בעוד ימים ספורים כולנו נזכה לראות את הסרט החדש ביקום החייזרים האהוב והקלאסי, "הנוסע השמיני: קובננט". לקראת המאורע המרגש, החלטתי לסקור את כל ארבעת סרטי "הנוסע השמיני" את "פרומיתיאוס" שללא ספק מתקיים באותו יקום ונחשב למעין פריקוול. אני לא אסקור את שני הסרטים: "הנוסע השמיני נגד הטורף" ואת "הנוסע השמיני נגד הטורף: רקוויאם", למרות שהם נחשבים כחלק מהקאנון, מבחינתי הם עדיין מנותקים מידי כדי שלא ייחשבו חלק מהסיפור הראשי.
הפרויקט הזה אפשר לי לראשונה לצפות בגרסאות הבמאי של שני הסרטים הראשונים, מה שתמיד רציתי לעשות ולא הספקתי. הסקירות כמובן יהיו בעלות ספוילרים ופירוט מלא לאירועי כל הסרטים, אחרת מה הטעם? אין לי ספק שזה יהיה מסע מעניין, מלבד "פרומיתיאוס" לא יצא לי לראות את הסרטים האלו יותר מעשור ואין לי כבר סבלנות לחזור לעולם הזה, לראות מי מהם עובר את מבחן הזמן, האם באמת השלישי והרביעי כאלו גרועים כמו שכולם מתארים והכי חשוב, האם מישהו שומע אותך צועק בחלל?
ברשותכם אתחיל בנושא שמטריד אותנו הישראלים לא מעט כאשר אנחנו צופים בסרטים, זה כמובן התרגום הישראלי. לא מעט הפעמים בו אנחנו נחשפים לתרגומים שאינם קשורים לשם הסרט המקורי, "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" ו"להציל את מארק ווטני" לדוגמא. אבל דווקא השם "הנוסע השמיני" לדעתי מראה על גיוון ומקוריות. השם הזה מרמז על טבעו של הסרט, קשור בצורה אינטיליגנטית לעלילה, מחדיר פחד ומתח ולדעתי עושה עבודה טובה יותר משמו המקורי והנדוש "חייזר".
"הנוסע השמיני" הוא סרטו השני של הבמאי רידלי סקוט ("בלייד ראנר", "גלדיאטור") אשר הגיע למסכי הקולנוע בשנת 1979 בכיכובם של טום סקריט, סיגורני וויבר, ג'ון הארט ואיאן הולם. הסרט מתאר על סיפורם של אנשי הצוות בחללית "נוסטרמו" שחזרו מעבודות כרייה, הצוות מתעורר לאור אות מצוקה שמחשב החללית קולט. חלק מחברי הצוות מגלים שאות המצוקה מחללית חייזרים, בזמן סריקת החללית אורגניזם חייזרי מצמיד עצמו לפניו של אחד החברים, מעבר אותו ובסופו של דבר מוליד דרכו חייזר אכזרי.
על מנת שסקירות אלו יתחברו בעתיד לשאר הסרטים ביקום, אציין כאן שאנו רואים לראשונה את ספינת החלל של "המהנדסים" (שם שאנחנו נחשפים אליו רק בסרט "פרומיתיאוס") ואת הטייס שזכה לכינוי, ה-Space Jockey. אנחנו מבינים הטייס היה גם הוא קורבן של חובק פנים מכיוון שמשהו התפוצץ מתוך בית החזה שלו. בנקודה זו אין לנו מושג מי הוא החייזר, למה הוא הוביל את הביצים ומה קרה לו. ייתכן שהסיפור שלו ייחשף דווקא בסרט החדש שיבצע את הקישור הסופי בין "פרומיתיאוס", "קובננט" ו"הנוסע השמיני".
אחד הדברים הראשונים ששמים לב אליהם בצפייה של הסרט הוא שלא ברור לנו בכלל מי הוא הגיבור. קיין (ג'ון הארט) הוא האדם שמתעורר ראשון מכל חברי הצוות, דאלאס הוא הקפטן של הספינה ומגולם על ידי אחד השחקנים המוכרים ביותר של אותה תקופה, טום סקריט. רק איפשהו במחצית הסרט ריפלי מתחילה לתפוס את תפקיד הגיבור, היא היחידה שמפעילה את הראש כאשר היא מחליטה לא להכניס את קיין הנגוע לספינה ושומרת בכל שלב על קור רוח ושליטה עצמית.
שאר הדמויות בסרט גם כן בעלות משמעות, כאשר אני כ-24 שעות לאחר הצפייה ועדיין זוכר את השמות ואופן המוות של כל אחד. התפקיד של כל אחד מהם ברור ואנחנו מקבלים את התחושה שאכן מדובר בחברים שנתקלו לסיטואציה די נוראית. זהותו של אש (איאן הולם) בתור אנדרואיד מגיעה בסוג של הלם, הוא מתעורר עם חברי הצוות ומפגין אותם תסמינים, יושב איתם לארוחה ובסך הכל מראה מאפיינים אנושיים לחלוטין. הסרט מודע לכך שהוא אנדוראיד ומשחק על זה, רק בצפייה שנייה אנחנו יכולים לשים לב לדברים כל כך פעוטים ולא נראים לעין שמעידים על זהותו האמיתית. במקרה הזה, דמותו של אש לא שונה כל כך מדמותו של החייזר, שניהם עוקבים אחר ההוראות שניתנו להם, לא ניתנים לעצירה ולא מרגישים חמלה או חרטה, יש לו משימה אחת והוא מבצע אותה.
כל תהליך לידתו של החייזר הוא אחד מהתהליכים המדהימים, מרתקים, מבעיתים ומטרידים בעולם שאני מכיר בעולם הקולנוע. החל מהרגע הראשון שבו הביצה נפתחת, אנחנו מבינים ששום דבר טוב לא יכול לצאת משם. ברגע שאנחנו רואים את חובק הפנים נדבק לפניו של קיין, יחד עם הזנב שמלפף את הצוואר אנחנו מקבלים תחושת חניקה לא נוחה לצפייה, מסוג הדברים שאינך מסוגל לצפות בהם אבל מצד שני לא יכול להסיט את המבט ומשם זה כמובן ממשיך לסצינת "הלידה" הבלתי נשכחת. כמו שציינתי, כל אקט ההתעברות הזה משדר וייב מיני מוזר ומטריד וזה כנראה מה שסקוט וגיגר רצו להעביר לצופה. בזמן הצילומים חברים הצוות לא ידעו מה עתידו של קיין, התגובות שלהם באותה סצינה היא אותנטית לגמרי. כידוע, בחודש ינואר השנה, ג'ון הארט נפטר בגיל 77 לאחר שסיפק לנו במשך שנים רבות מגוון דמויות אהובות, הוא יחסר.
סקוט קיבל החלטה חכמה נוספת בתהליך יצירת הסרט, ההחלטה הזו היא לא להפגיז את המסך עם החייזר בכל הזדמנות שתהיה לו, אפשר לספור את כמות הפעמים שרואים את החייזר על יד אחת וגם אז מדובר בהבלחות קטנות. זה מה שעושה אותו כזה מעניין ומטריד, הוא מגיע, מפתיע את הקורבן ונעלם. אי אפשר שלא להיזכר באותו קונספט בסרט "מלתעות", שבו הכריש מוצג בדיוק באותו אופן.
אפילו בפעם הראשונה שאנחנו רואים את החייזר זה נעשה בצורה שונה. במקום לבנות קרשנדו לעיניים ולאוזניים, אנחנו מקבלים סצינה שבה ברט מחפש את החייזר, המצלמה עולה למעלה ואנחנו רואים כמה שרשראות מתנדנות ושם הוא יושב, בלי שום תזוזה או קפיצה מפחידה. במבט ראשוני אנחנו אפילו לא מבינים שאנחנו מסתכלים עליו, עוברת שנייה עד שהאסימון נופל ואז אתה נגנב. מדובר בדרך מאוד מקורית להציג את משהו כל כך מפחיד, אין פה קפיצת הפחדה או איזושהי מוזיקה שמעידה שאנחנו הולכים לקבל משהו ישר לפנים, פשוט מציגים לנו אותו בלי שום משחק. כמעט 4 עשורים לאחר הסרט ואני לא חושב שאף חייזר אחר הצליח לתפוס את מעמדו בתור אחד היצורים המפחידים ביותר שהקולנוע סיפק. זהו הישג אדיר לסרט, אבל נתון בעייתי מאוד שמבינים כמה זמן עבר כאשר הוליווד לא הצליחה לשחזר הצלחה כזו.
הסרט מצליח לבנות מתח בצורה מושלמת, כל בניית הסט של החללית נותן תחושה של מקום קטן, מלחיץ כאשר אין יותר מידי לאן לברוח. החללית עצמה נראית גם שונה מחלליות אחרות שיצא לנו לראות בסרטים אחרים: היא חשוכה, תעשייתית ולא כל כך עתידנית. בשונה לדוגמא "מלחמת הכוכבים" שכל ספינה מלאה בתאורה, נוח ללכת בהן ומספקות סוג של תחושת ביטחון. מדובר בשילוב מושלם של ז'אנר האימה-מותחן-מד"ב, לא פלא שכל כך הרבה סרטים אחרים ניסו לחכות אותו, אבל נכשלו כישלון צורם.
גם כמעט לאחר 40 שנה, "הנוסע השמיני" עובר את מבחן הזמן בהצטיינות יתרה. הוא אחד מהסרטים הטובים ביותר בזמננו, מצליח להיות מושלם מכל בחינה קולנועית, אבל בו זמנית להיות אחד הסרטים הבודדים שהמשכם, "שובו של הנוסע השמיני" נחשב כסרט שעולה על המקור.
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?