בשנות ה90 ו2000, לארה קרופט הייתה המלכה הבלתי מעורערת של משחקי האקשן. כל גיימר ידע את שמה. היא אפילו מוגדרת בתור גיבורת משחקי המחשב המצליחה בכל הזמנים. לרבות השנים, נראה שהקסם התפוגג, והמותג נכנס לתרדמת ארוכה. זאת בעוד שמותגים צעירים כמו Uncharted הצליחו להפתיע ולהפוך למצליחים ברמה פנומנלית. רק בשנת 2013, חברת קריסטל-דיינמיקס לקחה הימור גדול והחליטה לאתחל את הסדרה עם סיפור חדש. Tomb Raider של שנת 2013 היה הסיבה המקורית שרכשתי פלייסטיישן 4. האקשן היה בלתי יאומן, הגרפיקה הטריפה את הדעת, העלילה הייתה מוצלחת, הדיבוב היא מצוין והמשחקיות הייתה נהדרת. הוא עדיין אחד המשחקים האהובים עליי בשנים האחרונות, לכן אין פלא שהייתי מאושר עד הגג מההכרזה על המשחק הבא בסדרה. אך בכנס Gamescom 2014 בפעם הראשונה, מייקרוסופט החליטה לעשות Heel Turn על עולם הגיימינג כפי שאנחנו מכירים אותו, ומתחת לאף של כולם רקמה עסקה עם סקוור אינקס, מפיצת המשחק, אשר הפכה את המשחק לאקסקלוסיבי באופן זמני לPC ואקס בוקס וואן. המהלך הזה הכעיס אותי. מאוד (ואתם יכולים לקרוא על זה ממש כאן בטור שכתבתי בזמנו על הנושא). אבל עכשיו סופסוף החוזה של מייקרוסופט פג, והמשחק יצא לקונסולת הפלייסטיישן 4.
המשחק ממשיך את עלילת Tomb Raider ומתרחש לא הרבה לאחר אירועי המשחק הקודם. לארה יוצאת למסע בסוריה בעקבות המחקר האחרון של אביה, מסע שיוביל אותה בסופו של דבר לסיביר בחיפוש אחר חפץ שאמור לתת חיי נצח. הסיפור הוא פחות או יותר העלילה שמשחקי Tomb raider צריכים לקבל.
הגרפיקה פשוט מהממת: הנופים (כאשר הם קיימים, ואנחנו עוד נגיע לזה) הם מרתקים. הטקסטורות מדהימות ואפקטי התאורה הופכים את המשחק לתענוג לעיניים. מעט מצער שלמרות שעברה שנה, ולמרות שהמשחק הקודם בסדרה עבד ב60 פריימים לשניה, המשחק הנוכחי משום מה נשאר עם אותו FPS שהאקס בוקס וואן החלשה יותר נתן לנו. הסיבה לא ברורה, אך בעלי Playstation Pro יקבלו חצי נחמה בדמות אפשרות לבחור לשחק עם Frame Rate גבוה יותר, או גרפיקה משודרגת.
המשחקיות קיבלה מתיחת פנים משמעותית מאוד, כאשר מכניקת ההתגנבות והקרבות עברה מקצה שיפורים ענק והפכה להיות עמוקה ומעניינת. למשחק גם נוסף מנגנון Crafting מורכב בו ניתן להכין ללארה חליפות נוספות, שדרוגים לנשקים ותוספות. התחושה שאני קיבלתי במהלך המשחק היא שכל המנגנונים האלה, יוצרים בסופו של דבר חוויה כמעט מורכבת מדי. המשחק הקודם בסדרה ״זרם״ כל כך יפה, ולעומת זאת בRise מצאתי את עצמי הולך לאיבוד פעמים רבות ומרגיש עומס רב. מה גם שבנוסף להכל, המשחק אימץ אלמנטים של ״עולם פתוח״, בו תוכלו לבחור אילו משימות תרצו לבצע כרגע, ולעיתים תצטרכו לבצע משימות צד של דמויות משנה. יש כל כך הרבה דברים לאסוף, כל כך הרבה מקומות ללכת אליהם, כל כך הרבה משימות לעשות וכל כך הרבה דברים לפתח במהלך המשחק. כל זה גרם לי לתחושה שאני לא הולך לעמוד בעומס. הכיף האמיתי הוא לגלות שבסך הכל, כל המנגנונים האלה עובדים ואפשר להשתלט עליהם.
אחת הבעיות שלי עם המשחק מתחילה מהרגע שלארה מגיע לבסיס הסובייטי. החל מאותו רגע, רוב הסביבות שתטיילו בהן יהיו מלאות במכולות, בתים, בסיסים, מתקנים ועוד כל מיני אלמנטים שיוצרים סביבות משעממות להחריד. במקום סביבות הג׳ונגל המדהימות של המשחק הקודם, כאן ההתמקדות היא על סביבות מושלגות. כן, זה יפה לשלב-שניים. אבל כמעט כל המשחק נמצא בסביבות הללו. Tomb Raider כמעט תמיד הייתה ״לארה מול איתני הטבע״. וזה כלל נופים בלתי אפשריים, תחושת ״טבע״ חזקה, קפיצות ממקומות גבוהים ומפחידים ותחושה של רכבת הרים מסחררת. המשחק הראשון הצליח לפצח זאת בצורה כמעט מושלמת. כשבRise Of The Tomb Raider תגיעו לאיזורי טבע ולכל מיני מערות עתיקות, הנופים הם באמת מדהימים והחוויה עובדת. אבל בכל שאר החלקים ה״צבאיים״ של המשחק, החוויה הופכת להיות לטעמי יותר משעממת.
במהלך המסע שלכם תמצאו לא מעט קטעי אודיו מעניינים שמספרים כל מיני סיפורים ומיתוסים עתיקים שבהחלט מעמיקים את החוויה. הם אפילו מדובבים בצורה טובה. כמה חבל שגם במשחק הזה היוצרים לא לקחו את אלמנט ההקלטות של Bioshock, ואם תרצו להקשיב לכל קטעי האודיו, תאלצו פשוט להמתין בתוך התפריט עם הטקסט. החוויה הייתה הרבה יותר זורמת אם יכולנו לשמוע את קטעי האודיו תוך כדי משחק, לטעמי.
בכדי להמתיק את המהלך הלא מוצדק של סקוור-אינקס בזמנו, לכבוד הוצאת המשחק לקונסלת הפלייסטיישן 4, החליטה החברה לפנק את הרוכשים בכל התוספות האפשריות למשחק: קלפים למצב המשחק המיוחד, כל הDLC שיצאו עד כה, מצב הישרדות Co-Op מיוחד ואפילו חווית VR ייחודית. אין ספק שהחברה מנסה לעשות הכל כדי להשכיח מהמעריצים את המהלך. לצערם הם מוציאים את המשחק באיחור של שנה. שנה שבמהלכה ״Uncharted 4״ יצא, והוכיח שמשחקים אקסקלוסיביים אמיתיים הם בלתי מנוצחים. אז לא, טומב ריידר לא מצליחה השנה לטעמי לנצח את Uncharted אבל יוצרת חוויה מורכבת, שמשפרת כמעט כל אלמנט במשחק הקודם, והופכת אותו למשחק אקשן מצוין.
השורה התחתונה
משחק ההמשך, Rise Of The Tomb Raider, מצליח לשפר כמעט כל אלמנט מהמשחק הקודם. כאשר הוא מתמקד באמת בשוד קברים, הוא חוויה מדהימה. בחלקים שבו הוא ממוקד בבסיסים צבאיים הוא מעט יותר משעמם מקודמו, אך עדיין מדובר בחוויה מאוד מתקדמת ועמוקה. גם אם היא כזאת שיוצאת באיחור של שנה.
עידן בן טובים
בן 28. בוגר לימודי טלוויזיה וקולנוע. נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדגטים והרבה פחות מדי זמן פנוי. פעם ניסה להשתמש במשך שנה במכשיר אנדרואיד וחזר בכדי לספר.חובב רסלינג מושבע ובעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות למכשירים אלקטרונים. מנחה את פודקאסט הרסלינג המוביל בישראל: ״האוס שואו״
"צל של מלחמה" שומר על האופי של המשחק הראשון בסדרה, תוך כדי פיתוח עלילה והרחבת האפשרויות לשחקנים. אמנם רמת ניהול היכולות גבוהה ודורשנית, אבל ההנאה מובטחת.