בשבוע שעבר הדעות היו חלוקות לגבי איכות הפרק. הרבה מחברי נהנו ממנו למרות המחסור באקשן (ואני איתם) וחלק קטן יותר התלונן על החורים הקטנים ביותר שנמצאו, או על דיאלוגים שלא עבדו. נלחמתי להגן על דעתי והצדקתי אותה ככל שיכולתי. השבוע אני לא מתכוון להילחם.
בעונה של שישה פרקים, לעשות פרק אחד שכולו איחוד משפחות וחברים זה טיפה יותר מידי, אבל יכול להיות נסלח אם זה גם בסיס להצבת כלים על לוח המשחק שיבואו לידי ביטוי בהמשך העונה. אבל שני פרקים של הכנות ושיחות נפש? זה לא מה שהקהל של התוכנית הזאת מחפש ולא מה שהכותב של הספרים אי פעם ייחל למעריציו.
בפרק הראשון לא ראינו את ליידי בריאן, נושא הכלים שלה, פודריק, ואת גוסט, הזאב של ג'ון. בתמימותי חשבתי שזה אמר שהם יקבלו את הכניסה המרשימה שלהם לבמה בפרק השני או השלישי באופן דרמטי מזוכך. במקום זה קיבלנו את בריאן פשוט עומדת בקהל בזמן שג'יימי פונה אל ליבם של ג'ון, סאנסה ודינאריס. את פודריק אנחנו רואים מאמן חיילים צעירים אחרי שעבר הכשרה משלו ע"י בריאן (בסדר, ממנו לא ציפינו לכניסה מרשימה יותר) וגוסט פשוט עומד מאחורי ג'ון על החומה, בלי שראינו אותו לרגע אחד קודם, ועוד בגודל של כלב גדול. כשנאמיריה פגשה את אריה בעונה הקודמת, היא היתה בגודל של סוס. גודל של זאב בלהות בוגר. למה גוסט לא קיבל העצמה דיגיטלית דומה?
ככל שחיכינו למהלכים, כמו המסכנים שכלואים בטירת ווינטרפל, גם אנחנו כצופים נסחפנו לעבר הייאוש מהפרק הזה, בהבנה שהוא לא עומד לקיים שום הבטחה שנרמזה בפרק הראשון. השיחה בין אריה וסאנדור קלגיין הייתה כל כך סתמית שאפילו היא אמרה שזה משעמם לה והיא הולכת. יש מצב שזה היה אלתור של מייסי וויליאמס בלי קשר לדמות של אריה, אותה היא מגלמת. ההתכנסות של כל הגיבורים מהעונות הקודמות מסביב לאח, מתבדחים על יין ושירים היתה מאולצת. הריב של סאנסה ודאני, אז הפיוס ומיד אחריו שוב קרע רעיוני בין השתיים היה מהיר מדי כדי להעביר את משחק הכוחות.
בפתיחת הפרק ג'יימי עומד מול כל אויביו כמעט. בעולם של ווסטרוז לא סולחים לאנשים בלי סיבה או פיצוי הולם למעשים שנעשו בעבר. הוא לא מביא איתו שום יתרון למערכה כך שאין סיבה טקטית לצרף אותו לכוחות הלוחמים. לא צבא, לא כסף ולא יכולת אישית שהיתה לו בעבר. מכל הדמויות בסדרה הוא מהבודדים שבאמת השתנה לגמרי, אבל האחרים לא השתנו, ואין להם שום סיבה לסלוח לו. גם לא אם בריאן מוכנה "לערוב לו". מה שזה לא אומר. העובדה שסולחים לו היא דמיונית יותר מעולם עם דרקונים, אבל לטובת קיצור התסבוכות ואורך הפרקים - הם סלחו לו.
עכשיו אחרי שהסכמנו שהיה פרק לא טוב, הינה כמה דברים שמצאו חן בעיני בפרק - כי יש גם כאלה. ההכתרה של בריאן לאביר היתה רגע מעט קיטשי, אבל למי שמכיר את "הסיפורים על דאנק ואג", אולי גם מכיר את התיאוריה שבריאן היא צאצאית של "האביר דאנקן הגבוה". הסיפור שלו מתחיל בכך שהוא היה נושא כלים לאביר מבוגר, שלפני מותו ממנה את דאנק להיות אביר בעצמו. קריצה ברורה לקוראים, שאומרת שלא טעינו בפירוש הרמזים.
מצד שני כל הפרק נסב סביב פמיניזם והיכולת של נשים לשלוט ולהגיע להחלטות ללא עזרה של גברים, אבל ברגע שבריאן מקבלת את תואר האבירות שלה, היא מחייכת כמו בחורה שהציעו לה נישואין בקומדיות רומנטיות. לא ראינו את ג'ון מחייך בהתרגשות שבחרו בו להיות מפקד משמר הלילה, או נד כשהוא הופך לימין המלך, או את ג'ופרי בטקס ההמלכה שלו. אז למה זה בסדר, בפרק שעוסק בפמיניזם, להציג את בריאן, שנשארת רצינית תמיד, כמו איזו מתלהבת קלת דעת עכשיו? עוד דיסונאנס קטן בטקס המינוי הזה הוא שג'ייימי מכתיר את בריאן להיות אביר, בעוד שהוא ביקש להילחם תחתיה. זה מעט מבלבל מבחינת היררכיה צבאית.
אריה קיבלה את הנשק שלה מגנדרי ובצורה מאוד ישירה תוך תירוץ נורא גברי "לא יודעת אם נשרוד את הלילה" הכניסה אותו למיטה שלה. זה היה כמו לראות את אחותך הקטנה עושה סקס בפעם הראשונה. לא היה בזה שום דבר סקסי, רק אמצעי למטרה (שלה) מה שהופך את הסצנה לעוד יותר לא נוחה לצפייה. הדבר המשעשע בתרחיש הזה הוא שכשנד לקח את סאנסה ואת אריה איתו למעלה המלך בעונה הראשונה, המטרה שלו הייתה להשיא את בנותיו לבניו של רוברט. אם זה תחילתו של רומן, יש סיכוי שדווקא התסריט הזה יתגשם בסוף.
בפרק שעבר אריה התגנבה מאחורי ג'ון להפתעתו, ועכשיו יש לה רומח עם זכוכית דרקון שהיא יודעת לסובב ממש טוב… האם זה מרמז לנו שהיא הולכת לנסות להתנקש בחייו של מלך הלילה בעצמה? כמו שתכננה את הקרב שלה נגד השליחה של ג'אקן והובילה אותה למקום בו החביאה את "מחט", אולי הנשק הזה הוא חלק מתוכנית דומה שהיא בונה בלי לשתף אף אחד בפרטים.
הפילים שסרסי חיפשה בפרק הקודם היו הפיל שבחדר בכל פעם שדינאריס וג'ון היו יחד. היה ברור שהם צריכים לדבר על זה, אבל ג'ון בחר לבלות את החצי הראשון של הפרק מזעיף פנים ומתחמק. דאני לא קיבלה את החדשות שג'ון הוא בעצם אאיגון טארגריאן בצורה רגועה, ואנחנו מתחילים לראות קו התנהגותי שהתחיל בעונה הקודמת, כשבחרה לשרוף את אביו ואחיו של סאם, בניגוד לדעתם של יועציה. היא קנאית, חשדנית וממהרת לשרוף דברים. האם מנסים לרמוז לנו שהיא נהיית דומה לאביה, אריס המלך המשוגע? כי אם זה מה שקורה, נראה לי שברור עכשיו למה ג'יימי נמצא קרוב אליה. אולי הייעוד שלו הוא כמו בטרגדיה יוונית, לחזור על הטעויות שלו מן העבר, ואולי למרות שהוא בא כדי להילחם לצידם, הוא יהיה זה שידקור את דינאריס בגב במתקפת שיגעון אליה תיפול בזמן הקרב?
גם בפרק הזה יש הקפדה להחזיר אותנו לפרק הראשון של הסדרה שלוש פעמים. פעם אחת כשטיריון חוזר על המוטו שלו - למות בגיל 80, שיכור, במיטה עם זונה לצידו (לא צריך לצטט את המשפט בשלמותו). הפעם השניה היתה כשאריה יורה בחץ וקשת, כמו שעשתה כזמן שבראן התאמן ללא הצלחה היא השוויצה ביכולות שלה ממרחק רב יותר. ובראן שמזכיר לג'יימי את המשפט שאמר לפני שדחף אותו מהחלון - "דברים שאני עושה למען האהבה". לרוב משתמשים בטכניקה הזו כדי לבשר על עלילה מעגלית. על אירועים שהולכים לחזור על עצמם בהמשך. אם זו הכוונה של התסריטאים, יהיה קל לנחש דברים לקראת סוף העונה.
מה עכשיו?
אם לשפוט לפי מדדים הוליוודיים, כל מי שתכנן על עתיד אחרי הקרב הקרוב אמור למות בו (כמו כל חייל שמראה תמונה של אשתו שמחכה בבית לפני פלישה בכל סרט שתיאר את מלחמת העולם השניה אי פעם). זה אומר שתולע אפור לא יחזור למיסאנדי, ואריה, שמצאה אהבה (?) או חלקיק של אופטימיות או סיבה לחיות תקריב את עצמה כבר בפרק הבא. וכנראה שיהיו עוד, כי צריך לדלל התפצלויות וקווי עלילה שנבנו בקפידה 5 עונות, ועכשיו מפורקות בלי הרגישות או העומק שהושקעו בשזירתם. פרקים כמו זה מדגישים כמה חבל שמיהרו להמשיך את הסדרה רק כדי לעמוד בזמנים, ולא חיכו למאסטר שיצר את הקסם הזה כדי לסיים את היצירה הזאת באינטליגנציה הראויה לה.
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.