מי שעומד מאחורי מוצג כסרט אימה אבל אני חולק על ההגדרה הזו. סרט אימה הוא סרט שאמור לגרום לך לחשוש לגורלם של הגיבורים בסרט ולהרגיש - נו - מאוים. ב"מי שעומד מאחורי" חלק ממקרי המוות מגיעים בהפתעה וחלק צפויים למדי, ורק פעמיים משתמשים בטריק המרגיז של הקפצה בעזרת מוזיקה מתפרצת המופיעה מיד לאחד כמה שניות של שקט מוחלט. לכן, על אף האווירה הכללית שלגמרי תואמת את ז'אנר סרטי האימה, במשך רוב הסרט הצופים לא מוצאים את עצמם אוחזים במשענת המושב או דוחפים חזק עם כפות הרגליים כלפי הרצפה הדביקה של אולם הקולנוע.
הסרט מספר על זוג ביום חתונתם. דניאל (אדם ברודי: "מר וגברת סמית'", "תודה שעישנתם", "הגוף של ג'ניפר") הוא בן עשירים שבא ממשפחה שעשתה את הונה מתעשיית משחקי הקופסה. כן, בארה"ב אפשר להתעשר מהענף הזה ולחיות כמו בני אצולה בטירה מלאה בחפצים עתיקים ויקרים. גרייס (סמארה וויבינג האוסטרלית, אחייניתו של הוגו וויבינג) היא בחורה ממעמד נמוך יותר שפוגשת את משפחתו של בעלה לראשונה בהרכב מלא.
מה שהיא לא יודעת, וזה חלק מהמסורת המשפחתית, הוא שהיא צריכה לשחק משחק בליל החתונה עצמה, כי הם משפחה שמייצרת משחקים. כאן מתחיל הטוויסט של האימה כביכול, אבל כאמור, זה יותר סרט מתח שמזכיר את מבנה העלילות של אגתה כריסטי, אבל אלים מאוד וגרפי במיוחד.
ברודי ו-וויבינג משחקים הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מורגלים בסרטים מהז'אנר הזה. וויבינג מזכירה אוסטרלית אחרת שכוכבה עולה - מרגו רובי, רק עם יותר יכולות משחק ופחות הישענות על הסקס אפיל שלה. אני מאמין שזו רק תחילת הקריירה שלה בהוליווד, ועוד נשמע עליה המון. לצידם אפשר למצוא גם את אמו של דניאל, בקי (אנדי מק'דאוול: "סקס שקרים ווידאו טייפ", "גרין קארד", "לקום אתמול בבוקר") שלמרות שהתבגרה מאז ימי הזוהר שלה, היכולות שהפכו לכוכבת אז לא הלכו לשום מקום. אב המשפחה, טוני (הנרי צ'רני: "משימה בלתי אפשרית", "צוות לענין") הוא זה שמתחזק את הטקסיות במשפחה בצורה קנאית, ועוד כמה שחקני משנה פחות מוכרים.
הסרט קולע למטרה של להיות סרט קיץ מאוד מהנה, אבל מלבד מקרי מוות אכזריים, הסרט מאפשר לצופה לבחור את הסאבטקסט שה רוצה לקחת איתו. בין אם זה מאבק בין טוב לרע. או פמיניזם שמכבד נשים ומציג אותן כחזקות יותר. מי שממש רוצה להתעמק ימצא דילמה מוסרית פרה-נורמלית בחוזה שנחתם עם השטן או מוטיבים תנכיים של הקרבה.
ויש את הפן הפילוסופי יותר. מכירים את סיפור הקופים, הסולם והבננות (שכנראה לא היה ניסוי אמיתי אבל זה סיפור יפה)? מספרים על 5 קופים בכלוב שבו סולם ובראשו בננות. כל פעם כשקוף היה מטפס על הסולם לקחת בננה, כל הקופים היו זוכים לשפריץ חזק של מים קרים. הם למדו להתעלם מהבננות, ואז המדענים הוציאו קוף אחד מהכלוב והכניסו אחר. כשהקוף החדש היה מטפס לבננות, האחרים היו תופסים אותו ומרביצים לו. ואז הוחלף עוד קוף ועוד קוף, עד שלא נשארו קופים שזכו להרגיש את זרם המים הקרים, אבל ההתנהגות נלמדה וגם בלי הסנקציה, הקופים למדו לא לטפס על הסולם.
בסרט בני המשפחה מתנהגים כמו הקופים האלה, כי המשחק הזה הומצא לפני 100 שנים, ואין איש שיודע איך הוא יכול להיגמר אם תנאים מסויימים לא יתקיימו בו. אבל כל זה חומר לסטודנטים לקולנוע. חובבי קולנוע הרגילים יצאו מרוצים משעה וחצי של מתח טוב, הומור קליל, איברים שלא במצבם הטבעי ומשחק מפתיע לטובה.
יורם לשם
בן 49. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
