בואו נוריד את זה מהשולחן - ראיתי את 101 דלמטים פעם אחת בצעירותי, לא זוכר כלום מלבד מה שהוטמע עמוק בתרבות הפופ - יש רעה המוחלטת שרוצה לעשות מעילים מכמה כלבים דלמטים, הוא ישן ושהיה רימייק פחות ישן עם גלן קלוז. כך שחשיבות הסרט בתרבות הפופ היתה גדולה יותר ממה שבאמת ידעתי עליו. עם הידע הזה נכנסתי לאולם, בו הבנתי שיהיו לא מעט צופים שיתייחסו לסרט לפחות כמו שאני התייחסתי לאימת הפאנטום. אבל מתברר שבניגוד לקקפוניה שגורג׳ לוקאס רקח, בקרואלה זה ממש לא שינה כלום.

רגע רגע, אמרתי אולם?! כן, אולם קולנוע אמיתי, אבל אני בטוח שההתלהבות כבר עברה לכם וחזרתם להתלונן על איכות האולמות בישראל. הלאה.

הסרט משמש כפריקוול לאותה עלילה מהסרט המקורי, ומתחיל כשהרשעה האולטימטיבית - קרואלה דה וויל - היא לא יותר מילדה שובבה. אנו למעשה רואים את עלייתה ועלייתה של קרואלה להיותה אייקון אפנתי שנכיר ב101 דלמטים. הסרט מתאר את הדרך לשם, מילדותה כאמור, דרך הקשיים שהחיים הציגו לה, עלילת מוות מסתורית והבחירות שהיא עשתה בכל שלב, כולל הקהל עימו הסתובבה. כל זה גם מתואר לנו דרך מצב נפשי לא ברור של קרואלה, כשהשובבות הילדותית נראית קצת יותר מגחמה מרדנית, ויותר אכזריות וסוציופאתיות שפורצת מדי פעם.

זה המקום להסביר למה חוסר הקשר הנוסטלגי שלי לסרט לא שינה כלום הלכה למעשה. אם כבר, הוא עזר. הסרט אמנם רצוף ברפרנסים לסרטים הקודמים, לפחות אלה ששמתי לב אליהם, או אלה ששכנותיי לספסל שמו לב יותר נכון. אבל לדעתי הסרט יכל לחיות יותר טוב גם בלעדיהם, כיוון שהאזכורים החוזרים של הסרט המקורי מזכירים לנו את אחד הדברים הבולטים בו - רעה מוחלטת שרוצה לשחוט 101 כלבים. דמות שאנחנו כלל לא פוגשים בסרט הזה.

סליחה, זה לא לגמרי מדויק, אנו פוגשים דמות כזו והיא למעשה הרעה האמיתית בסרט. כלומר דמות שאמורה להיות יותר רעה מאחת הדמויות הכי רעות שדיסני אי פעם הציגו. לכן אותם אזכורים נוסטלגיים בכלל מזכירים לנו את דמות המשנה, במקום את הדמות שעל שמה קרוי הסרט. אני חושב שזה הלך לאיבוד, והציפייה שלנו לראות את קרואלה הופכת למרשעת זדונית רק פוגעת בחוויית הסרט, כמו שקורה הרבה בפריקוולים לא מוצלחים.

לכן העניין הוא שכפריקוול הסרט הזה לא הצליח לדעתי, אבל כסרט העומד בפני עצמו בהחלט כן. אמנם אותם אזכורים בולטים למי שמכיר, אבל לא ממש מפריעים למי שלא (כלומר תתהו למה היה חשוב להם להתעכב על דגם של רכב מסוים, אבל זה לא ממש יקטע או יפריע לכם, אלא עוד סתם בדיחה מפוספסת). יש לנו למעשה סרט מקור (אוריג׳ין) קלאסי מבלי שהיה צריך להיות כזה. זה יכל להיות באותה מידה סרט ביוגרפי דמיוני לדמות גדולה מהחיים שמסתיים בסוף סגור יפה, ללא שום צורך בהמשך.

זה נכון שסרטי אוריג׳ין לא נוטים להצליח מבלי שיש דמות מוכרת להתבסס עליה, וכך גם סרטים ביוגרפיים לדמויות שלא קיימות. יכול להיות שללא שימוש או אזכור לחומר המקור, התסריט הזה לא היה קיים, לכן אני לא פוסל את עצם השימוש בו, אך בהחלט ניתן היה להנמיך את עוצמת האזכורים והחיבור למקור. כל מה שהיה צריך מאזכור הסרטים המקוריים זה לגרום לצופים לרכוש כרטיס, או ללחוץ על כפתור הרכישה הדיגיטלית, כיון שלאחר שמתחיל הסרט מבינים שיש כאן הרבה יותר מניצול ציני של עוד נכס דיגיטלי מבית דיסני.

טוב, פסקה שביעית סוף סוף מדברים על הסרט. חלודים מהקורונה כנראה. הסרט כולו מבוסס על דמות אחת גדולה מהחיים, ואמה סטון עושה כאן עבודה נפלאה בלהציג את אותה דמות בעייתית. בשום שלב לא חשבתי עליה כאמה סטון השחקנית המוכרת, אלא דמותה של קרואלה השתלטה לגמרי על המסך מהרגע שהגענו לגיל בעלילה בה אמה סטון הופיעה. אמנם קרואלה הילדה לא היתה רעה, אבל היה בה משהו מאוד שטחי וצפוי. קרואלה של אמה סטון הכל חוץ מצפויה. אולי זה כי אנו מצפים ממנה להיות קיצונית בכל רגע, אבל היא מצליחה להציג כל פן בדמות בכל נקודה בה היה צורך.

מעבר לאמה סטון הדמויות בסרט אמנם די קלישאתיות, אך רובן בצורה הולמת לצורך מהם בעלילה. יוצאת מהכלל היא אמה תומפסון שמגלמת את הברונית, מודל החיקוי של קרואלה, לטוב ולרע (בסדר בסדר, בעיקר רע, זה לא ספויילר אם הסרט המקורי כבר בן 60). אני לא זוכר את תומפסון מגלמת דמות כל כך אבסולוטית וגדולה מהחיים כזו, ואולי זה מה שהוציא ממנה תצוגת משחק מרשימה כל כך. האפשרות לתלבושות מדהימות, משפטים מופרכים והתנהגות נרקסיסטית מושלמת יצרו דמות שעמדה מול קרואלה דה וויל הגדולה ויכלה לה, עד שכמובן, אתם יודעים.

רבים משווים את הסרט ואת דמותה של קרואלה לג׳וקר של חואקין פיניקס, אבל אני ראיתי פה את הארלי קווין יותר מהג׳וקר. אין כאן אידיאל אנרכי כלשהו, או זעקה לעזרה ואז נקמה בעולם עצמו, אלא דמות אחת עם היסטוריה אישית נוראית שנאלצת לבחור במסלול על פי הפגמים שהשתרשו בה והפסיכוזה הנפשית שטרם איבחנו בה. האובססיה כאן היא כמובן לא לגבר או דמות אחרת, אלא יותר לאמת הפנימית שלה ולמאבק בין טוב ורע ברמה הנפשית העמוקה ביותר. אמת שונה ותלויה באם תבחרו להתייחס לסרטים המקוריים כהמשך ישיר.

זה לא סרט מושלם, יש בו הרבה חורים בעלילה ותפניות די צפויות, אך כאלה שמשולבים בבניית דמות שנקשרים אליה בקלות. יש בו CGI נוראי לפרקים, אך כזה שלא מצליח להפריע לעיצוב האמנותי והתקופתי המרהיב, יחד עם כמה אפקטים מיוחדים שלא מביישים סרטי פעולה עתירי תקציב. יש לו פסקול מבוסס שירי תקופת הפאנק-רוק (תקופה זה עניין יחסי כמובן, הסרט מתרחש ב70s, אל תנסו לחשב את הגיל של קרואלה…) שכבר שמרתי לעצמי כפלייליסט, אבל עודף השירים הפריע לי, כשהוא מהווה תחליף זול ומופרז למה שיכל להיות פס קול מקורי שנכתב ברוח שירי התקופה. כלומר זהו סרט שמשקף יפה את הדמות המובילה שלו - תוצאה מרהיבה של הרבה צירופי מקרים לא צפויים ולרוב נוראיים.

אה עוד משהו לשורה התחתונה - זה לא סרט לילדים קטנים, אך לדעתי הרף המלאכותי שנקבע בישראל מתאים לו בדיוק - אם הילד יודע לקרוא שוטף כתוביות (והוא לא עילוי שקורא מגיל 4 כמו הילד שלכם נודניקים), אז הסרט יתאים לו. רק שימו לב שהוא לא רגיש מדי לקפיצות בהלה קטנות מדי פעם ושאתם מדבררים לו כראוי את פרצי האכזריות של חלק מהדמויות.