״המרענן הרשמי של הקיץ״ זה מטבע לשון שחוק ומשומש, אני יודע. אבל אין דרך אחרת לתאר את הסרט הזה. אם היו מחולקים פרסים בתחום הסרטי כיף-הרגשה טובה-צחוקים-אקשן-טוב לא אז לשחרר את גאי היה זוכה השנה. אגב, זו שנה משונה, כי זוכה שנה שעברה עלה לקולנוע בישראל רק השנה - פאלם ספרינגס.
למעשה, גם לשחרר את גאי היה אמור לצאת שנה שעברה, כשהטריילר הראשון יצא עוד ב2019 (!), רק כשבמקרה שלו זה היה קולנוע או כלום, או יותר נכון דחייה של שנה והרבה טריילרים, קטעים ופוסטים של ראיין ריינולדס שלא מפחד לצחוק על עצמו, על פוקס ז״ל, דיסני וכמובן יו ג׳קמן.
הסרט מתאר את חייו בנאליים של גאי (ראיין ריינולדס), דמות רקע במשחק מחשב שלא יודע שהוא דמות רקע במשחק מחשב, שמחליט יום אחד שהחיים הבנאליים כבר לא מספיקים והגיע הזמן לרדוף אחרי האהבה. אהבה שמתגלה לו יום אחד במולוטוב (ג׳ודי קומר), דמות נשית קשוחה שמסתובבת בעולם הזה כאילו הוא משחק מחשב. מכאן העלילה מצטלבת עם העולם האמיתי, השחקנים שמשחקים את המחשב וכמובן היוצרים שלו. איכשהו גאי התמים הופך להיות הגיבור שהעולם צריך, גם האמיתי וגם המשוחק. וגיא מצידו מנסה להבין שהוא לא אמיתי ומה מקומו בזמן שהוא מנווט בין רפרנסים, בדיחות וכמובן - רומנטיקה.
אני לא מת על פסקאות תיאור עלילה בביקורות שלי, אבל זו היתה הכרחית כדי להוציא את זה מהמערכת - למרות שמדובר בסרט קיץ בלוקבסטרי בעל תסריט מקורי לשם שינוי, קשה שלא להיזכר במהלך הצפייה בלפחות שלושה סרטים שמתקשרים ישירות עם הרעיונות בסרט - רק מתיאור העלילה שציינתי ניתן לראות את סרט לגו בבחור התמים שהופך לגיבור בתוך עולם מדומין, את אותו גיבור מנסה להבין את מקומו בעולם האמיתי כמו במופע של טרומן ואת שלל הרפרנסים בזמן שאנשים אמיתיים משחקים בעולם מדומיין כפי שקראנו וראינו בשחקן מספר אחת.
אני בטוח שהנקודה הזו תחזור שוב ושוב בכל ביקורת שתקראו. שמעתי כבר שקוראים לזה המופע של טרומן מונגש לדור הצעיר, או סרט לגו לחובבי הלייב אקשן, ואשתי הסכימה שהוא אולי דומה לשחקן מספר אחת, אבל כיף. הנקודה היותר חשובה היא שזה לא משנה. נכון, הצופה המנוסה והציניקן ימצא על מה להיטפל, במה להיזכר ואיפה עשו את זה יותר טוב. אבל גם הוא מהר מאוד יישבה בקסמיו של גאי, האקשן, הבדיחות והכנות. כן, כנות בסרט אקשן קיצי. כנות וטוב לב למען האמת.
זה לא סוד שעברה עלינו שנה וחצי לא פשוטה, האנושות משוועת לקצת, ובכן, אנושיות. ולשחרר את גאי מלאה באנושיות, ומהכיוון הלא צפוי - של הדמויות השוליות, הרובוטיות, ללא עלילה, רגש או תכלית מלבד לשרת את צבא שחקני המחשב צמא הדם, הפיצוצים והריגוש ואת המנהלים צמאי הכסף כמובן. הדמות השולית של גאי מנסה להוכיח שיש יותר לחיים ממחזוריות משעממת של שגרת בוקר, עבודה, שינה מצד אחד ופיצוצים, ריקודי ראווה, משפטים מפגרים ומכוניות מתעופפות מצד שני. האמת היא, כרגיל, באמצע.
ואיכשהו הכל מסתדר, מלבד נבל אחד שהוא יותר דוש אדיוט מגאון מרושע (שלום לך טייקה ווייטיטי), הדמויות כאן בעיקר נלחמות במגבלות שלהן עצמן ברדיפה אחרי חלום, גם אם הוא מגולם על ידי מקגאפין די טפשי.
לשחרר את גאי הוא עוף מוזר בנוף הבלוקבסטרים הנוכחי. בעיקר כי אין ממש בלוקבסטרים, אבל גם כי הוא מוכיח עמידות שעמיתיו לא הצליחו להראות. הסרט אמור היה לצאת ביולי 2000 ונדחה מספר פעמים עד הקיץ. הוא התחיל כהפקה של פוקס המאה ה-20, ובזמן שחיכינו הפך לחלק מהאימפריה של דיסני. צירוף מקרים מוזר שגרם לכך שהוא סרט דיסני שלא יוצא במקביל (או בעיכוב קל) בדיסני פלוס, בזמן שאצל המתחרים הכל יוצא במקביל ב HBOmax. כך הוא ישאר על המסך הגדול ללא אפשרות צפייה ביתית בתשלום, בסטרימינג או אפילו פיראטית. יתרון שאני מקווה שייתן לו מספיק מרווח נשימה כדי להוכיח שהקיץ הזה יכול לספק עוד ממתק אחד אמיתי לפני ששוב ניסגר.
אז כן, בקיץ מלא הבידודים, היותר מדי חם הזה, מה שאנחנו צריכים זה מרענן רשמי. וכל כך כיף לגלות שהסרט שהקסים אותנו מהטריילר הראשון לפני יותר מ18 חודשים, הצליח להחזיק מעמד ולהוכיח שבדיוק כמו שקיווינו, הוא הגיע לרענן לנו את הקיץ.
ועוד מילה אחת על הסיבה שהסרט הזה הצליח להחזיק עניין כל כך הרבה זמן, לשרוד דחיות, מגיפה והשתלטות עויינת של דיסני - ראיין ריינולדס. יותר נכון מכונת השיווק שהיא ראיין ריינולדס. זה עוזר שיש לך חברת שיווק משלך, בזמן שאתה כוכב הסרט וגם מפיק שלו ובנוסף מקושר לסרטי הלהיט של חברה שהרגע נרכשה על ידי דיסני. ריינולדס מצליח לכופף את חוקי השיווק הלא רשמיים עם המון בדיחות פנימיות, עצמיות ושבירת הקיר הרביעי שהתחיל עם ה״הדלפה״ לסצינה מתוך דדפול שטרם אושר, מה שהזניק לו מחדש את הקריירה בזכות תדמית הכוכב המקסים והמצחיק שיודע גם לכסח ישבנים כשצריך.