דרור אדום הוא סרט ריגול שמסופר מהצד הסובייטי. ג'ניפר לורנס ("משחקי הרעב", "אקס מן") מגויסת לעזור לאמא רוסיה, קצת בעל כורחה. מדובר בסרט ריגול, אבל לא דומה לכאלה שראינו עד היום. לטוב ולרע. הייתי רוצה להרחיב קצת יותר לגבי העלילה אבל בסרט הזה ניתן בקלות לחצות את הקו לעולם הספוילרים ולכן אמעיט ככל האפשר.
העולם אוהב סרטי ריגול בזכות המסתוריות והתחכום שמיוחסים לסוכנים שמסכנים את חייהם כדי להביא מידע או אפילו לפעול בשטח האויב כדי לשמור עלינו, פשוטי העם. ג'יימס בונד לימד אותנו כמה סקסי ויוקרתי זה להיות סוכן חשאי, איתן האנט היה 'קול' אבל הראה גם שיש סכנה אמתית במקצוע הזה. מג'ייסון בורן למדנו שלהיות סוכן זו עבודה קשה, לא זוהרת ובעיקר מצלקת. "דרור אדום" ממשיך להתקדם לכיוון האפל של עולם הביון, ומראה את הסבל שעובר על מי שלוקח חלק בתחום הזה. מה שיכול להיחשב לתחכום, חשיבה מהירה או אומץ - אלה רק אמצעים להישרדות.
הסרט מבוסס על ספר שכתב ג'ייסון מאת'יוז, שהיה סוכן CIA במשך 33 שנים. זהו ספרו הראשון שכבר הפך לטרילוגיה. מאת'יוז מכר את הזכויות לסרט הזה ולסרט המשך, בתנאי שהמכירות יצדיקו הפקת סרט המשך, עוד לפני שפורסם הספר הראשון. במזל (האם זה מזל?) לוהקה שחקנית שהכי מזוהה עם תפקיד כריזמטי נורא כציפור אחרת - עורבני חקיין. מדהים לקלוט שעברו רק 8 שנים מאז שלורנס שיחקה בתפקיד הראשי הראשון שלה ("קר עד העצם" מ-2010). היא לא שורפת את עצמה בהמון פרויקטים, אבל היא לא יורדת מהכותרות עם כל סרט בו היא משתתפת.
הסרט הזה דרש מלורנס להציג שוב דמות דו צדדית: מצד אחד שברירית ועדינה אבל כשצריך - קשוחה עד מוות. עוד משהו חדש שלורנס עושה בסרט הזה הוא עירום. אחד המרכיבים החשובים באקדמיה שנותן לשחקן/ית תו תקן של מי שמוכן "לחשוף את עצמו למען האומנות". לרוב מה שקורה אח"כ זו מועמדות לאוסקר.
את הסרט מביים פרנסיס לורנס (ללא קשר משפחתי) שביים את 3 הסרטים האחרונים של "משחקי הרעב" עם ג'ניפר לורנס, את "אני אגדה" עם וויל סמית' ואת "קונסטנטין" ב-2005 עם קיאנו ריבס. לפני זה, במשך 15 שנים, הוא היה במאי קליפים לכל הכוכבים הגדולים ביותר (אירוסמית', ג'ניפר לופז, ג'סטין טימברלייק, בלאק אייד פיז ועוד). לרוב במאי קליפים באים עם חזון ויזואלי ועריכה קצבית ליצירות שלהם, אבל נראה שפרנסיס לורנס הספיק לשכוח את ימיו כבמאי קליפים.
הסיפור שהסרט מספר מעניין ונותן הצצה לחלק המכוער של עולם הריגול, אבל יש בו כמה פגמים שקשה להתעלם מהם. הראשון הוא התחושה שהוא נורא מתאמץ כל הזמן. מתאמץ להיות בוטה, מתוחכם, נועז, אלים, רגיש. בהשוואה נגיד לג'ייסון בורן (ואני מתמקד בשלושה הראשונים בלבד) שהכל זז נורא מהר וכולם היו בשליטה - כך גם הרגיש הסרט לצופים. פה חוסר השליטה של הדמויות גורם להגיש שגם לסרט אין נהג שמכוון אותו. יכול להיות שזה נעשה מתוך מחשבה. אם כן זו החלטה שגויה, אם לא, זה מרושל.בעיה נוספת בסרט היא ההחלטה שהדמויות ידברו אנגלית במבטא רוסי. כן, יש בזה משהו מתבקש, אבל במקרה כזה רצוי לשמור על המבטא לכל אורך הסרט. קרו יותר מידי פעמים שהשחקנים התחילו את המשפטים שלהם עם מבטא וחזרו למבטא אמריקאי או בריטי באמצע המשפט.
דבר שלישי שהוא בעייתי רק לחלק מהאוכלוסייה הוא מפלס האלימות בסרט. סרטים מתפתחים וחוצים קווים כל הזמן. בשנות השישים מספיק היה לראות קרב אגרופים, או ירייה אחריה מישהו נופל ממרפסת המסבאה לרחוב כדי שהקהל יעקם פרצוף. בשנות ה-80 הוסיפו אפקטים של דם ניתז מהפה אחרי שמישהו מקבל אגרוף, ואנחנו קנינו את זה כראליסטי. בשנים האחרונות אנחנו רואים איברים שבורים ואיברים פנימיים יותר ממה שאנחנו צריכים. אז "דרור אדום" חיפש ומצא דרכים לחצות את הגבול הזה, קצת ברמה הגרפית אבל יותר ברמה הרעיונית ובביצוע שנועד לזעזע. בסצנה אחת ראיתי שלפחות חצי מהאולם הסיט את מבטו מהמסך. והסיבה שראיתי את זה היא שגם אני, מסתבר, בחרתי שלא להסתכל קדימה באותה שניה.
עוד משתתפים בסרט ג'ואל אדג'רטון ("לוחם", "חוקי הפשע") כסוכן אמריקאי שפועל ברוסיה שיש לו הבעת פנים אחת בכל הסרט. ג'רמי איירונס ("באטמן נגד סופרמן", "מת לחיות 3") כגנרל רוסי, מארי לואיז פארקר ("עגבניות ירוקות מטוגנות", "העשב של השכן") כנציגה האמריקנית בסיפור, ויש עוד די הרבה פרצופים מוכרים בשלל תפקידים.
בניגוד ל"פצצה אטומית" מהשנה שעברה, הסרט הזה לא מנסה לייצג תרבות פופ ולהיות מגניב. אין בו זוהר, תאורות נאון ומוזיקה מדליקה. הוא קודר ומייצג את מה שבאמת עובר על סוכנים בשטח. תחשבו על אדם שלמד מה זה להיות מוסכניק כי הוא ראה סצנה אחת בסרט "גריז", שכולם רוקדים נקיים ושמחים, ואז הגיע למוסך בפעם הראשונה וראה איך זה נראה באמת. זו הסטירה שהסרט הזה נותן לעולם הריגול.
אם אתם אוהבים סרטי ריגול מהדור הישן יותר, אלה שהופקו מספריו של ג'ון לה קארה למשל ("החפרפרת", "החייט מפנמה", "הגנן המסור"), אתם יכולים ליהנות מהסיפור בסרט. לגבי שאר המרכיבים - אתם לוקחים את הסיכון על עצמכם. .
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?