איתמר מטייל על הקירות.

כן, זה נשמע מוזר, אבל זאת הייתה האסוציאציה הראשונה שעלתה לי לראש כשהתחלתי לשחק Titanfall 2.

אפשר להתחבא מאחורי חפצים, אבל זה לא משהו שעושים כאן, אלא אם אתם רוצים לטעון מחדש את הנשק שלכם, רגע לפני שתצאו לירות שוב. אפשר לזרוק רימון, אבל אתם לא תזרקו אותו כדי להימנע מקרב יריות, אלא כדי לתת את המכה הראשונה לפני שתקפצו ותפעילו לחץ על האויב. אפשר לעמוד ולירות פנים מול פנים, אבל הרבה יותר כיף לקפוץ גבוה באוויר, לשחרר כמה כדורים, לקפוץ על קיר, להסתובב, לקפוץ על הקיר השני, להמשיך לירות, ולרוץ לאורך הקיר אל הנקודה הבאה.

קצת כמו איתמר.

חשוב להבין – הקירות ב-Titanfall 2 לא מהווים מחסום או גבולות גזרה. הם נותנים אפשרויות, והם חלק מחופש התנועה שלכם ממש כמו הרצפה שלרגליכם. אם לרגע נדמה שהאויב סוגר עליכם בפינה, מהר מאוד תמצאו את עצמכם רצים על הקיר שמעליו. שחקן שיודע לתכנן את צעדיו יכול לחשב מספר מהלכים קדימה כדי להביא את עצמו מהר מאוד לנקודת יתרון.

ומעבר להיבט האסטרטגי, זה פשוט מגניב ממש.

ממבט ראשון, Titanfall נראה כמו עוד משחק יריות בגוף ראשון. אבל האופן שבו התנועה החופשית משולבת בכל דבר שתעשו, נותנת צבע חדש לז'אנר. אמנם המפות מעוצבות באופן שנראה מאוד מוכר ולא חדשני, אבל אפשרויות הטיפוס והקפיצות מעצבות מחדש את כל מה שחשבנו על זוויות ירי, קריאת השטח, הגנה או התקפה. אם חששתם שמה שיקרה כאן הוא משחק יריות שמדי פעם נותן אלמנטים של פארקור, אין לכם מה לדאוג – כל דבר שתעשו, בין אם בלחימה או התקדמות בשטח, מתקשר עם אפשרויות הבחירה והתנועה התלת-מימדית לחלוטין.

אמנם מצב ה-campaign לשחקן יחיד הוא יחסית קצר, אבל מצד שני, אין שם רגע מבוזבז. בלי ספוילרים, אפשר לומר ככה: אתם תרגישו חזקים, ושיש לכם כמעט אינסוף אפשרויות ויכולות. קצב ההתקדמות המהיר של ה-campaign יגרום לכם להרגיש בנוח עם הכישורים שלכם.

אה, כן, ואתם גם תצחקו, ואפילו תתרגשו מדי פעם.

לא ציפיתי להרגיש ככה. אחרי הכל, במשחק הראשון של סדרת Titanfall אפילו לא היה מצב לשחקן יחיד. היה חשש גדול שהמצב הזה ירגיש מאוד ליניארי, והרבה אנשים באינטרנט ציפו לקבל campaign שהודבק למשחק ברגע האחרון, כלאחר יד. אז אני אומר כבר עכשיו – זה אחד ממשחקי השחקן היחיד המוצלחים ביותר שיש היום. לא רק שהוא מוצלח, הוא אפילו מצוין באופן מפתיע.

הרגע הראשון בו תשלטו על ה-titan, הענק הרובוטי שלוחם לצידכם, הוא רגע שגורם לאינספור אסימונים ליפול בתוך הראש – מעין תחושה של "וואו, אני כמעט כל-יכול". ולמרות שהוא איטי יותר מהדמות האנושית שלכם, הוא עדיין מחושב, אסטרטגי, ובעל יכולות מגוונות. בהחלט לא מדובר כאן בקרב בין רובוטים ענקיים טיפשים, שלא עושים כלום חוץ מללכת קדימה.

ומה עם המולטיפלייר? ובכן, יש סיבה למה במשחק הקודם הם הסתפקו בו – הוא בהחלט מספיק טוב כדי לסחוב את המשחק בכוחות עצמו. גם הפעם, מדובר במשחק מהיר, חלק, מגוון, ולעיתים לגמרי מבולגן (במובן הטוב של המילה).

היכולות החדשות של דמויות הטייסים יכולות לשנות את תמונת המצב, ומאפשרות לשחקנים לגוון את הגישה שלהם למשחק. רוצים להתעופף במהירות לכל עבר? קחו לכם וו-אחיזה, ותטוסו ברחבי המפה כמו ספיידרמן עתידני. מעדיפים להיכנס עם הראש בקיר אל תוך בסיס האויב? שימו על עצמיכם גלימה שתהפוך אתכם לבלתי-נראים. רוצים ללכת בגישה יותר טקטית ומחושבת? תוכלו לזרוק סכין המשחררת גלי קול, כדי להבין איפה נמצאים האויבים שלכם. אפילו יש teleport כדי לחזור לנקודה שהייתם בה קודם.

מה שמדהים כאן, זה שלא מדובר במגוון של יכולות שטחיות: כל אחת מהאפשרויות האלה תגרום לכם לשנות את שיטת המשחק שלכם. ומה שחשוב לא פחות הוא האיזון – לכל היכולות האלה יש את האפשרות להכריע קרבות, בתנאי שיודעים להשתמש בהן.

אז נכון, בחודש בו יוצאים משחקים חדשים בסדרות כמו Call of Duty או Battlefield, משחק כמו Titanfall 2 עלול ליפול בין הכיסאות. לפי נתוני המכירות כרגע, בהחלט ניתן לראות שהם עדיין נלחמים כדי להגיע לקהל השחקנים. אבל אל תטעו – Titanfall 2 הוא אחד ממשחקי היריות המשובחים, השלמים, והיצירתיים ביותר שתראו היום בשוק. ההפתעה של 2016? לדעתי, ולדעת רבים אחרים, אין ספק בכלל.

השורה התחתונה

אם אתם אוהבים משחקי יריות בגוף ראשון, ורוצים לנסות משהו שישבור את התפיסה שלכם לגבי הז'אנר, לכו על Titanfall 2. כמה פשוט, ככה נכון.

קובי מלמד

בן 28. מוסיקאי בלילות, וברמן בלילות אחרים כי צריך לשלם את החשבונות. חובב ספורט מושבע, ואוהד היאבקות פנאטי. מאוהב בכל דבר שקשור לניינטיז. מנחה את פודקאסט הרסלינג המוביל בישראל: ״האוס שואו״.