ברשותכם, אפתח בסיפור אישי – את 10 השנים הראשונות לחיי העברתי בקיבוץ, תקופה שאני זוכר בצורה חיובית למדי, בקיבוץ הייתה ספריה וכל ילד מגיל 6 ומעלה יכול לבוא ולהשאיל ממנה עד שני ספרים בכל זמן נתון, כל ילד חוץ ממני, כיוון שמגיל 7 בערך ועד כמה שבועות לפני עזיבת הקיבוץ לי היה מפתח של הספרייה. מאז ומתמיד אהבתי לקרוא, וקראתי הכול – החל מסדרת "הספורטאים הצעירים", דרך ביוגרפיות של אנשים כמו אברהם לינקולן ועד לדרמות היסטריות כמו "מלחמה ושלום", לקראת סוף שנות העשרה שלי התוודעתי גם לצורת סיפור אחרת – הקומיקס, אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת לחלוטין.
אני מניח שבדיוק כפי שבסרטים כל צופה יכול לראות משהו שונה, כך הדבר גם בספרים, אבל כאן מדובר ברמה הרבה יותר גבוהה של השימוש בדמיון האישי של כל אחד מאתנו, ולכן עיבוד ספר לסרט הוא תמיד נושא בעייתי משהו כי הרושם שכל מי שקרא את הספר יקבל במהלך הצפייה יכול להיות שונה לחלוטין כי "הוא דמיין את הדברים בצורה שונה לגמרי".
ואז כמובן יש את השאלה הנצחית של "מה יותר טוב – הספר או הסרט?", אחת ולתמיד – הספר, יש המון מקרים של עיבודים מוצלחים של המילה הכתובה למסך הגדול אבל גם הטובים שבהם חייבים, כמעט תמיד, להשמיט פרטים מסוימים, דמויות מסוימות או התרחשויות כאלו ואחרות כדי שהסרט לא יהיה באורך 8 שעות, כך שאם יש לכם זמן ואפשרות לצפות בסרט או לקרוא את אותו הספר – אני הייתי מייעץ לכם לבחור בזה שיש בו דפים.
ועכשיו הוא כנראה הזמן המושלם לקרוא את אחד מהספרים הכי מדוברים של העשור הנוכחי "שחקן מספר אחת", כי למקרה שהתחבאתם במקלט אטומי – העיבוד הקולנועי שלו מגיע עוד חודשיים בערך באדיבותו של אחד מהבימאים הגדולים בהיסטוריה – סטיבן שפילברג.
אז אם לא שמעתם על הספר, או על הסרט או על שניהם ואתם מתלבטים אם לקרוא, לראות או לוותר בכלל על התופעה הזו הנה מה שחשבנו עליו בגיקסטר. אזהרה חשובה – ספוילרים קלים לעלילה, אבל לא שום דבר באמת קריטי, ובטח לא שום דבר מחציו השני של הספר. לידיעתכם – כמובן שכל מה שכתוב פה נכון רק לגבי הספר, אנחנו טרם יודעים מה מזה ייכנס לסרט ובאיזו צורה.
עלילת הספר מתרחשת בעתיד הלא כל כך רחוק, שנת 2044, ולמרות שמדובר רק בעוד 26 שנים, העתיד לא כל כך מזהיר – משבר אנרגיה חמור ותוצאות חמורות עוד יותר של התחממות גלובלית גרמו לאינספור בעיות חברתיות וכלכליות הדבר היחיד שנחשב ליציב בחייהם של רוב האנשים הוא ספק משחק MMORPG ספק מציאות וירטואלית שנקרא "אואזיס".
שילובו של המשחק הזה בחיי היום יום הוא כל כך מוחלט שרוב הילדים לומדים בבתי ספר שקיימים בתוכו, מבוגרים עובדים בעבודות בתוכו והמטבע שלו נחשב למטבע היציב והמבוקש ביותר בתבל ואחד האחרונים שיש לו שווי אמיתי כלשהו.
הגיבור שלנו הוא וויד וואטס, טינאייג'ר המתגורר בשכונה עניה של אוקלהומה סיטי וכמו רוב הילדים בסביבתו מעביר את ימיו באואזיס, עלילת הספר מתחילה כשמייסד האואזיס – ג'יימס האלידיי מת, אבל במותו מכריז על תחרות אדירה – הוא שתל בתוך המשחק שלו רמזים או EASTER EGGS שיובילו את מי שימצא אותן לחידות/משחקים מסובכים ומי שיפתור את אותן חידות וינצח את המשחקים יזכה בשני פרסים – שליטה מוחלטת על האואזיס ובכל הונו של האלידיי (מאות מיליארדים).
מאותה נקודה מחליט וויד להקדיש את חייו למציאת ה EASTER EGGS – הוא משתמש בידע שהוא רוכש על האלידיי ומשוכנע כי התשובה טמונה בהיכרות מוחלטת עם כל פרט בחייו – הוא צופה בכל סדרה וסרט שהאלידיי ראה פעם אחר פעם, קורא כל חוברת קומיקס וספר ונהיה מומחה בכל משחק אפשרי שהאלידיי הניח עליו יד, החל במשחקיי ארקייד משנות ה 80 ועד לקונסולות של תחילת שנות ה 2000.
ואז מתרחש המאורע שישנה את חייו של וויד לנצח – הוא מוצא את ה EASTER EGG הראשונה.
זו הנקודה בה הספר עובר שינוי ומתחיל לתאר מאבק איתנים בין וויד, אסופת חבריו ורוב ציבור השחקנים באואזיס שהקדישו את חייהם לאותה מטרה לארגון הענק IOI שמבקש לשלוט בכל פרט באואזיס וכמובן למצוא את הרמזים וה EGGS בעצמו ולאיש העומד בראש אותו ארגון – נולאן סורנטו. אם זה נשמע לכם כמו סתם עוד ספר מד"ב נעורים סתמי למדי עד עכשיו – אתם די צודקים.
אבל בדיוק כפי שבקולנוע אפשר לקחת חומר סתמי ולעשות אותו מצוין, כך אפשר לעשות גם בכתיבת ספר וזה מה שעשה ארנסט קליין, ועשה בצורה כמעט מושלמת (לפחות מבחינתי). העולם של האואזיס והתחרות של האלידיי רצוף בפסיפס של דברים מהילדות שלו, ומכיוון שלפי הספר האלידיי התבגר בשנות ה 80 וה 90 של המאה ה 20 אותו פסיפס מורכב מדברים שרובנו יכיר, יזהה ואפילו יאהב.
סרטים כמו "פריס ביולר", סדרות כמו "החבובות", משחקים כמו "קונטרה" ועוד אינספור התייחסויות לדברים, אנשים או אירועים מתרבות הפופ הפופולרית של ימינו. האזכורים האינסופיים האלו הופכים את הקריאה בדפי הספר לחוויה כמעט אינטראקטיבית כי בכל רגע נתון אתם עשויים למצוא עצמכם חושבים (או אפילו קוראים בקול רם כפי שקרה לי יותר מפעם אחת) – "אני זוכר את השלב הזה", "כן, זה קרע גם אותי מצחוק" או כל ואריאציה אחרת, וזה יקרה לכם הרבה.
בדרך, בין כל הרפרנסים שתכירו תמצאו גם דמויות מעניינות, סיפור מסגרת מותח, שנבנה בכוונה תחילה כמו משחק גרנדיוזי – הקרבות והשלבים הולכים ונעשים קשים יותר ושואבים אותנו כקוראים אל תוך העולם שהוא האואזיס, כמובן שגם יהיו כמה וכמה טוויסטים מפתיעים בעלילה וסיום אחד שהוא לא פחות ממרהיב, או לפחות נראה כזה כשאני מדמיין אותו.
הדבר היחידי שנותר לכולנו לעשות כרגע הוא לקוות שהעיבוד של ספילברג יהיה לא פחות מעניין, מלא דמיון וגדוש ברפרנסים (ויזואליים ואחרים) לספר שעבור רבים נחשב ליצירה הכי גיקית בעולם הספרות בעשור הנוכחי, אבל גם אם הוא יפספס פה ושם, ויאלץ לקצץ בבשר החי (כפי שכנראה יקרה) עדיין יחכה לנו סרט כיפי מאין כמוהו. ואם תתחילו לקרוא עכשיו, יהיה גם לכם מספיק זמן להכנס לעולם של האואזיס ולרצות להשאר שם יחד עם וויד, לפחות עד מרץ.
רשף שייר
נשבע אמונים לג׳וס ווידון, אארון סורקין ורוב תומאס ולכן רוב החלומות שלו מתנהלים בדיאלוג שעף ב 100 קמ״ש פר סצינה, וזאת כנראה חלק מהסיבה שבגללה הוא תמיד עייף. חונך כטרקי, אבל אוהב גם את בבילון 5 ושאר סדרות המד״ב, במעט הזמן החופשי שלו מתכנן איך ליצור מכונה שתמתח את שעות היום ותאפשר לו לראות יותר סרטים וסדרות
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?