לאחר צפייה בסרט המשובח שהתחיל את הכל, "הנוסע השמיני" (ניתן לקרוא את הביקורת שלי אליו ממש כאן), פיניתי שעתיים וחצי, התיישבתי מול הספה והתחלתי בחלקו השני מתוך חמש במסע שלי לקראת "הנוסע השמיני: קובננט". החלק הזה הוא כמובן לצפות בסרט ההמשך "שובו של הנוסע השמיני", או בשמו המקורי, "Aliens".

מעטים המקרים בהם ניתן להגיד על סרט המשך שהוא מתעלה על קודמו, או לפחות מתחרה על התואר הנכסף. "האביר האפל", "קפטן אמריקה: חייל החורף", "האימפריה מכה שנית", "מקס הזועם: הלוחם בדרכים", שליחות קטלנית: יום הדין", "בחזרה לעתיד 2", "הסנדק 2" ו"סטארטרק: זעמו של קאן", לרשימה הכל כך מכובדת הזו מצליח להיכנס סרט ההמשך שבויים על ידי לא אחר מאשר, ג'יימס קמרון. כמה סרטים אתם יכולים לשלוף מהראש שבמאי כמו רידלי סקוט ביים את הראשון ובמאי ברמה של ג'יימס קמרון ביים את השני? כל מה שקרה עם שני הסרטים האלו פשוט מופלא.

7 שנים לאחר הסרט הראשון, גיימס קמרון לקח את המושכות על ביום וכתיבת הסרט השני. "שובו של הנוסע השמיני" היה סרטו המלא השלישי של קמרון אחרי "פיראנה 2" (1981) ו"שליחות קטלנית" (1984). אחת ההחלטות החכמות ביותר שקמרון יכל לקבל לגבי אופיו של סרט ההמשך היה הז'אנר. בעוד שהסרט הראשון הלך לכיוון האימה-מד"ב, סרט ההמשך החליט לא ליפול למלכודת של שאר סרטי ההמשך (להעתיק הכל מבלי שמץ של מקוריות) ובחר כיוון אחר לגמרי בז'אנר, מד"ב-אקשן. במקום לתת לבני אדם להיות ניצודים, הוא הולך לתת לנו מלחמה בין החייזרים לבין חוליית מארינס מאומנת היטב.

אפילו שם הסרט הצליח להיות לסטות מהמוכר והנדוש, במקום להוסיף את המספר 2 או להכניס נקודותיים ואז איזה שם גנרי כמו :" תחיה" או "רקויאם" (מבינים מה עשיתי פה?), הסרט פשוט הפך את השם מיחיד לרבים והעביר את כל מה שצריך. אם בסרט הקודם נתקלנו רק באחד, הפעם אנחנו הולכים להיתקל בהרבה יותר.

57 שנה עברו מאז היתקלותה של ריפלי (סיגורני וויבר) עם החייזר שחיסל את כל הצוות שלה. ריפלי עצמה שרדה כאשר מערכות הספינה השאירו אותה בחיים במצב של שינה עמוקה. כאשר היא מתעוררת היא מקבלת את החדשות שכל מי שהיא הכירה כנראה כבר מת ואין שום דבר שמעגן אותה לעולם. הצרות של ריפלי לא נגמרות כאן, החברה ששלחה אותה ואת חבריה למשימת הכרייה אינה מאמינה לסיפורה של ריפלי, זאת לאור העובדה שמשך 20 השנה האחרונות ישנם מתיישבים על LV-426 (הכוכב עם החללית והביצים) והם מעולם לא נתקלו בבעיות.

סצינת התחקור של ריפלי מבוצעת בצורה די טובה, הערכתי ביותר את העובדה שאנחנו רואים את ריפלי מספרת בפעם המי יודע כמה את הסיפור שלה ומאחוריה אנחנו רואים את תמונותיהן של חבריה לצוות שנספו באסון. זו היתה מעין תזכורת די חכמה לעבר, נותנים למידע הזה להיכנס אל התת מודע שלנו.

המצב כמובן משתנה כאשר ברק (פול רייזר), הנציג הכלכלי של החברה מודיע לריפלי שאבד הקשר עם המושבה והם שולחים צוות מארינס כדי לחקור את האירועים ואם נדרש לחסל אותם. ריפלי בהתחלה מהססת, כמו כל אדם לאחר האירועים שהיא חוותה, אבל היא מבינה שהדרך היחידה לעצור את הסיוטים שרודפים אותה הוא להתמודד עם הפחד.

אחת התוספות בגרסת הבמאי שחבל שהורדה מהגרסה התיאטרלית היתה העובדה שאנחנו מגלים שלריפלי היתה בת שנפטרה בזמן שהותה של ריפלי בשינה. פרט המידע הזה מוסיף המון על המעשים של ריפלי במהלך הסרט, במיוחד יחסיה עם ניוט, כאשר היא לא מוכנה לאבד ילדה נוספת ליצורים האלו, גם אם זו בדרך עקיפה.

סרט ההמשך לוקח את ריפלי של הסרט הקודם ומקפיץ אותה בכמה רמות למעלה. מדמות עם ראש על הכתפיים וקור רוח, היא הפכה להיות אישה חזקה, קשוחה, שלא נותנת שיזלזלו בה, אם זה מדברים קטנים כמו להעמיד במקום חיילי מארינס, לרדת למאורה של עשרות זינומורפים רק עם נשק אחד או כמו שאנחנו יודעים, לספק את אחד המשפטים הנזכרים ביותר בקולנוע,"Get Away From Hey You Bitch". סיגורני וויבר לקחה את התפקיד של ריפלי ועשתה ממנו את אחת הנשים המוכרות ביותר בעולם הקולנוע ולאור התפקיד הזה היא הייתה מועמדת לפרס האוסקר בקטוגריית השחקנית הטובה ביותר. אני אתן לפריט המידע הזה לשקוע טיפה, היא היתה מועמדת לפרס האוסקר על תפקיד בסרט הוליוודי, מד"ב, בלוקבאסטר פופקורן קלאסי, אין כמעט סיפורים כאלו. שאר דמויות הסרט מקבלות טיפול משודרג בסרט ההמשך ואם חשבנו שאהבנו את הצוות של "הנוסטרמו", אנחנו הולכים להתאהב בחיילי המארינס, חסרי הגבולות והחוצפה.

היקס (מייקל ביהן), נראה בתור החייל המנומנם בהתחלה, אבל כאשר הנסיבות דורשות זו הופך למנהיג, האדסון (ביל פקסטון, Game Over Man), משרת בתור סוג של אתנחתא קומית תוך כדי שהוא מתחרפן מהמצב (ובצדק) אבל עדיין מבצע את המשימה, בישופ (לאנס הנריקסון) שמציף את השאלה האם הוא בדומה לאש, ימלא אחר משימותיו משלו או האם באמת ניתן לבטוח בו, ניוט (רבקה ג'ורדן) שמצליחה להיות כובשת, חצופה, ונפלאה וכמובן נשאיר לסוף את ברק (פול רייזר) שממשיך להוכיח שבני האדם הם המפלצת האמיתית בסרטים האלו. בביקורת הקודמת ציינתי את פטירתו של ג'ון הארט, ששיחק את דמותו של קיין. הפעם אי אפשר לא לציין את ביל פקסטון, שחקן נפלא ולא מספיק מוערך שנפטר השנה במפתיע, אחרי הכל הוא האדם שנהרג גם על ידי זינומורף, טורף ומחסל, כבוד.

עובדה מעניינת, הסצינה שבה כל חיילי המארינס אוכלים את ארוחת הבוקר שלהם לפני הירידה לכוכב, צולמה רק בסוף הצילומים. קמרון רצה ליצור מצב אמיתי אצל השחקנים ולכן נתן להם להתחבר אחד עם השני על הסט ורק לבסוף לצלם את סצינת הארוחה, כמו שאמרתי, גאון.

מלכודת נוספת שהסרט אינו נופל אליה היא כמובן החייזרים, בדומה לסרט הראשון אנחנו לא רואים אותם המון, רק להבלחות וכשהם מגיעים לתקוף. השימוש המועט בהם שומר על תחושת הפחד בצופה, לא נותנים להם להישחק וככה לא נוצר שום שעמום. השימוש המועט משמש גם מטרה נוספת, אנחנו לא מצליחים לראות מעבר לחייזר, גם אם ננסה לא נצליח לראות שמדובר בחליפת פלסטיק. לראות את ניאו בסיום "המטריקס" נלחם כמו האחד היה מדהים, אתם יודעים מה היה מתיש ומשעמם? לראות אותו נלחם 50 פעם בסרט ההמשך בכל סצינה אפשרית ואז לא לפספס את העובדה שמדובר בדמות ממוחשבת.

עבודה מצוינת נעשית גם בהרחבת המיתולוגיה, לראשונה נשאלת השאלה "מי מטיל את הביצים?" ונענית די מהר בצורתה של המלכה. במקום להיות סרט המשך גרנדיוזי שרק מנסה להלהיב אותנו עם דברים חדשים, קמרון נותן לרעיון של המלכה להיעלם, מדברים עליו פעם אחת והוא לא חוזר. אנחנו, בדומה לריפלי נחשפים למלכה רק לקראת סוף הסרט, בסצינה שמעוררות השתאות, תדהמה ופחד.  

הסיפור ממשיך לתת את הדגש שהאויב האמיתי בסרטים הללו הם אינם החייזרים, אלא בני האדם. מעשיו של ברק הם אלו אשר משמידים את המושבה, הוא זה ששולח את חובקי הפנים אחר ריפלי וניוט, או כמו שריפלי מציינת זו בצורה כל כך פואטית " You don't see them fucking each other over for a goddamn percentage". אנחנו זוכרים את אש בתור סוג של נבל מהסרט הראשון, אבל אל לנו לשכוח שהוא בסך הכל מילא אחר פקודות.

מבחינתי, "שובו של הנוסע השמיני" הוא סרט המשך שמצליח להתעלות על המקור מכל בחינה וראוי לתואר. עכשיו הגיע הזמן להמשיך לסרט השלישי בסדרה ואני חייב לומר שאני די חושש. אחרי הכל, דיוויד פינצ'ר מתכחש אליו.

נתי אקב

בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים