תרבות ובידור - גברים בשחור: אינטרנשיונל - ביקורת סרט

הינה משהו שאולי לא ידעתם - הסרטים של "גברים בשחור" מבוססים על קומיקס של מארוול! זה אומר שאנחנו מקבלים עוד סרט של מארוול השנה! אבל זה, באופן מאוד מצער, הדבר הכי מלהיב שאפשר להגיד על הסרט הזה.

ב-97' יצא הסרט הראשון בסדרה, בכיכובם של וויל סמית' ("הנסיך המדליק מבל אייר", "עלי", "בחורים רעים")

וטומי לי ג'ונס ("הנמלט", "מצור ימי", "ג'ייסון בורן"), כששניהם היו בשיא הקריירה שלהם. הסרט נבנה על ההבדלים הגדולים שבין השותפים החדשים בכח שיטור שאחראי לנטר את תנועת החייזרים שמגיעים לכדור הארץ, בעיקר לארה"ב, והכימיה ביניהם היתה מופלאה.

ג'ונס גילם את הסוכן המבוגר, השקול, הקשוח שאין לו רצון או צורך בהנאות החיים. סמית' היה בדיוק ההיפך ממנו וזה שבזכותו העלילה מתקדמת כי צריך להסביר לסוכן הנמרץ על הסוכנות, על חייזרים והנהלים לשיתוף פעולה איתם.

הסרט הכניס 250 מיליון דולר בארה"ב (שני רק ל"טיטאניק" מאותה שנה) ויחד עם שיר הנושא אותו כתב וביצע ווייל סמית', היה להיט אמיתי.

ב-2002 יצא סרט ההמשך שהיה פחות טוב אבל החזיר את שני הגיבורים הראשיים לעוד הרפתקה לא מאוד שונה מהסרט הראשון. הוא היה הסרט השמיני המכניס ביותר לאותה שנה, בעיקר כי היתה לו תחרות קשה עם סרטים מהסדרות של הארי פוטר, שר הטבעות, מלחמת הכוכבים ואוסטין פאוורס.

ב-2012 נעשה ניסיון להחיות את הזיכיון עם פרק שלישי בכיכובם של סמית' וג'ונס, אבל הפעם הסרט הפסיד כסף. הוא היה נחמד וכייפי וכלל מסע בזמן, בעיקר כדי שג'וש ברולין ("דדפול", "הנוקמים: מלחמת האינסוף") יוכל לשחק את טומי לי ג'ונס הצעיר, אבל זה הרגיש כמו ניסיון לא מוצלח לרכב על גל שמזמן דעך.

לא עברו 7 שנים והינה הפרק הרביעי בסדרה. כשרק עלה הרעיון הודיעו סמית 'וג'ונס שהפעם ימשיכו בלעדיהם. לתפקידים הראשיים נבחרו כריס האמסוורת' ("תו'ר: רגנרוק", "זמנים קשוחים באל רויאל", "בקתה ביער") לתפקיד הסוכן אייץ' - הכוכב של סניף 'גברים בשחור' מלונדון, וטסה תומפסון ("ת'ור: רגנרוק", "קריד", "ווסטוורלד"), הסוכנת החדשה שמגויסת לארגון.

למרות שלשני השחקנים היתה כימיה מצוינת ב"ת'ור: רגנרוק", כאן זה פחות עובד. ניסו לעשות לצופים קטע מגניב ולהפוך את התפקידים. דווקא הסוכן הותיק יותר, אייץ', הוא חסר אחריות ופזיז, בעוד שהסוכנת 'אם' היא השקולה והרצינית. ההיפוך הזה לא עובד כי זה הרג את כל שלב החניכה של הסוכנת החדשה, שזה רוב הפעמים אחד מקווי העלילה היותר מעניינים ומשעשעים בסרטים מהסוג הזה.

אבל הבעיה הגדולה של הסרט לא קשורה לכימיה. היא קשורה לזה שהוא פשוט לא מעניין מספיק. קודים דברים על המסך, אבל כל סצינה נושאת איתה את התחושה שהיא רק מעבר צר לכיוון הסצינה הבאה, ששם יקרה משהו מענין, אבל זה ממשיך ככה כל הסרט ולא מגיע השוס הגדול.

הסרט הזה הוא הדוד המביך שלכם בחתונה. הוא מנסה להיות צעיר ומגניב או מפתיע, אבל עם קווי עלילה לא מהודקים, הרבה הפסקות לשיחות לא ממש מעניינות, הומור לא מחודד מספיק, טכנולוגיה חייזרית שלא מחדשת לנו הרבה, הגיון שבור ופיתולים שאמורים להפתיע אותנו אבל לא מתקרבים לזה אפילו, זה פשוט משהו שלא נעים להסתכל עליו. כמו הדוד מהחתונה.

גם שחקני משנה מעולים לא עוזרים להציל את המצב: אמה תומפסון ("להציל את מיסטר בנקס", "הארי פוטר", "אהבה זה כל הסיפור") המדהימה חוזרת לתפקיד שעשתה בסרט השלישי, אבל יש לה מעט מאוד מה לעשות הפעם. ליאם ניסן ("מרדף קר", "חטופה", "רשימת שינדלר") כמנהל סניף אירופה גם עושה את עבודתו נאמנה, אבל גם סט היכולות שלו לא מציל את סרט. רבקה פרגסון ("משימה בלתי אפשרית: התרסקות", "האמן הגדול מכולם") בתפקיד האקסית המוזרה של אייץ', וקומיל נאנג'יאני ("חולי אהבה", "סוכן וחצי") בתור פיון שחמט חייזרי שאמור להיות הקומיק רליף אבל לא מצליח בזה יותר מידי.

הסרט מסתמך על תסריט שכתב מאט האלוויי, שאחראי גם לתסריט של "אירון מן" הראשון, אבל מצד שני גם ל-"רובוטריקים: האביר האחרון" (שזה לבד היה צריך להדליק נורת אזהרה למי ששכר את שירותיו). הבמאי גארי גריי ביים את "היישר מקומפטון" המוערך, "הג'וב האיטלקי" המוצלח, ו"יום שישי, הקלאסי. כל אלה לא מנעו ממנו לייצר סרט מאוד קלישאתי מבחינת עלילה והתקדמות. לא נוסחתי - עם זה אני יכול לחיות. קלישאתי! ות'כלס, קצת משעמם.