אני אוהב את "פרומיתיאוס", כן, אמרתי את זה ואני לא פוחד לחזור על המשפט הזה שוב. הסרט הזה מקבל יותר מידי שנאה לא ראויה ולדעתי זה נובע מסיבה אחת. כל מי שרץ לצפות בו אי שם בשנת 2012 ציפה לקבל את הפריקוול של "הנוסע השמיני". אנשים חשבו שהם הולכים ללמוד על מוצאם של הזינומורפים, לדעת איך התרסקה אותה חללית על LV-426, לראות מה קרה לטייס ובעצם לסגור את כל קצוות העלילה לקראת "הנוסע השמיני".
מה שקיבלנו היה סרט רחב יותר, הוא לא האכיל אותנו בכפית והדביק כל פרט עלילה בסופו של "פרומיתיאוס" ל"נוסע השמיני", כמו שפריקוולים מסויימים עשו לפני המון המון זמן בגלקסיה רחוקה. הסרט רצה שנחשוב, שנשאל שאלות ובעיקר להרחיב את ההסתכלות שלנו, עובדה לא מפתיעה בהתחשב בכותב הסרט. "פרומיתיאוס" הכין את הקרקע לסיפור גדול יותר, סיפור שכנראה יסתיים מחר עם "הנוסע השמיני: קובננט". ברור לי שלא מדובר בסרט מושלם, התסריט לא חף מבעיות, הדמויות מרגישות הזויות, לא אמיתיות ושטחיות ולפרקים לא ברור לאיזה ז'אנר הסרט ניסה לכוון: אימה, מתח או בכלל דרמה בין יחסי הורים וילדים: ויילנד וויקרס/דיוויד, ו"המהנדסים" ובני האדם.
לאחר 33 שנה, רידלי סקוט חזר לעולם הזה בתפקיד הבמאי, באותה שנה השם שלו כבר לא היה חם כמו בסוף השנות ה-70 עם יציאת "הנוסע השמיני", או בתחילת שנות ה-2000 עם "גלדיאטור" ו"בלק הוק דאון". היה נראה שסקוט מתחיל לאבד את זה במיוחד אחרי סרטים כמו: "רובין הוד", "גנגסטר אמריקאי", "היועץ" ו"ממלכת גן עדן" (שאת גרסת הבמאי די חיבבתי). את התסריט כתבו דיימון לינדלוף ("אבודים") וג'ון ספהיטס שזה היה הסרט הראשון שכתב. הקאסט גם כן כלל שמות מרשימים מאוד: אידריס אלבה, נעמי ראפס, שרליז ת'רון, מייקל פאסבנדר וגיא פירס. היה נראה בסך הכל, שאנחנו בידיים טובות.
הסרט מתחיל עם מספר צילומי נוף, לא ברור לנו באיזה כוכב אנחנו אבל קל לנחש לאור ההמשך שמדובר בכדור הארץ. במשך מספר דקות אנחנו מקבלים תמונות רחבות של נוף שומם בתמונות רחבות, פשוט ממתק לעיניים. אנחנו רואים חייזר בעל דמות אנושית לוגם נוזל שחור ואנו צופים בו כאשר הוא מתפרק ונופל לתוך מפל. בזמן שאנו רואים את מה שנשאר מהחייזר מתחיל להתפרק לתוך המים וליצור כדוריות דם אדומות (משמע, חיים) שם הסרט מתחיל להתגלות על המסך באותה צורה שהשם "Alien" הופיע על המסך בסרט הראשון, כדי להראות לנו שמדובר באותו יקום.
ד"ר שאו (נעמי ראפס) וד"ר הולוואי (לוגאן מרשל גרין) הם מדענים המאמינים שגילו הוכחות לקיום חיים תבונתיים מחוץ לכדור הארץ. הם חושבים כי מדובר בחייזרים אשר יצרו את בני האדם, מה שמעניק להם את הכינוי "המהנדסים". באמצעות צוות החללית "פרומיתיאוס" הם מגיעים לירח מרוחק שאמור להיות מאוכלס על ידי אותם "מהנדסים" (LV-223) זאת על מנת לפגוש בהם.
ברגע שהצוות מתעורר מהשינה בחלל, התחלתי להרגיש ריחוק לדמויות. אנחנו מבינים שמדובר באנשים שעד לאותו רגע לא פגשו אחד את השני ואפילו לא יודעים לאיזו משימה הם נשלחים. איך אני אמור לפתח אמפתיה לדמויות האלו אם אני לא רואה אותם מתחברים עם אחרים או במינימום הגיעו למסע הזה כי הם מאמינים במטרה? וזו אחת הבעיות של הסרט, הדמויות בו מרגישות שטוחות מהרגע שבו הם מוצגות. מצפים שקבוצה של אנשים שבאותו יום שהיא נפגשה, תרד לכוכב לכת אחר כדי לחפש חיים אחרים וכולם יהיו בסדר עם זה? זה נשמע הגיוני למישהו?
הדמויות היחידות שעושות משהו מעניין בכל הסרט, הם שאו ודיוויד (מייקל פאסבנדר) ואין שום ספק שהסרט מתמקד רק בהם וזורק את כל השאר לפח השטחיות כדי שבסופו של דבר שהם ימותו, לא נזכור אפילו איך קוראים להם. מבחינתי, דיוויד הוא העילוי בסרט, מייקל פאסבנדר מצליח לשחק אנדרואיד בצורה פשוט מושלמת, זה מופגן בכל רבדי ההתנהגות שלו: הבעות הפנים, עמידה, תנוחות, צורת הדיבור והקריפיות שמגיעה עם אנדרואיד שחסר כל חוש חמלה, חרטה ומצפון.
לצופה הפשוט, דיוויד ייתפס כנבל של הסיפור. הוא זה שמרעיל את הולוואי, עוקב אחר חלומותיה של שאו ולא בוחל בשום אמצעי כדי להשיג את מטרותיו. אבל פה בדיוק העניין, אלו לא מטרותיו, דיוויד ממלא אחר הוראותיו של וויילנד הגוסס וכאן נכנס הדגש העיקרי של רוב הסרטים האלו. חוסר המוסריות של אדם/גוף אחר במדרף אחר כוח או שליטה, החייזרים פועלים לפי הטבע שלהם, האדם לא.
נעמי ראפס עושה גם כן עבודה מצוינת, היא הדמות היחידה שבאמת אכפת לנו ממנה. היא זו שהאמונה שלה נשברת בכל המסע הזה, היא הגיעה לחפש את היוצרים שלה וגילתה זן שרוצה להשמיד אותה מבלי לקבל הסבר. כמובן שאי אפשר בלי סצינת ה"הלידה" המצוינת, המטרידה, המפחידה ועותקת הנשימה. בדיוק ברגעים כאלו רידלי סקוט מצטיין בתור במאי, הוא יודע להוציא לפעול סצינות מצוינות במיוחד בעולם המדע הבדיוני, יחד עם פס קול מחרפן וויזואל מטריד הסצינה הזו היא ללא ספק אחת האהובות ביותר עליי. גם היא משמשת כמעין אזכור ל"הנוסע השמיני: התחייה" שבו עובר המלכה הוצא מגופה של ריפלי.
הסרט עושה עבודה מרתקת בהרחבת המיתילוגיה של "הנוסע השמיני", אנחנו מבינים שעד היום היינו קרובים מידי ולא הצלחנו לראות את המסביב. הסיפור כאן הוא רחב יותר ודורש שהצופה ישאל שאלות שהוא מסיים את הצפייה: "מה היתה מטרת המהנדסים?", "למה הם שנאו את בני האדם?", "למה להשאיר תוכניות איך להגיע למתקן הצבאי שלהם?", "איך הגזע החייזרי נכנס לתמונה?" ועוד שאלות רבות וטובות. אני אוהב לצאת מסרט ולא לדעת הכל, העובדה שבמשך שבוע שלם לאחר הסרט המשכתי לחשוב עליו ולנסות לפתור את החידה שלו, הפך אותו למוצלח מבחינתי. מדובר באחד בסרט שיש לו פינה חמה אצלי בלב, למרות שיש בעיות בחלוקת הטון ובכתיבת הדמויות.
אז מה המטרה של הכל? לדעתי, "המהנדסים" רוצים ליצור את הגזע החייזרי/הזינומורפים מסיבה שכרגע אינה ידועה לנו. הם עוברים בין כוכבי לכת ויוצרים בהם חיים, באמצעות הנוזל השחור, שהוא משמש בתור מניפולטור ל DNA. לאחר שהם יוצרים חיים על כוכב מסויים, הם חוזרים אליו כמה אלפי שנים לאחר מכן ומשתמשים בתושביו ליצירת החייזרים. היה נראה ש"המהנדסים" מהללים את הזינומורפים לאור ציור הקיר שהופיעו בחללית שלהם, ראינו שהחומר השחור לוקח יצורים פשוטים כמו תועלים ו"משדרג" אותם. אין ספק שהמתקן נהרס בהתפרצות מגיפה של זינומורפים, פייפילד ומילבורן מוצאים גופות של מהנדסים כאשר "משהו" פרץ מתוך בית הצלעות שלהם. "המהנדסים" לא שונאים את בני האדם, הם רואים בהם רק כשלב אחד בתהליך האבולוציה של הזינומורפים, מעין הגלמים לפני שהפרפר יוצא החוצה.
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?