27 שנים אחרי שיצא הסרט המצויר שהיה הצלחה מסחררת, יוצא הדבר הטרנדי הבא - גרסת לייב אקשן לסרט מצויר. זה כבר קרה עם "היפה והחיה"', "דמבו", "אליס בארץ הפלאות" ו"ספר הג'ונגל", עוד חודשיים נקבל גרסה של "מלך האריות", והשבוע נודע שבקרוב תתחיל הפקת גרסה מצולמת לסרט "מולאן".
למי שלא מכיר את העלילה - היא לקוחה מסיפורי אלף לילה ולילה, על קוסם מרושע שמחפש מנורת קסמים שבתוכה ג'יני שיכול להעניק 3 משאלות למי שהמנורה נמצאת בבעלותו. המנורה נמצאת בתוך מערה שרק מי שליבו טהור יכול להיכנס אליה. הקוסם מחפש אדם כזה בעיר הדמיונית אגרבא ומוצא את אלאדין. הילד היתום שגונב אוכל למחייתו חולם על חיים בארמון כשהוא פוגש את הנסיכה שמתחפשת לעוברת אורח, כי החלום שלה הוא להכיר את החיים ברחובות.
כשהוא יצא ב-1992, "אלאדין" היה תופעה. הוא היה הסרט שהכניס הכי הרבה כסף בשנת יציאתו, וזה כשבאותה שנה יצאו סרטים כמו "בלתי נסלח", "שומר הראש", "באטמן חוזר", "החבר'ה הטובים", נשק קטלני 3" ו"אינסטינקט בסיסי"!
עד ל"אלאדין" כוכבים לא לקחו חלק בסרטי אנימציה. זה היה תפקיד של מדובבים פשוטים. רובין וויליאמס ("סיפורו של וויל האנטינג", "ללכת שבי אחריו", "גברת דאוטפייר") בתפקיד הג'יני שינה את התפיסה הזאת בבת אחת. שנתיים אחריו יצא "מלך האריות" עם קולותיהם של וופי גולדברג, ג'יימס ארל ג'ונס, ג'רמי איירונס ומת'יו ברודריק, והמוזיקה נכתבה ע"י סר אלטון ג'ון. עד 92' סרטי דיסני היו סרטים לילדים באופן די בלעדי. מבחינה שיווקית זו היתה פריצת גבולות שחברות יכולות רק לחלום עליה - לייצר את אותו מוצר אבל להגדיל את נתח השוק פי כמה בלי השקעה גדולה.
אני הייתי בשנות העשרים המוקדמות כשיצא הסרט הזה ועד היום זה הסרט דיסני האהוב עלי ביותר. "מלך האריות" לא דגדג לי. "צעצוע של סיפור" ו"מוצאים את נמו" היו נהדרים אבל מבחינתי, פאר היצירה היה "אלאדין". הרבה פעמים כשיש לנו פינה חמה ליצירה מסוימת אנחנו לא רוצים שיגעו בה, שלא ישנו אותה, לא יחדשו אותה ולא יקלקלו לנו את הזיכרון הטוב. כששמעתי שחושבים על גרסה מצולמת לסרט חששתי מאוד. כששמעתי שוויל סמית' ("הנסיך המדליק מבל אייר", "עלי", "יחידת המתאבדים", "אני רובוט", "בחורים רעים", "גברים בשחור", "המרדף אחר האושר") יכנס לנעליו של הג'יני נתקפתי בהלה. אני מאוד אוהב את וויל סמית'. גם את המוזיקה שלו וגם את הסרטים שהוא השתתף בהם (אוקי, את רובם. פחות בשנים האחרונות) אבל החשש שלי היה שהוא עלול לנסות יותר מידי לחקות את רובין וויליאמס או לנסות בכח להתרחק ממנו ויעשה את זה יותר מידי וויל סמית'.
היום התעמתתי עם הפחדים שלי כשהלכתי עם ציפיות נמוכות - והופתעתי לטובה.
קודם כל וויל סמית' ממש סבבה בתפקיד הג'יני. יש לו רגעים שמזכירים את המקור. יש לו המון רגעים שהם לגמרי הוא. בכל מה שקשור לחלק הרומנטי, בזמן שאלאדין מחזר אחרי יסמין, הוא לגמרי חוזר לתפקיד של "היץ'" בייעוץ הזוגי שהוא מספק. לסמית' יש את הקסם שלו והוא מביא אותו לתפקיד עם כל השטיקים (מה שאומר שמי שלא אוהב את וויל סמית', אם יש כאלה, יכול להיות שהוא יעצבן אתכם גם כאן).
לצידו משחקים שני כוכבים בהתהוות - מנה מסעוד, בתפקיד אלאדין עצמו. מסעוד הוא שחקן קנדי ממוצא מצרי, מביא שיק מזרח-תיכוני אותנטי. הוא כריזמטי, שר מצוין ומשחק טוב את נער האשפתות. בתפקיד הנסיך עלי הוא טיפה יותר מגושם, ברמת המשחק, אבל זה מסתדר עם התסריט. נעמי סקוט משחקת את יסמין. סקוט ממוצא הודי מוכרת מ"הפאוור ריינג'רס" בתור קימברלי, הריינג'ר הורודה. היא נראית כמו גרסה מזרחית של קת'רין זטה ג'ונס, עם יכולות משחק שנשען על המתיקות שלה בצורה משכנעת, ובניגוד לג'ונס, יכולת השירה שלה יוצאת דופן.
עוד משהו שהטריילר גרם לי לחשוש ממנו היה ג'אפר - המכשף הרשע. לתפקיד הזה נבחר מארוואן קנסארי חובב הרימייקים. הוא השתתף לאחרונה ב"רצח באוריינט אקספרס", "המומיה" ו"בן חור". לקנסארי חסר הקול העמוק והמאיים שהיה לדמות בסרט המקורי, אבל מסתבר שכבר לא חייבים קול עמוק כדי לשחק את רשע מוצלח בסרטים, גם אם הם של דיסני. אפשר להיות נבל גם עם קול רגיל לחלוטין. מי ידע? בתפקיד הסולטן נאביד נגבהאן, שמוכר לרבים בתור אבו נזיד מהסדרה "הומלנד".
אם לא שמתם לב, אז יש בהפקה מגמה לא לקחת שחקנים מערביים לשחק בתפקידים מזרח תיכוניים. תופעה שחטפה מלא ביקורות בסרטים כמו "הרוח במעטפת" עם סקרלט ג'והנסון בתפקיד כח שיטור רובוטי יפני, "הפרש הבודד" עם ג'וני דפ בתפקיד של אינדיאני ו"אקסודוס: אלים ומלכים" שם כריסטיאן בייל, סיגורני וויבר וארון פול שמשחקים בתור מצרים לדוגמה. בסרט הזה גם הקפידו על כוכבים מותאמים לאזור הגאוגרפי וגם ברשימת אנשי ההפקה, בסיום הסרט, אפשר למצוא המון שמות ממוצא ערבי. הסרט צולם באולפנים באנגליה וצילומי החוץ היו בעיקר בירדן. יפה לראות שההפקה שכרה עובדים מקומיים.
מעבר להתלהבות שאני חוטא בה בהקשר של הסרט הזה, הינה כמה דברים שהיו פחות טובים.
יאגו, התוכי של ג'פאר דובב בסרט המקורי, סרטי ההמשך, משחק המחשב וכל הזדמנות אפשרית אחרת ע"י גילברט גוטפריד. הקול שלו היה מושלם והשורות של התוכי היו מושלמות. בסרט הזה הטקסט של התוכי פחות עובד, למרות שאלן טודיק ("רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים", "מואנה", "ראלף שובר את האינטרנט") בחור סופר מוכשר בד"כ, נותן לו את קולו.
עם הצבעוניות הנהדרת שיש בסרט, יש מקומות בו הוא מרגיש כמו ילדה שהשתוללה עם האיפור של אמא. שכבות של CGI אחת על השניה כל הזמן. זו נקודה חיובית גדולה לכל השחקנים שהצליחו לעשות עבודה טובה מול כל הכחול הזה, אבל התוצאה הסופית מאוד סינתטית.
כמה שלא ניסו לעשות את הסרט ניטרלי, כאילו הוא מציג תרבות אחרת ועתיקה, המוסלמים יוצאים מוסלמים. אין שום התייחסות לדת, אבל הסרט מציג שומרים עם יכולות מוגבלות, סולטן זקן ששולט על בסיס מסורת ולא על פי שכל ישר, יועץ תחמן, אומה של גנבים והבדלי מעמדות קיצוניים.
את הסרט ביים גאי ריצ'י הבלתי יציב. הוא פרץ לתודעה בשנות התשעים עם "לוק סטוק ושני קנים מעשנים" ואחריו עם "סנאץ'" ואז עשה 2 סרטי פשע נוספים שלא זכו לאותה הצלחה - "אקדח" ו"רוקנרולה". "שרלוק הולמס" שלו היה מצוין, אבל "שם קוד: מלאך" ו"ארתור: אגדת החרב" היו הרבה פחות טובים. ועכשיו, משום מקום, הוא עושה בפעם הראשונה סרט ילדים, ובפעם הראשונה הוא מחדש יצירה של מישהו אחר. התסריט שונה בעיקר כדי להתאים לוויל סמית', אבל הסיפור נשאר זהה למקור. יחד עם זאת אפשר לראות את החתימות של ריצ'י בסצנות מרדפים מעוצבות לפי מידותיו, ושינויים במהירות הצילום בקטעי ריקוד ומרדפים שמי שלא ממש מרוכז לא ישים לב אליהם. מי שכן, מאוד יעריך את המאמץ הקולנועי שנעשה כאן.
בשורה התחתונה מדובר בסרט שיהיה מאוד נוסטלגי למי שמכיר את המקור, ממש כיף לילדים שלא נחשפו לסיפור. צריך לזכור שזה עדין סרט של דיסני, יש בו לא מעט שירים בעיבודים מחודשים, מסרים של שלום, אהבה ושוויון. אם אתם לא נרתעים מכל אלה, אתם הולכים להנות מאוד מהסרט.