הפעם האחרונה שראיתי את "הנוסע השמיני: התחייה" היה איפשהו בשנת 2000. אני אהיה עדין ואומר שמאוד לא התחברתי לסרט, הדמויות לא היו מעניינות, הסיפור היה טיפשי, התסריט היה מזעזע והסוף, אוי כמה שחצי השעה האחרונה היא אחת מהגרועות ביותר בתולדות הקולנוע. המיני-מסע שלי ביקום של "הנוסע השמיני", יציאתו של קובננט ו-20 שנה ל"תחייה" נראו לי כסיבה מצוינת לתת צפייה נוספת, מי יודע אולי אני אחשוב שזה הסרט הטוב מכולם.
לקח לי בדיוק 3 דקות להבין שאני הולך לצפות בסרט רע, למה? סצינת הפתיחה. אנחנו מתחילים בכך שאנו צופים בשיניים ממוחשבות לגמרי, כאלו שמתאימות למשחקי מחשב מז'אנר האימה, אנחנו כמובן חושבים שמדובר בזינומורף. המצלמה מתרחקת ומגלים שמדובר בחרק שנהרג מהר מאוד על ידי אדם, שמשום מה מרים אותו עם קשית ויורק אותו על המסך. מספר רגעים היו צריכים לעבור כדי שאאמין שזה באמת מה שקרה, הסרט ירק על הצופים.
"הנוסע השמיני: תחייה", הוא הסרט הרביעי בסדרה אשר נכתב על ידי ג'וס וידון ("הנוקמים", "סרניטי", "באפי" ועוד רבים וטובים) ובויים על ידי ז'אן פייר ז'נה ("אמלי") ומוכר בעיקר בחיבה שלו לגרוטסקי בסרטיו. וידון היום מודה שהסרט לא יצא כפי שהוא רצה, הוא מלכתחילה כתב תסריט שיתאים לסרט יותר קליל וכיפי, כמו שאנחנו מכירים אותו אבל ז'נה לקח את בימוי השחקנים ואת כל הסרט לכיוון יותר כבד. כבר פה קל להבין למה הסרט לא טוב, התסריט לא מתאים לחזון הבמאי.
עברו מאתיים שנה לאחר מותה של אלן ריפלי (סיגורני וויבר) והשמדת הגזע החייזרי על ידי באמצעות התאבדות. צבא ארה"ב מחליט שהגיע הזמן לנסות לשחזר את התוכנית לביות הזינומורפים ולכן משכפל את ריפלי, מוציא מתוכה את עובר המלכה ומתחיל להרבות את הגזע מחדש, כמובן שהכל משתבש, הזינומורפים משתחררים ועכשיו אנחנו באותו סרט מוכר וגנרי, להגיע בזמן לספינת ההצלה מבלי למות.
הבחירה המעליבה ביותר שהסרט יכל לעשות הייתה דווקא עם הגיבורה, ריפלי. מהרגע הראשון ברור לנו שלא מדובר בריפלי, היא שיבוט עם שילוב DNA של הזינומורפים. היא מתנהגת באופן מוזר מאוד כל הסרט, מחייכת בצורה מטרידה שהיא מדברת עליהם ובעלת נכות חברתית. לקחו את כל מה שאהבנו בריפלי ופשוט ריסקו לנו אותו מול העיניים. אם אתם לא מחזירים את הדמות בשיא תפארתה, למה להחזיר אותה בכלל? אפשר היה להציג גיבור חדש ולא היינו מפסידים כלום.
מה שכן אהבתי במהלך הזה, העובדה שלשיבוט יש DNA אנושי וחייזרי, ריפלי התמודדה מול החייזרים האלו אינספור פעמים ולאורך עשרות שנים. הקשר או יותר נכון החיבור בין ריפלי לחייזרים, גם אם היה כאויבים, הפך לאמיתי.
אין ספק שסרט מנסה להיות מעין שילוב של שני הסרטים הראשונים ועל הדרך לשחק לנו על הרגשות. לקחו את המאפיין העיקרי של הסרט הראשון, בני אדם שניצודים על ידי החייזרים בתוך ספינה לא סימפטית בכלל והוסיפו את הלב של הסרט השני, מלחמה של אנשי מארינס בגזע החייזרים. רק שהפעם החליטו להחליף את המארינס במה שנראה כמו פיראטים בחלל. זה עובד לפרקים, אבל רק בסצינות האקשן, בסרט לא קיים שום מתח או פחד שאפיינו את הסרט הראשון, מדובר בסרט אקשן טוטאלי. הפיראטים הם הגנרים ביותר שניתן למצוא ולא מספיק חשובים כדי שאזכור איך קוראים להם.
היחידים שצריך לתת להם קרדיט בסרט הזה הם שניים. סיגורני וויבר, שממשיכה לעשות את תפקידה נאמן, גם אם היא קיבלה תסריט לא טוב ועם במאי שלא מצליח להוציא ממנה משחק סביר. השני הוא כמובן, רון פרלמן שבגדול עושה את אותו תפקיד שמאפיין אותו בכל קריירת המשחק שלו, אבל אם זה עובד, מי אני שאתלונן?
הופתעתי מחלק אחד בסרט, סצינה שפשוט הדהימה אותי והשאירה אותי פעור פה ושמח שישנה פנינה כזו בסרט הזו. באחת הסצינות, ריפלי מגיעה לחדר בו היא מגלה את ניסיונות השיבוט הקודמים שלה שנכשלו. כל שיבוט היה שונה מאחר, ניסיונות ערבוב ה-DNA יצרו שיבוטים שנראים חצי אנושיים וחצי חייזרים, כל אחד שונה, מיוחד ומטריד יותר מהשני. הסצינה כמובן מסתיימת בכך שריפלי העצבנית שורפת את כל המקום, אזכור ללא ספק לרגע שהיא פגשה את דאלאס וברט בסוף הסרט הראשון והתחננו למוות.
טעות קלאסית נוספת היא כמובן הזינומורפים, מראים אותם יותר מידי עד שהם מאבדים כל אפקט של אימה, פחד ומתח. השימוש המוגבר כמובן חייב הפעלת CGI שלא הושקעו בו יותר מידי משאבים וגרם להם לא מעט להיראות ממוחשבים מידי.
ציינתי זו בהתחלה, חצי השעה האחרונה של הסרט היא אחד מהדברים הגרועים ביותר שיצא לי לצפות בסרט, אי פעם. המלכה שקיבלה גם מה-DNA של ריפלי פיתחה רחם ומסתבר שפשוט יכולה להוליד חייזר חדש. החייזר ששונה מאוד מהזינומורפים הוא בעל עיצוב מזעזע, לא אמין וטיפשי. הוא חושב שריפלי היא אמא שלו, מחסל את המלכה וכמובן מת בדרך הטיפשית ביותר (ומגעילה) שיש כי משום מה, אם ריפלי הורגת חייזרים, זה חייב להיות באמצעות זריקתם לוואקום של החלל.
"הנוסע השמיני: התחייה" הוא לא סרט טוב, אפילו לא מעט. אבל פה ושם הוא מצליח להפיק רגעים מהנים וסצינה אחת מצוינת.
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?