במשחק אסוציאציות בין חובבי קולנוע השם לאונדרו דיקפריו כנראה יקפיץ אוטומטית את המילה אוסקר. בשנים האחרונות, לפני כל טקס אוסקר, מתחיל ברשתות החברתיות קמפיין הומוריסטי על מנת לספק לשחקן האהוב והמוערך את הפסלון הנחשק. דיקפריו הוא אחד השחקנים המוכשרים שפועלים היום, בקורות חייו נמצאים סרטים נפלאים ומגוונים ואם יחליט מחר לפרוש מקריירת המשחק אנחנו נזכור אותו כאחד מהטובים ביותר, אז למה אנחנו צריכים פסלון זהב שיצדיק את מה שאנחנו כבר יודעים? בשבוע שעבר הלך לעולמו אלן ריקמן, אף אחד מאיתנו לא ציין את העובדה שריקמן מעולם לא היה מועמד לאוסקר, כולנו כאבנו את לכתו של האנס גרובר, פרופסור סנייפ, מטאטרון, מרווין ועוד טובים ורבים. ייתכן שאנחנו צריכים להירגע עם ההכרה הרישמית שבאה עם פרס האוסקר ופשוט ליהנות מההופעות שהשחקנים הללו מספקים לנו במשך השנים.
"האיש שנולד מחדש" הוא סיפורו האמיתי (כמה אמיתי שאפשר לקבל) של יו גלאס (דיקפריו) סוחר פרוות שיוצא למסע צייד ועבודה בתחילת המאה ה-19 בפרונטיר האמריקאי המושלג. מדובר בתקופה לא פשוטה בכלל באמריקה של אותם שנים, חיות טרף, תחרות מציידים אחרים, תנאי מזג אוויר קיצוניים אינדיאנים, וכמובן טמפלרים ומתנקשים (סליחה, טעות בסיפור) המוות מחכה מעבר לכל פינה .במהלך מתקפת אינדיאנים גלאס מוצא את עצמו נרמס וכמעט נאכל על ידי דב גריזלי ובקושי שורד את המפגש מעורר האימה ומשמיט הלסתות. גלאס ננטש על ידי צוותו לא לפני שאחד מהם, פיצ'גארלד (טום הארדי) קובר את גלאס בחיים ורוצח את בנו. גלאס מצליח לשרוד ויוצא למסע של הישרדות בתנאים הקשים ביותר ובסופו של דבר גם נקמה.
מילת אזהרה לכל חובבי הנקמה, אם תיכנסו לסרט בציפייה לקבל את סרטי הנקמה של שנות ה-90 או סרט דמוי "קיל ביל" אתם הולכים להתאכזב. לא מדובר כאן בהתנגשויות חוזרות ונשנות מול האנטגוניסט עד שגלאס מקבל את שלו. המסע האמיתי שלו הוא מול איתני הטבע, זהו סיפור הישרדות ורק אחר כך הוא סיפור נקמה.
הבמאי, אלחנדרו גונסלס איניאריטו שזכה בשנה שעברה בפרס האוסקר על הבימוי לסרט "בירדמן" חוזר לשתף פעולה בפעם השנייה עם הצלם עמנואל (צ'יבו) לובצקי, שגם זכה בפרס האוסקר על הצילום של "בירדמן". השילוב של השניים מצליח להפריח חיים בכל שוט ולהוביל אותנו למסע בפרונטיר האמריקאי של אותם שנים. כל שוט של לובצקי הוא מרגש, הוא יודע לצלם כל סיטואציה מהזווית המתאימה, באורכים הנכונים ומצליח לגרום לשוטים שונים של הרים מושלגים להראות והלרגיש שונים בכל פעם. זוהי בדיוק הסיבה שאני נמשך לקולנוע ולסרטים מהסוג הזה, אנחנו לא יכולים לקבל חוויה כזאת על שום מרקע אחר. זהו סרט שחייבים לראות על מסך ענק מלווה בסאונד פנומנלי שגורם לנו להרגיש כאילו אנחנו שם.
איניאריטו עשה כאב ראש לא קטן לאולפנים שבחר לצלם את רובו המוחלט של הסרט באזורים המושלגים האמיתיים של אמריקה ודרש שתאורת הסרט תהיה אור השמש עצמה. זאת אומרת שבימי החורף זמן השמש היה קצר מהרגיל כל דקה מבוזבזת דרשה צילומים נוספים בימים אחרים ועלתה לאולפנים כסף רב. עם כמה שהסרט נראה ומצולם מדהים וכל חלק חדש בו מרגש ונראה חי, היה אפשר להוריד חלקים מסויימים בעריכה כדי לקצר אותו במעט. כמות השוטים של דקפריו בוהה במדורה כשהוא עטוף בפרוות טיפה מוגזמת.
השילוב של איניאריטו ולובצקי בסרט יצר את אחת מסצינות הפתיחה הטובות ביותר שראיתי בקולנוע מאז ומתמיד. קרב בין החלוצים האמריקאים לבין תוקפים אינדיאנים, קרב שלא חוסך מאיתנו את האכזריות, הברוטאליות, הגרפיות והאלימות המלוכלכת ביותר שראיתי (וזה עוד אחרי שמונת השנואים). יחד עם הצילומים הארוכים מאוד של לובצקי כל סצינת הקרב נראית כמו צילום אחד שלא עוצר לשניה, סצינה שמשאירה את הפה פתוח עד שהיא נגמרת, מושלם.הסרט כל כך מרתק כי לאורכו הוא מרגיש אמיתי, לא נחסכת מאיתנו האלימות המלוכלכת או השפל שאליו האדם צריך לרדת רק כדי לשרוד.
הסרט הוא של דקפריו והארדי, ולשניהם מגיע הורדת כובע על משחק מעולה. דקפריו, למרות חלקים מסויימים של אובר-אקטינג ברור, כנראה שהולך הפעם לחזור עם הפרס הביתה. הארדי שמצליח לשחק פשוט איש רע בצורה כל כך משכנעת גם עם סיכויים לא רעים בכלל. הוא בכלל יכול לזקוף לזכותו הישג נוסף, יחד עם "מקס הזועם" הוא מופיע בשני סרטים שמועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, הקריירה של הבחור לא מפסיקה לנסוק.
"האיש שנולד מחדש" מועמד ל-12 פרסי אוסקר בניהם הקטגוריות הגדולות: סרט, במאי, שחקן ראשי, שחקן משנה, צילום, עריכה וקטגוריות הסאונד, תלבושות, איפור והאפקטים הויזואלים. זוהי השנה השניה ברציפות שבה איניאריטו מועמד לפרס הבמאי לאחר שבשנה האחרונה זכה עם "בירדמן". כרגע לדעתי, הוא המוביל לזכיה בפרס הבימוי אבל ייתכן שהאקדמיה תפסח מעליו כי הוא קיבל כבר את שלו. את פרס הסרט הטוב ביותר לדעתי הולך לקחת "ספוטלייט".
השורה התחתונה
"האיש שנולד מחדש" הוא הסיבה שהולכים לקולנוע, סיפור מרתק, משחק ברמת אוסקר, סצינות משתקות וצילום מרשים מאין כמותו. רוצו לראות.
נתי אקב
בן 28, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים.