"אלים אמריקאים" היא סדרת טלוויזיה חדשה שפותחה על ידי המפיק בריאן פולר והכותב מייקל גרין. פולר הוא בעל ניסיון רב בהפקת סדרות טלוויזיה כמו: "מסע בין כוכבים", "גיבורים" ו"חניבעל" וגרין ככותב מוכר בעבודתו על התוכניות, "סקס והעיר הגדולה", "סמולוויל", "לוגאן" והסרטים העתידיים: "הנוסע השמיני: קובננט" ו"בלייד ראנר 2049". הסדרה מבוססת על רומן מפי ניל גיימן, בעל אותו השם ועלילה, כאשר פולר וגרין אחראים בפועל על הסדרה ועל כתיבת הפרק הראשון.
לא קראתי את את הספר "אלים אמריקאים" ולכן בביקורות לסדרה לא יהיו השוואות לספר בשום צורה. אי היכרותי עם הספר מבחינתי מהווה יתרון בכתיבת הביקורות, אני לא אחפש מתי הסדרה התעלתה על הספר או להיפך ואשפוט את הסדרה על פיה בלבד. אך לאחר הפרק הראשון אני יכול לומר בוודאות, כאשר העונה תסתיים, אני הולך לקרוא את הספר.
נדירים המקרים שבהם אני מחליט באופן מודע לא לקפוץ על פתיח של סדרה במשך כל זמן ריצתה: "דרדוויל", "אוז" "ובלש אמיתי" הן דוגמאות לפתיחות כאלו וכמו שזה נראה מהפתיחה של "אלים אמריקאים", עוד סדרה הצטרפה לרשימה. הפתיחה, שמציגה מצד אחד סממנים דתיים מתרבויות שונות, לצד אמצעים טכנולוגים המסמלים את המאה-21, בשילוב אורות בוהקים מלווים במוזיקת רייב, מתקבלת התחושה כאילו נזרקנו לאיזו מסיבה פסיכודלית תת קרקעית, התהאבתי.
פתיחת הפרק הטרידה אותי במעט לגבי אופייה של הסדרה. סצינת הפתיחה הציגה מספר לוחמים אשר מגיעים ליבשת זרה, הם נתקלים שם בקבוצת אנשים אחרים שמתנגדת להם ועם הזמן מתפתחת לחימה בין שתי הקבוצות. האלימות ששתי הקבוצות הפגינה הזכירה לי במאי מסוים שלאחרונה איכזב אותי עד עמקי נשמתי, זאק סניידר.
סצינת הקרב נראתה כאילו נלקחה הישר מסרטו של סניידר, "300". מתחילתו ועד סופו הקרב היה מלא בהילוך איטי, קטיעת גפיים מוגזמת וכמות דם שלא תבייש סרט ממוצע של טרנטינו, לא התחלה טובה, לפחות בשבילי, אבל משם הכל השתפר.
הסדרה מתמקדת אחרי אדם בשם "צל" (ריקי ויטל, "המאה") , אסיר שעומד בפני שחרור לאחר שריצה 3 שנים בבית כלא. מספר ימים לפני שחרור צל מקבל הודעה כי אישתו, לורה נהרגה בתאונת דרכים ולכן הוא משוחרר באופן מיידי ומנסה להגיע בזמן ללווית אשתו. צל פוגש אדם מסתורי בשם "מר רביעי" (איאן מקשיין, "דדווד", "שודדי הקריביים") שמציע לו לעבוד אצלו בתור שומר ראשו, זאת לאור העובדה שללא אשתו לצל אין באמת חיים לחזור אליהם. תוך מספר דקות של הצגה, רביעי מצליח לתת רושם ראשוני מדויק של אדם חד, חכם ומניפולטור שיכול להשיג כל מה שיחפוץ רק באמצעות דיבורים, סוג הדמויות האהוב עליי.
לולא הייתי שומע את תוכנה של הסדרה מפי חברים או קורא קצת כדי להבין על מה כל הבלאגן, הייתי יוצא מהפרק הראשון עם הרבה יותר שאלות. הפרק הראשון הוא הכנה לאופייה של הסדרה, לא לעלילתה. אנחנו לא מקבלים תשובות, רוב הסיפור נשאר בערפל עם המון רמזים לגבי העולם והתקופה שבו הסדרה מתרחשת. חלק מהסצינות לא קשורות לפרק, לעיתים אנחנו מתנתקים מהעלילה הראשית, רואים התרחשות מסויימת די מסקרנת וממשיכים הלאה, כאילו כלום לא קרה. הפרק מצליח להשאיר את הצופה מנחש ומסוקרן למשך שעה שעוברת במהירות שיא.
אחד הדברים המרשימים ביותר בפרק ואני מקווה מאוד שימשיך לאורך הסדרה הוא הויזואליות המאוד מאוד מרתקת: צילומי נוף רחבים, קטעי חלומות, הסטים שנבנו, הדמויות עצמן ואפילו קטעי אלימות, מדובר בחגיגה גדולה אחת לעיניים.
הקאסט גם כן עושה עבודה מצוינת, המשחק אמין, הטקסטים כתובים בצורה הגיונית, ההתנהגות האנושית אמינה. למרות שהוא לא מופיע בפרק לאורך זמן, איאן מקשיין מותיר את חותמו, קל לראות שהוא מביא למסך שנים רבות של משחק, ניסיון, יכולת וקסם כובש.
נראה שהמון מחשבה והשקעה הוכנסו לפרק הראשון של "אלים אמריקאים", אני רק יכול לקוות שלא מדובר בתסמין של פרק ראשון מוצלח ושאר עונה מאכזבת, כי אם לא, כנראה שאנחנו עומדים בפני אחת הסדרות המעניינות ביותר על המסך.
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.