מאת: דור לוי

זהו. ארבע שנים עברו מאז אותו שער של אנדרס אינייסטה באצטדיון הסוקר סיטי ביוהנסבורג, שנתן לספרד את תואר אלופת העולם לארבע השנים האחרונות, ועכשיו, סוף סוף מתחילים שוב.

יום פתיחת הטורניר הרגיש כמו חג, או יותר נכון כמו ערב חג. במשך כל היום מתרגשים מהאירוע המיוחד ומחכים כבר שיתחיל. ההכנות נמרחות לאורך כל היום, איפה נהיה השנה? מה אוכלים? צריך להביא משהו? איזה חולצה ללבוש? כל היום הראש עסוק במה שמצפה לנו בערב והזמן לא רוצה לעבור.

בסופו של דבר גם הזמן נכנע ומגיע הרגע להתחיל, אך כמו כל ארוחת חג, חייבים לעבור כמה רגעים מביכים. האולפן המקדים של ערוץ אחד בהנחייתו של דידי הררי הרגיש בדיוק כמו השאלות המביכות של הדודים, זה לקח המון זמן, זה לא היה מצחיק, ויאללה בואו נאכל כבר. אין ספק שמחליטי ההחלטות ברשות השידור יודעים איך לקדם את המוצר שלהם, והראו זאת כשהזמינו אישה שאמורה להיות מגדת עתידות שהציגה בפני הצופים נבואת זעם לגבי פציעות, התחזויות, שערוריות והכדורגל הרע שאנו עומדים לראות בטורניר. ואם זה לא הוציא לכם את החשק אז בואו נעבור לשמוע שיר עדכני וחדש שנכתב לכבוד המונדיאל ונקבל בכפיים את....מושיק עפיה. טוב היו צריכים לעזור לו במצבו הכלכלי אז בואו ניתן תירוץ לשיר את "אני לא זמין" ונסדר לו כמה ג'ובות על חשבון האגרה.

בדיוק כשכבר הרגשנו שזה לא יקרה, זה מגיע. משחק הפתיחה. ברזיל נגד קרואטיה. ואוי לברזיל אם לא תנצח את משחק הפתיחה אצלה בבית. ברזיל מגיעה עם נבחרת חזקה מאוד ואחד הכוכבים הגדולים בעולם היום, ניימאר, שכל ברזיל סומכת עליו שיחזיר את הגביע הביתה, יסדר תואר שישי ויכפר על ההפסד הביתי לאורוגוואי במונדיאל 1950. הרבה לחץ יש על ניימאר ויהיה מעניין לראות איך הוא יתמודד איתו. 

ההמנונים נשמעו וכמיטב המסורת, המנונה הארוך של נבחרת ברזיל לא עומד במסגרת הזמן של פיפ"א והקהל ממשיך לשיר את ההמנון גם אחרי שהמוזיקה נגמרת. ז'וליו סזאר, שוערה של ברזיל, נרגש מאוד ובוכה בזמן ההמנון, אפשר לראות על השחקנים כמה הטורניר הזה חשוב להם, כמה הם נחושים לעשות כמיטב יכולתם למען האוהדים ולמען עצמם.

ואז מתחיל המשחק, גישושי פתיחה של שתי הנבחרות בעשר הדקות הראשונות במאמץ להירגע מגודל המעמד ולהתחיל לשחק כדורגל. ואז, כמו המרור בארוחת החג, מרסלו דוחק כדור רוחב של הקרואטים לתוך שערו שלו והאצטדיון בהלם. הייתה ציפייה שהקהל הברזילאי קצר הרוח יתחיל לפנות נגד הנבחרת עקב השער אך גם הקהל הזה מבין את חשיבות המעמד ואת החשיבות שלו לקבוצה והחל לעודד בצורה חזקה יותר את הנבחרת והראה לשחקנים שיש להם גב. 18 דקות לקחו לשחקנים של ברזיל לצאת מההלם כשניימאר הניף את רגל שמאל ושלח דרדלה לקורה ופנימה. שער שגם לשוער הקרואטי יש בו חלק. 

במחצית השנייה הברזילאים לא נראו טוב והנבחרת הקרואטית לחצה היטב ואף החזיקה יותר בכדור עד הדקה ה-70 שבה התחיל המופע של השופט היפני יואיצ'י נישימורה. פרד קיבל כדור מאוסקר בתוך הרחבה הקרואטית, הרגיש מגע קל בכתפו ופשוט זרק עצמו לרצפה תוך כדי תנועות מתלוננות עוד טרם פגע בקרקע. השופט קנה את ההצגה ושרק לפנדל. השחקנים הקרואטים זעמו על השופט והתנפלו עליו אך הוא נשאר בשלו. ניימאר ניגש לנקודה, הטעה מעט את השוער הקרואטי בריצה לכדור ובעט כדור רע בחצי גובה שהשוער היה צריך לקחת אך שוב לא הצליח. 2-1 לברזיל. אנחות הרווחה וצעקות השמחה בסאו פאולו נשמעו בכל העולם. 

בתוספת הזמן הגיע הקינוח, ראמירס חילץ כדור במרכז המגרש, בפעולה גבולית שגם עליה יכל השופט לשרוק לעבירה, העביר את הכדור לאוסקר שליהטט בין שני שחקני הגנה קרואטים ושלח כדור חכם לפינה של השוער בבעיטת שפיץ א-לה רונאלדו ב2002. אף אחד לא יופתע מכך שגם בשער זה היה לשוער חלק גדול, הכדור אמנם היה מפתיע אך השוער איחר בזינוק וספג את השלישי. 

המשחק של ברזיל לא היה טוב. הם התקשו לפרוץ את ההגנה הקרואטית ומהלכים רבים שלהם הסתיימו בתסכול של השחקנים וניסיון לפעולות יחיד שיצילו את המצב. ההגנה הקרואטית הייתה טובה וחזקה אך לא הצליחה לעמוד בלחץ בסופו של דבר בעיקר בגלל שגיאות של השוער והשופט.

את הברזילאים המידע הזה לא יעניין, הם יוצאים מרוצים מהמשחק עם 3 נקודות חשובות והופעה מצויינת וחשובה לא פחות של ניימאר שיצבור ביטחון להמשך הטורניר. יהיה מעניין לראות אם סקולארי, מאמנה של ברזיל, ימשיך עם ההרכב הזה גם במשחק הבא של הנבחרת. חוליית הקישור שהתחילה את המשחק עם פאוליניו ולואיז גוסטבו, התקשתה לשלוט במשחק ועם כלים על הספסל כמו פרננדיניו, וויליאן וראמירס, אפשר לצפות ליותר מהקישור הברזילאי ולעקוב אחריו במשחקים הבאים.

האכזבה העיקרית בנבחרת הברזילאית מגיעה משני החלוצים פרד והולק שלא היו קיימים במשחק ולא תרמו כלל להתקפה וסקולארי יצטרך לחשוב האם לבצע שינויים במערך או להמשיך ולהאמין בשניים.

אז ארוחת החג נגמרה, ההתרגשות ירדה ועכשיו אפשר להתחיל ליהנות מחודש עמוס בכדורגל, דרמות, שערים ואולי כמה שערוריות. שלא ייגמר לעולם.

חג שמח!

הערת העורך: דור לוי הוא סטודנט לתקשורת, בן 27. עצלן מקצועי, גרגרן חובב וכותב מתחיל. פעם בזבז את כל הונו על נסיעה לאירוע ספורט עלום שם בדרום אפריקה וחזר משם עם כאבי אזניים לא מוסברים.