בחוברות הקומיקס, הפניקס האפלה הוא אחד מהשיאים של הסדרה. כמו שאומר דמבלדור על נוויל לונגבאטם - "צריך אומץ כדי להילחם נגד האויבים שלך, אבל גם לעמוד מול החברים שלך". בזמן שכמעט כל החוברות האחרות אנשי ה-X מתמודדים עם אויבים בעלי יכולות שונות, כאן הם נאלצו להתעמת עם אחת משלהם שהפכה להיות האויב. בסרט "אקס מן 3: המפלט האחרון", שיצא בשנת 2006, הציגו את ג'ין שחוזרת אחרי שחשבו שהיא מתה, והיא מצטרפת לכוחות של מגנטו במלחמה על הישרדותם של המוטנטים. אחרי איפוס המערכות שקרה ב"אקס מן: העתיד שהיה" כל זה יכול וצריך לקרות שוב.
13 שנים עברו ושוב מגיע לנו לראות את ג'ין גריי הופכת לפניקס אפלה. סימון קינברג, התסריטאי של הסרט ההוא התפתח להיות הבמאי והתסריטאי של הסרט הזה. זה מרגיש כמו סגירת מעגל יפה על הניר, אבל זה הסרט הראשון שהוא מביים, אז… שניה. נדבר עליו בהמשך.
צוות השחקנים הוחלף כולו מאז. זה הסרט הראשון בסדרת הסרטים של אקס מן שוולברין לא מופיע בו בשום צורה או אזכור. אבל זה הסרט הרביעי לגרסה הצעירה של פרופסור אקס, מגניטו, מיסטיק וביסט.
הסרט מתחיל במבצע שאפתני של האקס מן לעזור למעבורת חלל בבעיה. אם אתם קוראים את המשפט הזה וזה מייצר אצלכם איזה דגדוג לא נעים במוח, אתם צודקים. מתחילת הסרט יש בעיות לוגיקה קשות ולמרות שמדובר בקומיקס - חוקי תנע, כח משיכה, פיזיקה והגיון צריכים להתקיים גם בעולם הזה.
אירוע שקורה בזמן השהות של הצוות בחלל משנה את האווירה ומניע באיזשהו אופן את הפיכתה של ג'ין לפניקס האפלה (למרות שבסוף "אקס מן: אפוקליפסה" כבר ראינו אותה הופכת לפניקס, אולי אז היא עוד לא היתה אפלה).
בניגוד לסרט מלפני 13 שנה, שם ג'ין הופכת לדמות מרושעת ומאמצת את הרעיון ב-100%, ג'ין שלנו רגישה יותר ונראה שהיא לא רוצה את הכוחות האלה והכיוון אליו הם מושכים אותה. במקביל יש עוד כמה דמויות שמנסות לנווט אותה להשתמש בכל הפוטנציאל ההרסני שלה, למרות שאותן דמויות מוצגות בצורה נורא מרושלת והצידוק לקיום שלהם אבסורדי.
המערכה השלישית של הסרט מתרחשת על רכבת. הסצנה הזו לא היתה אמורה להיות בסרט אבל אחרי שהוא הושלם הוחלט לשנות את הסוף ולצלם את הסצנה הזו כך. מבחינה קולנועית הסצנה טובה מאוד, אבל מבחינת המשכיות היא מרגישה שונה ומנותקת מאיך שהסרט הוצג עד לאותה נקודה.
סימון קינברג אחראי לכמה תסריטים מוערכים, כולל "שרלוק הולמס" של גאי ריצ'י, "מר וגברת סמית'", ושני סרטי אקס מן הקודמים. הוא גם היה המפיק של "להציל את מארק וואטני", "דדפול" ו"לוגאן", כך שהוא לא חדש לחלל, או לקומיקס. אבל הוא כן חדש לבימוי. התוצאה היא כמה צילומים יצירתיים ולא רעים בכלל, קטעי אקשן שהולמים את הסדרה, אבל הם מופרדים בדיאלוגים משעממים וארוכים מידי שמאטים את העלילה כל פעם מחדש. לצלם סצנת אקשן טובה זה קשה, אבל לשלב סצינות אקשן בסרט בלי שהקהל ירגיש את ההפסקות זו אומנות. קינברג התגבר על הקושי, אבל הוא לא אמן.
את ג'ין מגלמת סופי טרנר ("משחקי הכס", "אקס מן: אפוקליפסה") והיא עושה בדיוק מה שביקשו ממנה לעשות. היא אמוציונלית, היא מרשימה, היא מאיימת, אבל אם אי פעם היה תפקיד שהיה מבויים מידי - זה זה. לטרנר יש את היכולת להראות פגיעה ומאיימת במרווח של 2 שניות והיא באמת מדהימה ביכולת הזאת, אבל להשתמש בזה יותר מפעמיים בסרט אחד גורם לזה להראות כמו טריק זול. בדומה לקפטן מארוול, כשהיא מנצלת את כל הכוחות שלה, זה בדיוק מה שזה - כל הכוחות. בלי מגבלות ובלי שמשהו יכול לאיים או לסכן אותה. זו טעות ליצור דמות כזו בקולנוע כי אם הקהל לא חושש שיקרה משהו לדמות הוא פחות מזדהה איתה. בנוסף היעדרות משולש האהבה שהיה בסיפור המקורי, בינה לבין וולברין וציקלופ, גם מפחית מרמת האכפתיות של הצופה לגבי גורלה של הדמות.
לצידה של טרנר חוזרים ג'יימס מק'אבוי ("ספליט", "כפרה" ובקרוב "זה 2") כפרופסור צ'ארלס אקסבייר. מייקל פסבנדר ("פרומותאוס", "אמונת המתנקש", "סטיב ג'ובס") בתפקיד מגניטו. ג'ניפר לורנס ("משחקי הרעב", "ג'וי", "אופטימיות היא שם המשחק") חוזרת בתפקיד מיסטיק, אבל התפקיד שלה הרבה יותר קטן מבסרטים הקודמים, ונראה שהיא משחקת בלי חשק בסרט הזה. טאי שרידן ("שחקן מספר אחת") הוא ציקלופ. ג'סיקה צ'סטיין ("להציל את מארק וואטני", "המשחק של מולי", "כוננות עם שחר") היא האורחת שאינה חלק מהאקס מן אבל יש לה השפעה על הפעולות שלהם.
הידיעה שדיסני רכשו את פוקס ומתכוונים לעשות הכל מחדש אומרת שזה היה הסרט האחרון בסדרה, וזה חבל. כי לא קיבלנו פרידה ראויה. בשונה ממארוול, הסרטים הראשונים של אקס מן היו מושכים, חדשניים וחכמים, וככל שהסדרה התקדמה הכח שלה נחלש (יוצאים מהכלל "וולברין" ו"העתיד שהיה"). יצאו 10 סרטים בתקופה של 20 שנים, אם לא מחשבים את דדפול בספירה הזאת, ונראה שבמקום לבנות עולם מורכב, הם ניסו לחזור בזמן כדי להצדיק גיוס של שחקנים צעירים יותר. למרות שהם הלכו על כשרונות די גדולים (לורנס, מק'אבוי, פסבנדר) הסרט הזה שם את סופי טרנר כל כך במרכז, שכולם נראים כמו שחקני משנה שלה. ועם כל הכבוד לטרנר, היא עדיין לא גדולה מספיק לסחוב את הפרנצ'ייז כולו על העיניים היפות שלה.