצם אזכור הרצח של ההורים שלו הצליח לשתק אותו. כמובן שלאחר מכן הוא מצליח להשתמש באותה חולשה כנגד הגרסה האלטרנטיבית שלו ולגרום לו לשנות את דעתו בנוגע ל"אדוני הצדק". לא היינו צריכים לשמוע את השמות שלהם, מבט אחד על פניו של באטמן הספיק כדי להסביר את כל מה שעובר עליו.
כחלק מהמשחק"DC Universe online" ניתן למצוא קובץ אודיו שבו באטמן (בדיבובו של קווין קונרוי) מסביר כיצד ניתן לנטרל כל חבר ליגה וגם אותו עצמו. ניתן להאזין לקטע החל מדקה 4:45, אבל אני ממליץ לשמוע את כולו
כאן באטמן עצמו מציין שההורים שלו וסיכונם של חיים חפים מפשע הם אזור עיוור מבחינתו, הם היחידים שיכולים להניע אותו מהמטרה שלו ולגרום לו להפסיק לחשוב בצורה רציונאלית.
בסרט "ליגת הצדק: אבדון", התוכניות הסודיות של באטמן לנטרול כל אחד מחברי ליגת הצדק נגנבות על ידי ונדל סאבאג'. כאשר נדרש לנטרל את באטמן, ביין עושה שימוש בהורים של ברוס כדי להסיח את דעתו. אירוע דומה ניתן למצוא גם בקומיקס Tower of Babel שהיווה בסיס מסויים לקומיקס.
באטמן, הגיבור שתמיד מוכן, חושב קדימה ומתכנן הכל, נתפס עם המכנסיים למטה כשהוא עומד מופתע לחלוטין מול הקברים
הריקים של הוריו, הוא עיוור לחלוטין כאשר אחד האוייבים הגדולים ביותר שלו שעומד מספר סמנטימטרים מאחוריו.
למה הביצוע של "מרת'ה" בבאטמן נגד סופרמן לא עובד?
להגנתו של הסרט, סניידר כן ניסה לתת את הדגש על הקשר של ברוס עם ההורים שלו, בזה אין ספק, אך זה לא בוצע בצורה שתאפשר לנו להבין למה זיכרון המוות של ההורים שלו משתק אותו. אנחנו רואים את סצינת המוות שלהם, את תומאס קורא בשמה של מרת'ה ואת החלום של באטמן. אז למה היה לי (וכנראה שלרבים אחרים) כל כך קשה לבלוע את הצפרדע הזו בסרט בעוד שהיא עברה אצלנו כל כך בקלות במדיומים אחרים? התשובה לכך היא האופן שבו סופרמן אמר זאת.
You are letting him kill Martha.
סופרמן מנסה לפנות לרגש של באטמן בכך שהוא אומר לו שבכך שהוא הורג אותו הוא גם הורג מישהי בשם מרת'ה, אבל המשפט הזה לא הגיוני ממספר סיבות. הראשונה והעיקרית מבחינתי היא שזה פשוט לא משפט שאומרים, במיוחד שאתה מתחנן על חייך, אתה לא מציין את השם של האדם שעומד למות. קלארק לא מתייחס לאמא שלו בתור מרת'ה, הוא קורא לה אמא, כמו כל ילד. צירוף המקרים והאופן שבו סופרמן אמר את זה צורם לאוזן מבחינה לוגית וכבר בשלב הזה תולש בתת מודע את הצופה מהסצינה. הסיבה השניה היא שבאף שלב בסרט (גם בגרסה המורחבת) לא ראינו את את קלארק מגלה על ההורים של ברוס או יודע מי הם או על הילדות שלו. סצינה כזו הייתה לפחות מכינה את הקרקע לשימוש במשפט בצורה הזו. יותר מכך, היה אפשר לכוון לכך שסופרמן ידע על הפגיעות של באטמן בנוגע למוות של הוריו. תרחיש הגיוני יותר וכזה שהייתי מעריך ואף אוהב הוא כזה:
Superman: Kill me but save her.
Batman: Save who?
Superman: Martha Kent, my mother.
הדיאלוג הזה מתאים הרבה יותר לבקשה של לפני המוות, הוא הגיוני ולא צריך פה את לויס שנדחפת בשניה האחרונה כדי להוסיף מידע. בכל מקרה, עדיין היה צריך קצת לשפשף את הסצינות לאחר מכן כדי לא לגרום לבאטמן וסופרמן להיראות כמו חברים אבל זה כבר לטענות אחרות שיש לי כלפי הסרט.
הנושא של "מרת'ה" כמו דברים רבים בסרט הזה מעידים על רעיונות חכמים מאוד מאחורי התסריט אבל עם ביצוע בעייתי. סניידר יודע ליצור את המצבים ולהכין את הסט לאירועים טובים אבל הוא נכשל בליצור את הרגעים האנושיים שאמורים לפרוט לנו על מיתרי הרגש. אבל כמו שציינתי מוקדם יותר, מדובר בדיון לפעם אחרת.
אני לא חושב שיש סרט קומיקס שמפצל את המעריצים כמו ש"באטמן נגד סופרמן" הצליח לעשות. הרעיונות מול הביצועים בסרט יכולים ימשיכו לעורר ויכוחים לוהטים ברחבי האינטרנט לעוד שנים רבות, אבל אני מקווה שאולי הצלחתי להגיע לעמק השווה באחד הנושאים הלוהטים ביותר בסרט.
נתי אקב
בן 30, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?