יש לי פינה חמה וגדולה מאוד בלב לסרטי "הנוסע השמיני", ולמה שלא תהיה לי? שני הסרטים הראשונים יושבים בראש רשימות הסרטים האהובים עליי, כל תהליך ההתעברות בחייזרים הוא אחד האירועים המטרידים והמרתקים בקולנוע והגיבורה, אלן ריפלי בכיכובה של סיגורני וויבר היא אחת מהנשים החזקות והבלתי נשכחות של הקולנוע. נכון, היו לא מעט עליות ומורדות למותג במהלך השנים, אבל לא ניתן להתעלם מההשפעה האדירה שלו. חשיבותו האדירה של המותג הזה בשבילי הוציאה אותי למסע שבו החלטתי לסקור את כל הסרטים שקדמו ל"הנוסע השמיני: קובננט" – "הנוסע השמיני", "שובו של הנוסע השמיני", "הנוסע השמיני 3", "הנוסע השמיני : התחייה" ו"פרומיתיאוס".

"הנוסע השמיני : קובננט" הוא סרטו השלישי של רידלי סקוט בתור במאי ביקום הנוסע השמיני. הראשון היה כמובן "הנוסע השמיני", לאחר בימוי החלק הראשון סקוט עזב את המותג למשך 33 שנה וחזר עם "פרומיתיאוס", שהיה מעין פירקוול לסרטו הראשון של סקוט והתקבל בדעות די חלוקות. השנה סקוט חזר עם "הנוסע השמיני : קובננט" שהוא סרט ההמשך ל"פרומיתיאוס".

"הנוסע השמיני : קובננט", מתאר את מסעה של ספינת החלל קובננט, הספינה כוללת אלפיים מתיישבים רדומים, עוברים קפואים ואת צוות הספינה. הספינה אמורה להגיע לכוכב לכת הדומה לכדור הארץ ולהתחיל שם התיישבות אנושית. במהלך המסע צוות החללית נתקל באות מכוכב אחר, הכוכב שבתחילה נותן את הרושם של גן עדן לבני אדם, מתגלה כבעל איום חייזרי ודמות מפתיעה, האנדרואיד דיוויד (מייקל פאסבנדר), אחד השורדים היחידים ממעבורת החלל "פרומיתיאוס" שנעלמה לפני עשור.

אחת הטענות המרכזיות כנגד "פרומיתיאוס" היתה שהוא לא הרגיש כמו סרט ביקום של הנוסע השמיני, הוא ניסה להיות סרט מד"ב שעומד בפני עצמו, ששואל שאלות מהותיות על גורל האדם ומנסה לענות על השאלה הגדולה מכולן : למה אנחנו כאן?
"פרומיתיאוס" לדעתי הוא אחד הסרטים הפחות מוערכים ביותר של סקוט ונראה שרק מבחן הזמן יוכיח את מה שאני אומר עכשיו, מדובר באחד סרטי המד"ב החכמים ביותר של השנים האחרונות, אבל הוא לא מושלם. מעל הכל, "הנוסע השמיני : קובננט" מנסה להיות הכלאה בין  "פרומיתיאוס" לבין "הנוסע השמיני", בחלקים מסוימים הוא מצליח ובחלקים מסוימים הוא נכשל, אפילו קשות.

סקוט ניסה לקחת את החלקים הטובים ביותר מ"פרומיתיאוס", את העלילה, השאלות שהסרט מנסה להציג בפני הצופים וההקבלות הדתיות בסרט לבין המציאות המתרחשת בו ולשלבם עם מה שאהבנו כל כך ב"הנוסע השמיני", תחושת המתח, הפחד, הדמויות וכמובן הזינומורפים.

הסרט מצליח להמשיך את המגמה הטובה שהחלה ב"פרומיתיאוס", הוא ממשיך לשאול שאלות על מקומו של האדם ביקום, מאיפה הגענו ומה מטרתם של אנדרואידים בעולם. בשלב מסוים הוא אפילו הופך לדי פילוסופי, עוצר את ההתרחשויות החייזריות כדי להמשיך ולדון בשאלות אלו שאינן פוגעות במקצב הסרט או העלילה. למרות שסקוט מצליח להגיש את כל הנושא הפילוסופי ובדגש על יחסי האנדרואידים בסרט, הוא נכשל קשות בנושא שאמור להיות לו הקל ביותר, אנושיות.

צוות הקובננט מוצג לנו בתחילת הסרט כאשר הם שרויים בתרדמה לקראת ההגעה לכדור הארץ החדש, אנדרואיד הספינה, וולטר (שגם מגולם על ידי מייקל פאסבנדר) מעיר את חברי הצוות לאחר שהספינה חווה נזק לאחר אירוע חללי לא ברור. במהלך האירוע, קפטן הספינה (ג'יימס פרנקו) נהרג וסגנו, אורם (בילי קרודופ) נאלץ לתפוס את תפקיד הקפטן.

הניסיון הקלוש והלא משכנע לחבר אותנו עם הדמויות האנושיות מתמקד בשניים, אורם, שמעיד על עצמו כאדם מאמין ועל חסרונותיו כאדם כזה בעולם כה מתקדם שבו כנראה לדת אין חשיבות. רעיונות מעניינים אין ספק, אבל מלבד ההצגה השטחית הזו, אנחנו לא חוזרים למאפייניו של אורם בתור אדם מאמין במיוחד שצוות הספינה נתקל בישויות לא אנושיות, מה שאמור לערער כל אדם שמאמין באלוהים.   

מוצגת לנו גם דמותה של דניאלס (קתרין ווטרסון) אשתו של קפטן הספינה שנהרג וכעת מתפקדת בתור סגנית הספינה. אחד הדברים המעניינים ביותר ב"הנוסע השמיני", היה העובדה שעד למחציתו-סופו לא היה ברור מי בכלל הגיבור, הסרט שיחק לנו עם חוסר הודאות ה זו שהציג את ג'ון הארט ממש בתחילתו של הסרט ואת טום סקריט בתור הקפטן של הספינה, ריפלי עצמה לא נתפסת באף סיטואציה בתור הגיבורה. קובננט מחליט ללא שום עידון להצהיר כי דניאלס היא הגיבורה וזאת ברגעי ההתעוררות הראשונים של הצוות, זאת יחד עם העובדה שמאפייניה הפיזים דומים בצורה מטרידה לאלו של וויבר בסרט הראשון בסדרה.

שאר הסרט עמוס בדמויות שטחיות, לא מעניינות וכאלו שדקה לאחר מותן, כבר שכחת את שמותיהן. לא יכלתי שלא לפספס בעיית ליהוק שאותי לפחות הוציאה מן הסרט לא מספר פעמים, זוהי דמותו של טנסי (דני מקברייד). לא הצלחתי לבלוע את הליהוק שלו לאורך כל הסרט, מקברייד קיבע את מעמדו בשחקן שלוקח על עצמו תפקידי קומדיה הזויים של סת' רוגן, ג'יימס פרנקו ושאר השחקנים שלוקחים חלק בחבורה זו. זה נשמע אולי כעניין פעוט, אבל בכל פעם ששחקן כמו מקברייד מופיע על המסך, חיכיתי שישחרר בדיחות רדודות מאשר רגעים שמתאימים לסרט בז'אנר הנוסע השמיני.

מבחינתי הסרט הזה הוא אך ורק של מייקל פאסבנדר, מתחילתו ועד סופו הוא מביא את כולו, מאה אחוז של משחק משובח כמו שרק הוא יכול להפגין. פאסבנדר משחק שתי דמויות, וולטר, האנרואיד שמלווה את צוות החללית של קובננט ואת דיוויד, אחד השורדים ממעבורת החלל פרומיתיאוס. למרות שמדובר בשני אנדרואידים מאותו דגם, אנחנו בתור צופים לא אמורים לצפות להתנהגות שונה. פה מגיעה היכולת של פאסבנדר, הוא מצליח לגרום לשני אנדרואידים, שנראים אותו הדבר, להרגיש שונה בכל רובד.

מלבד זאת, הסרט לא מפסיק לקפוץ בין ז'אנרים, לאחר אקספוזיציה ארוכה במיוחד של כיותר משעה, הסרט סוף סוף מתחיל לתפוס תאוצה ולספק לנו את מעגל החיים המרתק והמחליא של החייזרים, אקשן מהנה ויותר מידי דם. משם במהלך המערכה השנייה הסרט מנסה להיכנס לעומק העלילה והמסר של הסרט ולקראת המערכה השלישית לפצות שוב באקשן, זינומורפים ולסגור את הסרט בסיום שלא ברור היכן הוא משתלב ביקום ובקו הזמן של הנוסע השמיני. קל מאוד להפריד בין האירועים בסרט, שינוי הז'אנרים והמערכות השונות והעובדה הזו, שמגיעה נטו מסיפור שניסה להכיל יותר מידי ועריכה לא טובה, הורסת את החוויה.

מתחילתו ועד סופו, "הנוסע השמיני : קובננט" הוא סרט יפה, סצינת הפתיחה שלו שמציגה את כניסתו של דיוויד לחיים אנושיים, מבוצעת על ידי תמונה רחבה בחדר שכולו לבן, עם פריטים בודדים ונוף לעולם שנראה לא מיושב, פשוט סצינה מרתקת. שאר הסרט גם ממשיך עם אותה מגמה של סקוט עוד מסרטיו הקודמים, תמונות רחבות ואיטיות של נוף. הזינמורפים ושאר היצורים אשר מוצגים בסרט נראים גם כן מצויין, זו הפעם הראשונה שניתן לצפות בגזע החייזרי בשיא תפארתו מבלי להרגיש שאנחנו צופים ביצירות מחשב אשר לא מתוקצבות היטב.  

בסופו של דבר, "הנוסע השמיני : קובננט" הוא סרט שמצליח לעיתים, הוא קופץ בין שאלות פילוסופיות קיומיות לבין אקשן חייזרים די סטנדרטי. למי שאוהב את היקום של "הנוסע השמיני" ,זה הסרט בשבילכם, לצופים האחרים, אפשר לוותר. 

נתי אקב

בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים