יש סרטים שפשוט מתאמצים יותר מידי. "לחלום בגדול" ניסה לעשות את זה - לחלום בגדול, אבל זה מרגיש כאילו הטיפול בסיפור הזה היה מפוזר ולא ממוקד עד כדי כך שהוא מפספס את הייעוד שלו. הסרט מוצג בתור דרמה קלילה, מעט קומית, מבוססת על סיפור אמיתי של בן מהגרים שחי באנגליה של שנות השמונים המאוחרות  ורוצה להתפרנס מכתיבה, בניגוד לרצון של אביו הדומיננטי, עד שהוא מוצא את מסלול חייו בזכות האזנה לשיריו של ברוס ספרינגסטין. נשמע כמו "הרבה"? אז זאת רק אחת מהבעיות בסרט.

הסרט יורה לכל הכיוונים. הוא מנסה להיות נוסטלגי לשנות השמונים, וביקורתי ליחס אליו זכו המהגרים בעיירה המנומנמת - לוטון, ולהציג מבנה משפחתי פטריארכי מיושן שמתקשה להתקיים בעולם יחסית מודרני. ויחד עם זה נדחף פנימה סיפור אהבת נעורים, ומורה טובת לב שמעודדת את הגיבור לא לוותר על החלום שלו, וחבר שגם הוא שיך למיעוט דחוי, ולתוך כל התבשיל המוזר הזה מנסים לאנוס שירים של ברוס ספרינגסטין שיתחברו למצב הייחודי הזה ויהיה המצפן שמכוון את הגיבור שלנו לקחת את ההחלטות שבסופו של דבר דחפו אותו לאן שהגיע. 

אה, כמעט שכחתי - זה גם מבוסס על סיפור אמיתי.

סרט כזה לא מחוייב להיות נאמן במאה אחוזים לסיפור האמיתי, וגם כאן יש כמה שינויים מהמקור, אבל באופן מפתיע, אלה לא הדברים המופרכים שהתווספו. דווקא סיפור האהבה בין הגיבור, ג'אבד (ויואיק קאלרה), לאליזה (נל וויליאמס, סרסי הצעירה מ"משחקי הכס") לא יכול היה להתקיים בחייו של סארפראז מאנזור, שכתב את הספר, בשל החינוך הקשוח וההגבלות שהיו בביתו. מצד שני יש בסרט סצנה שבה מגיעה סופת הוריקן ללוטון וג'אבד יוצא לרחוב להתחבר לשיריו של הבוס. זה דווקא כן קרה. זאת אומרת היתה סופה כזו ב-1987 ומאנזור מתאר את החוויה שלו באותה סופה בספרו (לפי דיווחים זרים). אפשר לשער שהוא לא המציא את העובדה שהוא יצא לרוח החזקה עם ווקמן, להקשיב לזמר האהוב עליו. 

הבעיות הנוספות, מעבר לעומס קווי העלילה, הן השחקנים שלא מצליחים לייצר את הרגש הנכון, מלבד האבא (קולבינדר גהיר) שהמשחק המוגזם שלו משרת את הדמות אותה הוא מגלם. מערכת היחסים בין ג'אבד וחברו האנמי מאט (דין צ'ארלס צ'אפמן: טומן בראת'יון מ"משחקי הכס") לא מתקדמת לאן שהיינו מצפים. מאט מקים להקת פופ וג'אבד מתנדב לכתוב להם שירים, אבל ההתקרבות של ג'אבד לרוק אמריקני מפרידה בין השניים. בסרט שלא מבוסס על סיפור אמיתי היינו רואים בהסתעפות הזאת המון דרמה, אבל כנראה בחיים עצמם זה רק נשמע דרמטי. בפועל זה לא ממש מענין.

החבר השני, רופס ממוצא סיקי, זה שמכיר לג'אבד את הבוס, משרת את הסיפור ללוות את הטרנספורמציה שהגיבור עובר, אבל הסרט נכשל בלהציג את מערכת היחסים שלהם כחברות. מערכת היחסים המומצאת של ג'אבד ואליזה מוצגת כאילו אנחנו עדין בשנות השמונים. סצינות מעבר בהן רואים את הזוג רץ ברחוב תוך שאם קופצים ואוחזים ידיים… מהרגעים האלה בקולנוע שאתה מסתכל לצדדים לראות כמה צופים אחרים שוקלים לקום ולצאת ממש באותו רגע. היחידה שכן מצליחה לספק תצוגת משחק אמינה היא גברת קליי, המורה של ג'אבד (היילי אטוול: פגי קארטר מהעולם של מארוול) שמעודדת אותו להמשיך ולכתוב למרות התנגדותו של אביו שחושב שבנו צריך עבודה "אמיתי". 

החטא הגדול ביותר הוא השימוש בשיריו של ספרינגסטין - שנתן את ברכתו לסרט ואישר שימוש ב-17 משיריו, אחד מהם חדש לגמרי, שנכתב עבור סדרת הסרטים של "הארי פוטר" אך נגנז. בניגוד ל"מאמא מיה", שלא היה סרט טוב ברמת הביצוע, אבל התסריט שלו היה מעולה והצליח לתפור סיפור מסביב לשירים של להקת "אבבא" בצורה מושלמת, כאן יש חזרה על שלושה שירים מספר פעמים, כי ההנחה המוצדקת היא שהקהל לא מכיר אותם מספיק כדי לספוג את המשמעות שלהם בפעם אחת.  

מעריצי ספרינגסטין, מן הסתם, יכירו כל מילה ויבינו מיד על איזה שיר מדובר, אבל פשוטי העם יתייחסו למילים כמו חלק מהתסריט ולא יותר. עד 87' הוציא ספרינגסטין 8 אלבומים. לפי האתר של "הגארדיאן" כל השמונה האלה מדורגים כאלבומיו הטובים ביותר, וכל מה שיצא אחרי 87' מדורג מתחתם. התחושה היא שהמוזיקה היתה צריכה להיות הגיבור האמיתי, אבל היא לא. איכשהו השימוש בשירים עשוי בצורה מאולצת ולא מרגשת.

מי שאחראי למחדלים האלה היא הבמאית - גורינדר צ'דהא, שביימה גם את הדרמה הקומית המוצלחת מ-2002  "שחקי אותה כמו בקהאם", גם היא מתעסקת במהגרים והבדלי מעמדות באנגליה המודרנית. למעשה רוב הפרויקטים של צ'דהא נוטים לעסוק בדעות קדומות, אפליה והתאקלמות של מהגרים, אלא שהפעם זה יצא עקום נורא.

כמו שיש מסעדות שאפשר לקטלג אותן כ"מלכודת תיירים" - הסרט הזה הוא מלכודת הקומדיה הבריטית. סרט שמטרתו למשוך קהל של מתלבטים שמחפשים משהו לא אלים, ומוצאים את עצמם בסרט, שמלבד כמה דברים שקורים בדקות הסיום, לא כתוב טוב, לא משוחק טוב, לא מבוים טוב, לא מצדיק את מושא הסרט ויוצא טרחני ומעייף. 

יורם לשם

בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.