לטוב ולרע, הרבה יוצרים שבויים באמונות, הרגלים ומעשים ואותם דברים מתבטאים בחלק ניכר של היצירות שלהם – טרנטינו אוהב לשלב מחוות לכל ז'אנר קולנועי אפשרי בסרטים שלו (גם אם זה לא תמיד מתאים), שאמאלן תמיד יחפש להפתיע את הצופים שלו, בכל מחיר (גם אם ההפתעה לא הגיונית או מפתיעה), הגיבורים של כריסטופר נולאן כנראה תמיד יהיה "מעונים" בצורה כלשהיא, הנשים של היצ'קוק לנצח יהיו קוטביות – קורבנות חסרות ישע אבל גם מצילות את היום בגבורה. ולכן, זה לא מפתיע במיוחד שאחרי 7 פרקים של "האורוויל" ראינו כבר שלושה (וקצת) פרקים שעסקו בנושאי דת, אמונה, קנאות דתית ומשיחיות – אחרי הכל - סת' מקפארלן הוא אתאיסט מוצהר ואדוק.
מה שכן ממשיך להפתיע אותי בסדרה, לפחות בינתיים, היא העובדה שהיא שואבת (שלא לומר גונבת בצורה בוטה) השראה מסדרות "מסע בין כוכבים" השונות ועלילות של פרקים כאלו ואחרים בקאנון ההיסטורי שלהן, אבל מצליחה כמעט כל שבוע לשים סוג של טוויסט מפתיע על קלישאת מד"ב שכולנו חשבנו שכבר ראינו עשרות פעמים בעבר.
וכן, אחרי ליאם ניסן בפרק 4, גם בפרק 5 חיכתה לנו הפתעה קטנה בדמותה של עוד חברה מוכרת של מקפארלן, מי יתן והופעות האורח האלו ימשיכו גם בעתיד. פרק 5, "פריה" הפגיש בין צוות האורוויל לאורחת בלתי צפויה – שרליז ת'רון (ששיחקה עם מקפארלן ב "מיליון דרכים להתפגר" ב 2014, בדיוק כמו ליאם ניסן) ומהר מאוד התברר לנו הצופים שמדובר בעוד פרק מז'אנר "האורח שלנו הוא לא מה שהוא נראה", בתיבול קליל של "הקפטן מתאהב" – שתי עלילות שצופי "הדור הבא" יכירו היטב.
אבל הטוויסטים במקרה של הפרק הזה היו שניים – 1) לא רק שפרייה לא היתה מה שהיא נראתה, היא היתה מהעתיד הרחוק (המאה ה 29), והסיבה שהיא הגיעה בגללה לאורוויל היתה 2) כדי להציל את הספינה וכל הצוות. אוקיי, נכון שהיא לא רצתה להציל את כולם בגלל שהיא כזאת טובה ונחמדה – היא עשתה את זה מתוך בצע כסף טהור, אבל היי – טוויסט נחמד!
זה היה פרק שאפשר לראות בו שתילת זרעים לעתיד בשתי חזיתות – הקאמבק המתבקש והבלתי נמנע של קלי ואד והשפעתו על המשך הסדרה, אבל הרבה יותר מעניין יהיה לראות אם התחזית של פרייה לגבי האורוויל תתגשם – האם העובדה שהם ניצלו ממוות בגללה תחזור לרדוף אותם בעתיד? בכל מקרה, הכנסת אלמנט המסע בזמן הוא כמעט מתבקש והצורה שבה נעשתה פותחת צוהר לפרקים שבו נוכל לראות את היקום של הסדרה גדל לכל מיני כיוונים בלתי צפויים.
פרק 6, "קריל" היה אולי הפרק הכי "שלם" של הסדרה עד עכשיו, לפחות לטעמי, קיבלנו בו קצת מכל דבר – פיתוח העלילה מבחינת הגזע ה"רע" של הסדרה, מנה נוספת של הטפות על רעות הדת והפנאטיות, ותוספת גדולה של הבחירות הקשות שדילגו ברוב המקרים על פיקארד, רייקר ואפילו גם סיסקו וג'יינווי.
בעולם של האורוויל אין פתרון שהוא "נקי" לגמרי, והמשימה של אד וגורדון שחשפה אותם תחילה לפנאטיות של הקריל ויחסם לצורות חיים אחרות הפכה במהרה למאבק מוסרי בצדקת המאבק שלהם – כוכב עם 100,000 תושבים או ספינה עם ילדים? סביר להניח שבעולם של "מסע בין כוכבים" הדילמה היתה נגמרת בצורה חביבה וכזו שיש בה מינימום נפגעים, אבל לא כאן, אד וגורדון נאלצו להרוג ספינה שלמה (מינוס הילדים) כדי להציל כוכב, ועדיין, למרות הכל, לא הרוויחו את הערכתה של ה"ידידה/אוייבת" החדשה שלהם, מה ששוב, היה קורה בייקום הטרקי כמעט בוודאות.
פרק 7 "שלטון הרוב" אולי לא היה פרק "שלם" כמו זה שקדם לו אבל הוא היה הפרק שהציע את הפרשנות הכי נוקבת ונטולת הסוואה על העולם שבו אנו חיים - האורוויל נשלחה לחלץ שני מדענים של האיחוד שעקבותיהם נעלמו על כוכב שמאוד הזכיר את כדור הארץ של תקופתנו עם חריג אחד גדול - הכל, אבל הכל נתון להצבעה ולשלטון הרוב, והכל נמצא ב"מאסטר פיד" שמזכיר בצורה מאוד חשודה את טוויטר.
בפרק הזכירו מספר פעמים את המונח "דמוקרטיה אבסלוטית" - מצב שבו אין שליטים וההמון אחראי להכל, אבל לטעמי, זה מושג שלא קלע לכאוס שהיה בחברה הזו - חברה שבה הכל מתנהל ע"י רצון הרוב, שבה כל התקלות קטנה יכולה לגרום למוניטין של אדם להיהרס לנצח, מה שיגרום לכל אקט פשוט (כמו לקנות קפה) להפוך לבלתי אפשרי, ולכל אחד להפוך לאזרח סוג ב' בגלל שגיאה דבילית.
הפרק היה אמור להיות ראי לחברה שלנו, חברה שבה כל מה שאנחנו עושים עשוי לרדוף אותנו למשך הרבה זמן - כי המדיה החברתית לא תיתן לנו ולאף אחד אחר לשכוח את מה שעשינו. לא רק זה לחברה יש כוח הרסני, בלתי נשלט להרוס לאדם פשוט את החיים, ויותר מזה למנוע את שיקומו, וחזרתו לחברה. התסכול שחברי צוות "אוורוויל" חווים, ויחד איתם גם הצופה, חורגים מעבר זמן הצפיה. הצופה נשאר עם אגרוף בבטן, וגורם לנו להעריך מחדש את המדיה החברתית, וכמה היד קלה על המקלדת. ההמון ה"טוקבקיסטי" לא רואה תמיד את התוצאות של קלות-המקלדת שלו על חיי האדם שמאחורי המסך, וה"אורוויל" מנסה ללמד אותנו שיעור לא רק בשליטה עצמית, אלא גם בענווה, ופשוט. לצאת מעבר למקלדות ולהשפיע באמת מה שקורה בחיינו וחיי האנשים שמסביבנו.
תגידו מה שלא תגידו על האורוויל, אבל בתקופה שבה סדרות רבות מתבקשות לעדן מסרים, ולא ללכת למקומות קיצוניים מדי מקפארלן והצוות שלו לא מפחדים לתקל נושאים קשים בצורה בוטה, כמעט ללא הסוואה וניתן לנו לקוות רק שהם ימשיכו במגמה הזו בעתיד.
רשף שייר
נשבע אמונים לג׳וס ווידון, אארון סורקין ורוב תומאס ולכן רוב החלומות שלו מתנהלים בדיאלוג שעף ב 100 קמ״ש פר סצינה, וזאת כנראה חלק מהסיבה שבגללה הוא תמיד עייף. חונך כטרקי, אבל אוהב גם את בבילון 5 ושאר סדרות המד״ב, במעט הזמן החופשי שלו מתכנן איך ליצור מכונה שתמתח את שעות היום ותאפשר לו לראות יותר סרטים וסדרות