הסרט השלישי בסדרת סרטי האקשן הייחודית הזאת מחזיר את הצופים - לפחות אלה שהשכילו לראות את הסרטים הקודמים - לעולם הדמיוני של שכירי חרב ורוצחים בניו יורק של ימינו, שחיים כחלק מארגון סגור עם חוקים ונהלים נוקשים משלו. בסרט הראשון ג'ון וויק נאלץ לחזור אחרי שפרש מהעולם הזה. בסרט השני נגלה בכל תפארתו ואימתו הארגון אליו השתייך ג'ון בעבר. הסרט היה ארוך בעשרים דקות מקודמו והרחיב את העלילה כך שיצר יותר עומק לעולם הנהדר הזה. הסרט השלישי ארוך בעשר דקות מהשני (שעתיים ועשר דקות) וכמו בסרטים הקודמים - יש בו מינון מושלם של גילויים על הארגון הסודי וקטעי אקשן סופר מושקעים.
הדבר הכי חכם שעשה קיאנו ריבס עם הקריירה שלו היא לבחור תפקידים שלא מצריכים ממנו יותר מידי יכולות משחק. זה מקרה קלאסי של שחקן שיכולות המשחק שלו פחות חשובות מיכולות אחרות שהוא מציג. תופעה מוכרת של שחקנים שהפכו לכאלה אחרי שהתתפרסמו בתחום אחר, כמו ברוס לי, צ'אק נוריס, סטיבן סיגל ואפילו דוויין ג'ונסון בתחילת קריירת המשחק שלו. מה שמפתיע כאן הוא שריבס הגיע ממשחק ורק אז התמקצע באומנויות לחימה, שעכשיו מחזיקות לו את הקריירה.
כמה שהוא יותר אדיש וחסר רגשות - איכות הסרט בו הוא משתתף עולה. בתחילת הקריירה שלו, מאמצע שנות השמונים, ריבס לוהק לסרטי נעורים בעיקר בשל מראהו ("מסע הכזבים של ביל וטד", "הורים במשרה מלאה", "חתיך חתיך"). בשנות התשעים בחר ריבס בשני מסלולים שתאמו את היכולות הסטואיות שלו - דרמות ("יחסים מסוכנים", "איידהו שלי", "בודהה קטן") וסרטי פעולה ("נקודת פריצה", ספיד", "ג'וני נמוניק"), וב-1999 הגיע המהפך. הסרט שהפך לסדרה והפך גם את ריבס לכוכב - "המטריקס".
רק ארבעה סרטים בהם היה השחקן הראשי שברו את רף ה-100 מיליון דולר (בארה"ב). שלושת סרטי המטריקס וספיד. זה לא נתון מאוד מעודד לקריירה של שחקן, אבל הוא עוזר להצביע על כך ש"אקשן" הוא הכיוון הנכון בשבילו.
ב-2014 יצא הסרט "ג'ון וויק" הראשון ותפס את העולם בהפתעה. לא את כל העולם, רק את חובבי סרטי האקשן, למעשה. הסרט הכניס רק 43 מיליון דולר לאולפנים, אבל היה משב רוח מרענן בעולם האקשן החוזר על עצמו לעיתים קרובות מידי. הסיפור הוא אותו סיפור נקמה שראינו המון פעמים בקולנוע, אבל מה שהופך את "ג'ון וויק" לנדיר הם הכוריאוגרפיה המוקפדת והצילומים הממושכים שמראים לצופים את הקרבות לא בחיתוכים של שברירי שניות (טכניקה שבאה לפצות על חוסר יכולת להמחיז קרבות בצורה משכנעת) אלא כמעט כמו אירוע ספורט. אה, כן. גם האלימות הבלתי מתפשרת היא חידוש מרענן.
יש לקיאנו ריבס כפילים שנדרסים בשבילו ונופלים במקומו ממקומות גבוהים - אבל סצנות הקרב הן 100% עבודה שלו. את הקונג-פו שהוא למד בשביל המטריקס הוא מביא לידי ביטוי בסדרה הזאת. שילוב של קונג פו ואקדחים הובא לקולנוע מהונג קונג בשנות ה-80, והפך להיות ידוע בכינוי "גאן-פו". ג'ון וו ייבא את הקונספט לאמריקה בכמה מסרטיו ("עימות חזיתי", "נזיר חסין אש") אבל לא התחייב לז'אנר בכל מאודו. ריבס אימץ את הרעיון ב"מטריקס" ומביא אותו לדרגת אומן בסרטי "ג'ון וויק".
הסרט הראשון לא היה הצלחה קופתית אדירה (מאז שיש לנו את היקום הקולנועי של מארוול שום דבר אחר לא נראה כמו "הצלחה") אבל זה היה מספיק לגרום לכל הצדדים הקשורים לפרויקט לצאת להרפתקה נוספת. הסרט השני, "ג'ון וויק: פרק 2", שיצא ב-2017, הכניס 92 מיליון דולר וזכה ליותר אהדה מצד הקהל. עכשיו לא היה מנוס מהפקת סרט נוסף שאמור להיות גדול יותר, אלים יותר (משימה קשה, בעיקר אם רוצים להימנע מהגעה למחוזות של גועל ואימה) ומענין לפחות באותה מידה.
קודם כל - גם אם לא ראיתם את הסרטים הקודמים, אפשר לראות את הסרט השלישי. ברור שעדיף להתעדכן ולראות אותם קודם, אבל זה לא אסון גדול אם תראו רק את הסרט השלישי. בלי להסגיר יותר מידי פרטים מהעלילה, הסרט השלישי מתחיל שעה אחרי שהסתיים הסרט השני. בסוף הסרט השני ג'ון מורחק מהארגון אליו הוא השתיך וניתנה לו שעה "להסדיר את ענייניו" לפני שכל הגנה שהארגון מציע לחבריו מוסרת ממנו. וויק יודע הוא יודע שלא יוכל להילחם (או להתגונן) מול כולם לאורך זמן, והוא מחפש פיתרון אחר למצבו.
בסרט הראשון המוניטין של וויק היה לאגדה. כולם פחדו ממנו והדבר האחרון שמישהו מהעולם הזה רצה, זה להסתבך איתו. בסרט השני נמצאו כמה אמיצים שחשבו שעימות מתוכנן בכוחות מחוזקים יכול להפיל את האגדה הזאת, אבל הוא כאן לסרט שלישי, אז כנראה שזה לא עבד כמו שהם ציפו שזה יעבוד. עכשיו הכח של ההמונים גורם להם לחשוב שהם יכולים להתמודד איתו, והרי מספיק מישהו אחד שיפתיע את הגיבור שלנו או יבגוד בו כדי שדברים יצאו משליטה. יש פה שבירה של החוק עליו נשען הסרט הראשון - שג'ון וויק הוא אחד האנשים הכי מרתיעים בעולם, אבל אפשר להבין את הכותבים שלא יכלו להשאיר אותו מושלם תמיד, כי אז הסיפור נהיה פחות מעניין ובכלל לא מותח.
כאמור, קיאנו ריבס לא תורם הרבה ביכולות המשחק שלו, אבל אין בהם צורך לעומת שאר הדברים שהוא מביא איתו. בין היתר דבוקה של שחקני משנה שתענוג לפגוש. איאן מקשיין ("משחקי הכס", "אלים אמריקאים") בראש הארגון שמנהל את חוזי הרצח בעיר. האלי ברי ("מונסטר בול", "אקס מן") שמשום מה מפעילה עודף אינטנסיביות כמעט בכל משפט שהיא יורה. אסיה קייט דילון ("כתום זה השחור החדש") בתצוגת משחק מוגזם של איפוק ושליטה. אנג'ליקה יוסטון ("הכבוד של פריצי", "משפחת אדאמס") כאישה רוסיה וקשוחה, כיאה לה. לורנס פישבורן ("מטריקס", "איש הפלדה") בתפקיד שאני חייב להגיד שלא פותח מספיק בסרט. ג'רום פלין (ברון מ"משחקי הכס") בתפקיד קטן עם מבטא איטלקי לא טוב. ויש עוד!מי היה נגד מי ולמה. החלק הזה לא מצליח להיות מותח ולא מרגש - למבוגרים. הילדים יהנו מכל שניה…
למרות הרשימה הנאה הזאת, הבעיה של כל שחקני המשנה בסרט היא שהדמויות שלהם נשארות מאוד שטוחות ולא מפותחות. בסצנה מסוימת וויק מדבר רוסית עם דמותה של אנג'ליקה יוסטון, והמבטא שלו כל כך גרוע, שהוא נשמע כמו בראד פיט מנסה לדבר איטלקית ב"ממזרים עם כבוד". ויש עוד כמה כיוונים אליהם הולך הסרט שיכולים לגרום לצופים לתהות למה הם קרו - אם רמת האדרנלין תרד מתישהו ותאפשר למוח שלכם לעשות את הקישור הזה - אבל אלה שטויות ביחס לתמורה שתקבלו מהסרט.
חוץ מצילומים מרהיבים של קרבות, שרובם מצולמים מגובה הברכיים ונותנים זווית ראיה הירואית לכל קרב, וחוץ מכוריאוגרפיה יוצאת מן הכלל, יש בסרט גם מספיק הומור שחור שמזכיר לכם להוציא את האוויר שלא שמתם לב שאתם מחזיקים שניות ארוכות. ויש לא מעט הומאז' ליצירות אקשן. סצינה אחת מזכירה את הסט של המשרדים בשנחאי בסרט "סקייפול" עם הרבה זכוכיות משקיפות לנורות ניאון בצידו השני של רחוב צר. קרב בחדר מלא ארונות מזכוכית, שהזכיר את קרב המראות של ברוס לי ב"הדרקון". קרב אחד מאוד איכותי הוא מול נגד שני בחורים אסייתים לא גדולים אבל מאוד מנוסים - שניהם הופיעו בסרט האינדונזי "הפשיטה 2" שהתפרסם בעולם בזכות הקרבות המדהימים שהוא הציג, וגם ב"מלחמת הכוכבים - הכוח מתעורר". סצנה אחרת הזכירה מאוד משחק פלייסטיישן בו וויק מסתתר מאחורי קירות ועמודי-אבן רחבים והמצלמה מציצה איתו מצד לצד ופוגשת אויבים מתקרבים, בזמן שהוא צריך להחליף נשקים בהתאם למלאי התחמושת שלא וההתאמה לאופיו של האויב.
הביטוי "פראבלום" משם הסרט הוא מלטינית והוא חלק של משפט שאומר - "בבואך לעשות שלום, התכונן למלחמה". פארבלום הוא החלק של "התכונן למלחמה". זה מה שאתם, כצופים, צריכים לעשות לפני שאתם נכנסים לאולם לראות את הסרט הגדוש הזה.