אתחיל מיד בהצהרה חתרנית - כדורסל תמיד היה מבחינתי הספורט המושלם למשחקי וידאו. יסלחו לי חובבי הכדורגל, הפוטבול האמריקאי או הלקרוס (יש בכלל משחקי וידאו ללקרוס?!). טווח המשחקיות האפשרי של כדורסל, החל ממשחק רחוב ראוותני ועד סימולציה אסטרטגית מורכבת, הקרבה האופטימלית בין השחקן לדמות ובין דמויות השחקנים עצמם, אפשרויות המשחק המגוונות ועוד, תמיד נראו לי כמו מגרש המשחקים של המתכנתים והמפתחים, תמיד המקום למצוא בו מקום לשיפור ומתיחת הגבולות, במיוחד בהינתן תחרות מענפי הספורט האחרים או מבתוך הכדורסל עצמו.
כמובן שהעובדה שהכדורסל האמריקאי (שבואו נודה על האמת, הוא השולט בתחום משחקי המחשב) מבוסס על כוכבים ססגוניים ובינלאומיים בתוספת ה״שואו״ האמריקאי של הצגות השחקנים, פסקי הזמן, ראיונות, פרשנויות חיות ועוד. כל אלה תורמים לחיבור בין השחקן האמיתי לדמויות הוירטואליות ולעולם האלטרנטיבי בו הוא אתלט מליונר צעיר.
אך למרות הייחוד של הכדורסל בעולם משחקי הוידאו, הדמיון שלו להתקדמות בספורט המתחרה לא מוטל בספק. במקרה הזה ידידי קובי עשה עבודה מעולה בסקירה ל״פיפ״א 16״ כשציין אותו כמשחק הראשון בסדרה שפותח בתנאים של קונסולות הדור החדש. לא רק בגרפיקה, אלא גם בריאליזם. וכמו בכדורגל, גם בתחום הכדורסל יש שתי ענקיות שנלחמות על הבכורה וגם כאן המהפך של השנים האחרונות כבר לא מוטל בספק.
אז בואו נגיע לעניין ולשורה התחתונה מיד בהתחלה - NBA 2K16 הוא משחק הכדורסל הטוב ביותר שנוצר אי פעם ולדעתי (שאמורה כבר להיות לכם ברורה) משחק הספורט הטוב ביותר אי פעם. התואר הזה לא הולך ברגל שכן מולו ניצבת ענקית המשחקים EA עם NBA LIVE, פיפ״א וגם משחקי פוטבול והוקי שפחות מוכרים בארצנו.
מבחינת גרפיקה המשחק פותח כאמור בתנאי הדור החדש של הקונסולות וברמה הגבוהה ביותר, רמת הפירוט כמעט מגוחכת וניתן לראות את המבטים והבעות הפנים, כל זום אין אחרי הטבעה או שלשה יראו את שובר השיוויון של המשחק בעניין הגרפיקה והחזותיות. אני אישית משחק לסירוגין במשחקי כדורסל עוד מ NBA Live 95 והשיפור ב20 שנים (כפי שניתן לראות בסרטונים המצורפים) מפתיע אותי כל פעם מחדש.
השחקנים נראים אמיתיים מתמיד, החל מתווי הפנים, השיער והזקן ועד השרירים והקעקועים, בדמיון מוחלט כמעט לחזותם במציאות. אך מעבר לנראות נראה שגם השנה יוצרי המשחק השקיעו מאוד ביכולת האישית של כל שחקן ושחקן. ללא מעט שחקנים (אפילו כאלו שלא מובילים - כולל עמרי כספי שלנו) התאימו את התכונות והתנועות משחק האישיות. הארדן יחפש את המגע כדי לסחוט עבירות, וויד יברח לג'אמפ חצי מרחק וליורוסטפ וקרי יוציא שלשות מהיד במהירות מסחררת.
כאן גם בולט היתרון בכדורסל כמשחק וידאו, הפרטים הויזואלים אינם רק ליופי, הם משפיעים על הקרבה הפסיכולוגית בין השחקן לדמות שלו, מה שיוצר הזדהות מצד אחד ויתרון מצד שני במקרים בהם ניתן להשתמש ביכולות האישיות האלה כיתרון במשחק. אין עוד משחק (אולי חוץ מאגרוף) בו יש קרבה כל כך לפנים של הדמות, לקעקועים, לתנועות הרגליים ועובי השרירים.
אך כמו בפיפא 16, הדור החדש של המשחקים הוביל גם לשיפורים באינטלגנציה המלאכותית. השנה לעומת שנים עברו הבהירו מאוד את ההבדל התהומי בין הגבוהים והנמוכים בליגה, כשהגבוהים למשל זכו לשרירים ולמסת גוף הראויה להם, אבל כתוצאה מכך רובם יתקשו לעבור את המגרש בקלות, כלומר יאבדו את הכדור או שיעשו זאת באיטיות רבה. דוגמאות בולטות הן דוראנט שקיבל את מבנה השחיף, לברון קיבל את מבנה שחקן הפוטבול, קרי קיבל את המבנה הצנום, וגריפין קיבל את המבנה השרירי הקלאסי.
בהתאמה לשיפור באינטלגנציה המלאכותית המשחק נהיה מעט יותר קשה, דרושות קבלות החלטות ברמה גבוהה ולקיחת זריקות פנויות ואחראיות על מנת לשחק ראש בראש מול המחשב ברמות הקושי הגבוהות. לא ניתן יותר לקחת כדור חוזר בהגנה וללחוץ מספר פעמים על מקש המסירה כדי שהכדור יגיע לשחקן הקדמי ביותר, מפני שיחטפו את הכדור. זריקות בתנועה יכנסו רק אם זרקת עם השחקנים הטובים ביותר, כמות האלי-הופים ירדה משמעותית, כשגם בעניין הזה המשחק העלה רמה ונהיה יותר מציאותי (מצד שני, תמיד אפשר לשחק עם הקליפרס, קבוצת הכדורסל היחידה שיותר מטורפת מכל משחק מחשב).
הבינה המלאכותית של השחקנים בקבוצה היריבה שופרה, הן בהגנה האישית והקבוצתית והן בהתקפה. גם משחק הפוסט (״גב לסל״) נהיה מורכב יותר מצד אחד אבל גם מגוון מצד שני - מגע בין שחקנים שופר מאוד ונותן תחושה של משחק אגרסיבי ומציאותי, לא עוד התנגשויות רנדומליות ומעקמות את חוקי הפיזיקה והפיזיולוגיה. השליטה בכדור שוכללה אף היא כך שצריך לדייק יותר בהטעיות ובשינויי כיוון נגד שחקנים שמולך, אחרת מאבדים כדורים משמעותית יותר מבעבר. תנועתיות השחקנים ללא כדור גם היא שופרה - לא עוד עומדים סתם ומסתכלים.
המשחק הרגיל (Play Now) נראה כמו שידור אמיתי ולא משחק קצר. מהפרי גיים, הצגת השחקנים וההמנון, הראיונות של המאמנים וקטעי וידאו המוסרטים של השחקנים שמשולבים באמצע המשחק, מופע המחצית והשחקן המצטיין. יש הרגשה של הצגה גדולה ולא משחק קצר. גם הדברים שנאמרים מציאותיים בהחלט, נתונים סטטיסטיים ועובדות על מאמנים ושחקנים נותנים הרגשה כאילו שאק מדבר ממש אליך בלייב (מצד שני, אולי טוב שזה רק כאילו במקרה של שאק).
אפשרויות משחק נוספות כוללות מגוון מגוחך של אפשרויות ומיצוי כולם ייקח לכם בערך עד סוף העונה (ובדיוק בזמן למועד הזמנת NBA 2K17). ישנם המצבים המוכרים כגון עונה (כולל אפשרות של זמן אמת, כלומר באותם משחקים שמתרחשים באותו יום בליגה), שושלת (כולל דראפט משופר), משחקי רחוב, משחקי און ליין (כולל הצטרפות לקהילות מגרשי רחוב שונות) ועוד. אך שני מצבים שופרו והשתכללו בעיקר - מצב קריירה ומצב ניהול GM.
מצב ניהול קבוצה הוא השנוי במחלוקת ביותר - או שאתה אוהב את זה או שאתה שפוי. אני אוהב את זה - ניהול הפרטים הקטנים ביותר כגון משכורות, טריידים, מחירי כרטיסים ואפילו משא ומתן להחלפת עיר לקבוצה שלך, כולם עוזרים להימנע מהתעסקות בזבזנית בדברים כמו כדרור וקליעה לסל. באמת.
אך גולת הכותרת של המשחק השנה הוא ללא ספק מצב הקריירה, ולא בכדי, יש לו אפילו שם משלו - “Livin’ Da Dream” ושם במאי שאולי מוכר לכם צמוד אליו, בסגנון שמאפיין אותו - A Spike Lee Joint. התסריטאי/במאי (מלקולם X, האיש שבפנים) הוא גם אוהב כדורסל ענק שאוהד את הניקס ואף עשה את אחד סרטי הכדורסל הטובים אי פעם - He Got Game עם דנזל וושינגטון וכוכב העל ריי אלן (מילווקי, סיאטל, מיאמי היט).
הרעיון הכללי של מצב הקריירה אולי מוכר לכם - ליווי שחקן מצעדיו הראשונים ועד העלייה לגדולה, אך כאן ספייק לי טווה עלילה שלמה הכוללת התחלה בתיכון, עם משפחה אוהבת ותומכת בהארלם, דרך בחירת מכללה ועד יום הדראפט. הכל משולב בקטעי עלילה (באנימציית המשחק), רגעי בחירה עצמאיים (איזו מכללה למשל) וכמובן משחקים שיקבעו את העתיד.
אין ממש גמישות בחלק הזה של המשחק, גם לא עלילתית (תמיד תהיו אותו בחור ממשפחה שחורה בהארלם) וגם לא משחקית (כמות ואורך המשחקים קבועה, הביצועים שלכם פחות). גם רמת הריאליזם לא ממש גבוהה, אנימצית הדמויות אולי מספיקה למשחק ספורט אך ממש לא מספיקה לסרט אנימציה בינוני. אך בכל זאת, יש משהו מרתק בליווי שחקן שיצרתם מגיל 16 ועד הפרישה, אבל דרושה לכך סבלנות רבה ועצבי ברזל, כי את העבר אי אפשר לשנות. זה גם החלק השנוי ביותר במחלוקת כך נראה, לצערי לא הספקתי לעבור מספר משחקי ליגה ובאמת נראה שהשחקן שלי לא מקבל את תשומת הלב הראויה, אבל מצד שני רגשי הנחיתות שלי גרמו לי לחשוב שזה דווקא די הגינוי.
שאר מצבי המשחק כאמור מוכרים, אך שופרו בכמעט כל אספקט, לטוב ולרע. במצב ליגה (או מועדון, שזה פחות או יותר מצב ליגה לעשרות שנים משולב עם מצב מנהל) המשחק ייעצר להצעות טריידים או מסיבות עיתונאים או סתם שיחת הנהלה כל כמה משחקים, כך שגם אם עשיתם סימולציה לכל המשחקים עצמם, הליגה כולה יכולה להימשך שעות ארוכות. מצבים נוספים כוללים משחקי רחוב (Blacktop) החל מאחד על אחד ועד ארבע על ארבע, מצב Pro-Am שהוא לקיחת שחקן MyPlayer יחד עם שחקנים של חברים, יצירת קבוצה ומסע במגרשי רחוב ברחבי ארה״ב.
במשחק יש משמעותית יותר קבוצות קלאסיות מהעבר וקבוצות יורוליג (47 ו-25 בהתאמה, כולל מכבי תל אביב), מה שהופך את המשחק למגוון ולכיפי יחד עם כל הפיצ'רים והמודים שיש למשחק להציע. יכול לעבור הרבה מאוד זמן עד שיתחיל להמאס לכם מהמשחק. המשחק מכריח את כל מי שרוצה להצטיין במשחק ללמוד את היריב וחולשותיו, להכיר את השחקנים שאיתם הוא משחק ואת התנועות ואופן המשחק שלהם. החוויה מהמשחק עולה שלב ככל שמתודאים לרזי המשחק ולפעולות הקטנות (לדוגמה שימוש בתרגילים בהתקפה, שימוש בהגנות מתקדמות ופוקוס על כוכבי היריבה, ושימוש בגויסטיק הימני במקום בלחצן הזריקה - דבר שמביא לזריקות מגוונות שקשה יותר לעצור).
כמו במקרה פיפ״א, גם כאן צריך להתייחס למשחק המתחרה…. אל תקנו אותו. לפני כמה שנים נראה ש EA זרקו את המגבת בתחום משחקי הכדורסל, אך בשנים האחרונות הם מנסים לחזור לעניינים ולא בהצלחה מרובה. ייקח להם זמן להדביק את הפער, כשבינתיים 2K מצליחה להעלות את הרף כל ויותר חשוב מזה - להשיג Street Credit בקרב המעריצים, דבר שהרבה יותר קשה להשיג.
נראה שכל מה שרשמתי עד עכשיו זו רשימת יתרונות ארוכה. והיא אכן כזו. החסרונות היחידיים שהספקתי למצוא קשורים יותר לזמן, שאין לי, כלומר התעמקות בכל מה שיש למשחק להציע מצריכה התעסקות כמעט יומיומית של כמה שעות באופן כללי ורצון לדלג אובססיבית על קטעי מעבר שונים אם כל מה שרוצים זה נטו לשחק. כמו כן, צירוף קבוצות אירופאיות זה עניין מכובד ואף נאור מצד אלילי הכדורסל האמריקאיים, אך האיכות שניתנה להם תואמת את היחס בין הליגה למקומות עבודה לליגת העל, כך שלמעשה תוכלו לשחק בצורה שקולה רק נגד קבוצות אירופאיות אחרות.
לעומת זאת, יתרון גדול נוסף קשור לסוד ששמרתי מכם עד כה - אני שחקן ממש גרוע במשחקי כדורסל בערך מאז 2005 (עם הפסקה קצרה ואובססיבית ב2011 למשחק הרשמי הראשון עם מייקל ג׳ורדן), לכן נעזרתי באלעד אמוראי (אחד השחקנים הטובים והמנוסים בארץ לדעתי למרות שעוד לא נולד כששיחקתי ב NBA Live 95) בסקירת האספקטים המקצועיים של המשחק, אך בכל זאת הצלחתי לשחק ולהנות מהמשחק על אף הנסיון הדל שלי. למרות שאני לא מכיר את כל הכפתורים וכל המהלכים האפשריים הצלחתי להתחרות בכבוד מול המחשב ברמה נמוכה, מה שהספיק לי כדי להנות ממשחקים אקראיים וממצבי הניהול והליגה (במצב קריירה לעומת זאת השחקן שלי כנראה לא היה מגיע להפועל רמת גן), שזה ממש לא דבר לזלזל בו לאחר שבמשחקים קודמים נאלצתי לשרוף שעות בהדרכות שבתוך המשחק כדי להצליח במשהו.
לסיכום, כצפוי, גם השנה 2K עולים על הרף אותו קבעו שנה שעברה. משחק הספורט הכי מציאותי ומושקע שתשחקו בו. כשהיתרונות גוברים בנוקאאוט על החסרונות המעטים. לא נראה לי שהסטטוס קוו הזה ישתנה בזמן הקרוב וכאמור, ייקח הרבה זמן למצות את כל מה שיש לו להציע.
מי יקנה: כל חובב משחקי ספורט בכלל וכדורסל בפרט חייב לעצמו לחוות את הטוב ביותר.
מי ישכור: מי שרוצה לראות את הטופ שיש לקונסולות החדשות להציע בתחום הספורט ולא מעניינים אותו מצבי המשחק המתקדמים והארוכים.
מי יוותר: מכבי תל אביב. ברצינות. היא יותר גרועה במשחק הזה מקבוצת המעודדות הקנדית.
שיחק, השתתף בכתיבה וקרע אותי ב40 הפרש: אלעד אמוראי.
הקונסולה הושאלה באדיבות: בן מיכאלוביץ פרישמן.
עומר ניניו
הבעלים והעורך הראשי של גיקסטר, מומחה אפל במקצועו, תואר בקולנוע באמתחתו וקעקוע של מייקל ג׳ורדן על רגלו