בהתאם למסורת הישראלית, The Man From U.N.C.L.E. תורגם להיות "שם קוד מ.ל.א.ך". בשלב זה אנחנו לא אמורים להיות מופתעים מהיצירתיות של מתרגמי הסרטים הישראלים. אך הפעם המקור ליצירתיות הזאת מגיע משנות ה-60.
The Man From U.N.C.L.E. הייתה סדרת ריגול שאיחדה את שתי המעצמות של תקופת המלחמה הקרה, ארה"ב וברית המועצות. איומים גלובליים אילצו את שתי המדינות לאחד כוחות ולהקים כוח משימה שבנוי מסוכן CIA וסוכן KGB שנדרשים לעבוד ביחד ולשים בצד את היריבות האידיאולוגית. האדפטציה לסדרת הטלויזיה הונחה בידיו המוכשרות של גיא ריצ'י כדי ליצור סרט ריגול המהול בלא מעט הומור. היכולת של ריצ'י להציג אינטרקציה בין דמויות מגוונות ומצבים ביזאריים נשמעה לי מושלמת לתסריט הנוכחי.
סצינת הפתיחה מציבה סוכן CIA בשם נפוליאון סולו (הנרי קאוויל, "איש הפלדה") שנדרש לבצע משימה סביב הסמל המשמעותי ביותר של המלחמה הקרה. סולו חייב להבריח אישה מצדה המזרחי של חומת ברלין אל המערבי. המשימה ה"פשוטה" הזאת הולכת ומסתבכת שסוכן ה-KGB אילייה קורייקן (ארמי המר, "הפרש הבודד") מנסה לסכל אותם.
הסצינה מגניבה, משאירה את הצופה על הקצה, נותנת טעימה לאיך היו החיים בתקופת מסך הברזל ומציבה את שתי נקודות הקיצון בין הסוכנים השונים: האמריקאי בעל הסטייל שמשתמש בתחבולות לעומת הרוסי השקט שעובד עם הראש בקיר.
הדיסוננס החריף בין סולו לקוריייקן הוא לב הסרט. סולו התחיל את דרכו כחייל שהפך לגנב וגוייס על ידי ה-CIA כדי להיות הסוכן הטוב ביותר שלהם. קורייקן לעומתו, הרוסי השקט עם בעיות זעם לא קטנות שנדרש לכפר על בושה המשפחתית שמלווה אותו. ריצ'י, קאוויל והמר עשו עבודה נפלאה בבניית האופי של הדמויות: סולו הוא חלקלק, רגוע וחביב על הנשים הוא בעצם הג'יימס בונד האמריקאי. קורייקן לעומתו, קשוח, בעל נכות חברתית ועם בעיות שליטה עצמית.
השניים האלו לא מוותרים על להתנגש אחד בשני בכל נושא, לא משנה כמה קטן וזניח הוא יישמע לנו. אני לא צוחק, היה להם ויכוח של מספר דקות על אופן הלבוש של כל אחד מהם. זה יכול להישמע לנו קצת מאוס בשלב מסויים, שתי הדמויות הראשיות מתכווחות על כל נושא לא משנה כמה הוא זניח. אבל היכולת של ריצ'י לשלב את הריבים הללו בעלילה יחד עם הומור שמה את הסרט על הכתפיים של קאוויל והמר והם לא מאכזבים לשניה אחת.
אני יכול להצביע על דבר אחד שהפריע לי באינטרקציה בין השניים - כולנו מכירים את סיפורי המלחמה הקרה ואת הפער האידיאולוגי בין שתי המעצמות. הסרט לא תקף את הנקודה הזאת פעם אחת, הייתי מצפה שבין כל ההתנגשויות בין סולו לקורייקן הייתה מתנהלת שיחה אחת לגבי הגישות השונות של כל מדינה, למה כל צד חושב שהוא הצודק. דיאלוג כזה היה נותן עוד קצת עומק לדמויות ועוזר לצופים שפחות מכירים את המלחמה הקרה להיכנס לתקופה שבה הסרט מתרחש.
הסרט מצולם גם כן באופן מרשים, צילום אירוע מסויים דרך מראה וחוסר פוקוס לדמויות מסויימות שנוכחות באותו החדר הן רק חלק מהטכניקות שנעשות בהן שימוש. לא מדובר רק בטכניקה עצמה, השימוש בהן היה תמיד בסיטואציות שהוציאו מהן את הטוב ביותר. הנוף של שנות ה-60 יחד עם מוזיקה שמאפיינת את אותה תקופה עושה את כל הסרט לחגיגה קולנועית גדולה.
יש סצינה אחת שלא אחשוף אותה משיקולי ספויילרים, אבל היא הייתה אחת מהטובות ביותר שראיתי במשך השנה האחרונה. היא מצחיקה, מותחת, יצירתית ומצולמת נפלא. אני יכול לחשוב רק על אחת שנהניתי ממנה יותר והיא כמובן הבחור עם הגיטרה יורקת האש ממקס הזועם (אם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, יש לכם השלמות לעשות).
הבחירה בהומור היא גישה שמאפיינת לא מעט את סרטיו של גיא ריצ'י וגם לאורך הסרט הנוכחי אפשר לחוש בטביעות האצבע שלו. ההומור השנון שלו מפוזר בצורה שהזכירה לי לא מעט את "לוק סטוק ושני קנים מעשנים" ואת "סנאצ", שבהם ההומור מלווה את הסרט מתחילתו ועד סופו, כחלק אינטגרלי מהעלילה והאופי של הדמויות. בדומה לשאר סרטיו של ריצ'י, גם הנוכחי לא עמוס באקשן, אנחנו מקבלים מנה נחמדה לקראת הסוף ובכך האקשן תם. חלקכם יכולים לחשוב שזו בעיה, כי בסופו של דבר אנחנו נכנסים לסרט ריגול, ומניסיון העבר (ג'יימס בונד ומשימה בלתי אפשרית) מצפים לקבל לא מעט יריות ופיצוצים. אל תחששו בכניסה לאולם, האקשן הוא לא העיקר בסרט ולא מצאתי את עצמי פעם אחת אומר שחסר לי ממנו.
הסרט עצמו לא מחדש יותר מידי, הוא בנוי מנוסחאות שראינו אינספור פעמים בעבר. שתי דמויות ראשיות, הפכים אחד לשני, נדרשים לעבוד ביחד כדי לעצור אויב משותף. האינטרקציה בניהם יוצרת לא מעט מצבים מצחיקים ומותחים אבל לקראת הסוף הם עובדים לא רע ביחד. ריצ'י יודע לתת לנו מעבר לנוסחאות המוכרות ולספק סרט מהנה ואיכותי.
הסרטים בגיקסטר אינם מדורגים בכוכבים או מספרים, בכל ביקורת הכותב יחליט החלטה נחרצת ודיקטטורית משהו על סרט הקולנוע בו הוא צפה - לראות (בקולנוע), לחכות (למסך הקטן) או לבכות (שם זמני)
לראות – "שם קוד מ.ל.א.ך" הוא סרט ריגול מהנה שמהול בהומור, סצינות נפלאות ומספק חוויה כיפית לקיץ הקולנועי שעומד להיגמר לפני תקופת האוסקרים.
נתי אקב
נתי אקב, בן 27, סטודנט לכלכלה-סטטיסטיקה. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי. מאמין שהג'וקר הוא הדמות הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם.