שימו לב: מכיל ספויילרים לפרק זה
דוקטור הו ידועה כאחת הסדרות היותר מאתגרות את קהל המעריצים שלה. תחשבו על זה רגע, דמויות מובילות שמשתנות כל כמה שנים, ידע רחב וקאנוני של עשרות שנים אחורה ולא רק במדיום ספציפי כולל ספרים, קומיקס ואפילו תסכיתי רדיו. העונה החדשה של דוקטור הו מכילה כמעט כולה "פרקים כפולים" זה אומר שכל פרק שני אנחנו מקבלים Cliff Hanger, נהיה קצת מתיש לקראת הפרק החמישי.
אך הפרק התשיעי, בעונה התשיעית, נראה די עצמאי בשטח, אבל חוזר על פורמט די ידוע של דוקטור הו. תחנת חלל נטושה, מפלצות שהן יותר מאיימות פסיכולוגית מאשר פיזית, וצוות לוחמה-עילית-עתידני כלשהוא שהדוקטור מציל.
הפעם קלרה והדוקטור נקלעים לתחנת חלל במאה ה-38 שסובבת לה סביב נפטון, כשההתחנה מאבדת תקשורת עם הכוכב נשלח צוות חילוץ לבדוק מה קורה שם.
צוות החילוץ, קלרה והדוקטור, פוגשים בחור נחמד בשם גייגן רסמוסן, השורד האחרון של התחנה לה- ורריר ויוצר של מכונה שנקראה מורפיוס פוד (כן, אל החלומות.) הנועד לקצר את זמן השינה של האדם האנושי לחמש דקות (!) כדי שהוא יוכל להיות יותר פרודוקטיבי יותר, לעבוד יותר, לישון פחות, ולא לאבד רגע מהיממה. נשמע מוכר? רמז? פייסבוק? מדיה חברתית? ביקורת נוקבת?
אבל כמו כל פעם שהאדם מנסה להתעסק עם הטבע, או שעות השינה שלו, יש תופעת לוואי קטנה. מכירים את הג'יפה של העין? היובש הדביק הזה בזווית העין שלכם שאתם קמים בבוקר? אז עכשיו זה מצטבר לכמות אסטרונומית, והופך למפלצת.
נשמע מוכר? נשמע מעייף? קצת.
הדמויות נראות ונשמעות מוכרות להפליא והם אחת הסיבות שהפרק הזה פשוט לא מתרומם, הפעם גם הדוקטור גם לא ממש מתמודד עם יוצר המפלצות (ואפילו הפך לסנדמן בעצמו) דוקטור וקלרה מצביעים ברגליים ומחליטים לברוח, להשאיר את מר רסמוסן על החללית כדי למנוע ממנו להמיר את שאר האנושות, וזהו נגמר הסיפור. לא ממש דרך "דוקטורית להתמודד," אבל זה מה יש. הפרק נשען לחלוטין על העולם הפנימי של הצופה, ומזכיר יותר מדי פרק מופתי אחר בשם BLINK. ולמרות שלא שופטים עונה של דוקטור הו עד שהיא מסתיימת, קשה שלא להרגיש פספוס קל (אך כנראה מכוון) של הפרק הזה. נראה שנחזור אליו בפרק מאוחר יותר לקראת סוף העונה, אבל הוא עדיין לא ריתק אותי לכיסא כמו פרקים אחרים בסדרה. וזה חבל, כי לסיפור עצמו יש פוטנציאל אדיר.
מה שמייחד את הפרק הזה מהפרקים האחרים בסדרה זה הצילום שלו, צילום מנקודת מבט של "האבק" תחשבו נקודת מבט של אחד מאנשי הצוות, מצלמות אבטחה, וקצת משחק מחשב "יfirst person Shooter".
הדוקטור לא שוכח את המעריצים של הסדרה ומשאיר אותם עם כמה רמזים ביד על עתידה המתקרב של קלרה, ואיזכור נוסף לעברו דרך איזכור אחד האירועים של העונה ה-21 (לספירה הישנה) של הדוקטור, ה"קטסטרופה הגדולה" ומכריז שקלרה הולכת להפוך למפלצת סנדמן בעצמה, אבל אל דאגה הוא יכול לרפא את זה.
ואנחנו נשארים בעיקר די מעוצבנים, אם ההרגשה שמלבד שורה פה ושם, הפרק הזה נועד להיות פרק מעבר ותו לא. הסדרה די שורדת על רסיסי הקסם של דוקטורים קודמים, והקהל מצביע ברגליים. ולנו לא נותר אלא להתגעגע לימים קסומים יותר.
השורה התחתונה
הפרק השבוע עושה כמה מהלכים מקוריים ומעניינים בעיקר באופי הצילום ונקודת המבט. אבל סיפור מוכר מדי לא מחזיק את העלילה לאורך זמן
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.