ממש מבאס אותי לגשת לביקורת הזאת. נורא רציתי לבוא עם תובנות, מסקנות והשלכות לעולם המופלא שיצר ג'ורג' ר.ר. מרטין. במקום זה אני צריך להסביר איך אחרי שרוב העונה ניסיתי להגן על המפיקים וההחלטות המוזרות שהם לקחו, אני מרים ידיים ומודה - הרסו לנו את הסוף של "משחקי הכס".

אחרי המלחמה המוגזמת שבאה להסביר לנו שדינאריס השתגעה - משהו שאני מצפה שבספרים שיצאו בעתיד נמצא מוחבא היטב בטקסטים שיהפכו לכתב חידה שיפוענח רק כשהטירוף שלה יתפרץ - אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם התוצאות.

השותפים של דינאריס מתחלקים לשניים. ג'ון אריה וטיריון, האצולה של ווסטרוז, מזועזעים ממה שקרה וקשה להם להסתיר את זה. השותפים ממעבר לים, הדות'רקים והטמאים מרגישים שהם עשו בדיוק מה שהם היו צריכים לעשות והם שמחים על הניצחון הנקי שהשיגו. הברברים שבאו עם דינאריס כאילו לא מבינים כמה חריג ונורא מה שקרה בכיבוש העיר, אבל גם בצד של הכוחות של ג'ון ראינו חיל מנסה לאנוס אישה במהלך הקרב ומשלם על זה בחייו. מעשה חמור שנתפס כברברי בחברה של ימינו, כך שההפרדה בין הצבאות היא לא יותר מהצטדקות של צד אחד שרואה את עצמו כנאור אל מול זוועות מלחמה שהצד האחר רואה כטבעיים, למרות ששני הצדדים בסופו של דבר שרתו את אותה מטרה.

נאום הניצחון של דינאריס הפך לנאום "זוהי רק ההתחלה" שמגביר את התחושה שהיא לא מבינה על מה היא מדברת, שהכח עלה לה לראש, שיש לה איזה שיגעון גדלות ושכל מה שמעניין אותה זה לכבוש. טיריון הוא הראשון להגיב כשהוא מנסה להתפטר בכבוד, אבל מוצא עצמו בחדר המתנה שאמור להיות הכלא הזמני שלו. אריה מתגנבת מעבר לכל השומרים המאיימים של המלכה ונעמדת ליד ג'ון כאילו במטרה לעשות משהו. מכל האנשים בעולם נראה שהיא הבינה את "משחקי הכס" טוב מכולם, כי היא זו ששותלת בראשו של ג'ון את המחשבה שדינאריס לא תיתן לו לחיות לאורך זמן כשהוא מאיים על המעמד שלה. הדבר הבא שג'ון עשה זה ללכת לבקר את טיריון, לקבל ממנו עצה, כמו שעשה בעבר מספר פעמים. הוא שומע דברים דומים והולך לפגוש את דינאריס ליד כס הברזל. הוא נותן לדינאריס הזדמנות להבין את הצד שלו בסיפור, אבל היא לא מרפה מהאגו טריפ שלה אז הוא מוציא לה את האוויר עם פגיון תוך שהוא מצהיר על אהבתו הנצחית.

עד כאן הפרק היה סבבה, יחסית, כולל הצילום המדהים של דינאריס הולכת ודרוגון פורש את כנפיו מאחוריה ומשווה לה מראה של מלאך המוות לשתי שניות, וצילום של דרוגון מתנער מערמת שלג (ברכות, החורף בסוף הגיע גם לדרום ווסטרוז) כמו ש.ג. בכניסה להיכל המלכה. אבל מכאן דברים הלכו לא טוב.

דרוגון, שלא הפגין יכולות קוגניטיביות מעולם פתאום מבין שדינאריס מתה וכנקמה הוא מותיר את ג'ון בחיים אבל ממיס את הכסא שמסמל את מאבקי הכח של העולם הזה, כאילו הוא עכשיו מבין סמלים ופוליטיקה...

טיריון מוצא מתאו כדי לפגוש סוללה של אנשים ששרדו את כל העונות עד כה. חלקם שם בלי שום הסבר הגיוני או צידוק. כמו רובין, הבן של לייסה וג'ון ארין. גם אם הוא שרד את התקופה האחרונה, למה שמישהו יזמין אותו לפגישה הזאת? יארה שטה מאיי הברזל כדי להיות במפגש הזה. סאם נמצא שם כי הוא המייסטר האחרון ששרד?

זה הרגיש כמו עוד הזדמנות של יוצרי הסדרה לכפות עלינו סגירת מעגל שלא עניינה אף אחד. כבר נפרדנו מהדמויות האלה לפני 2 פרקים ושום דבר שהן עשו מאז לא משנה לנו או לעלילה. במסגרת הכפייה הזו גם קיבלנו חנופה ענקית לג'ורג' מרטין בצורת המונולוג של טיריון. זה ידוע שטיריון מייצג את מרטין בספרים. יצור דחוי אבל מאוד משכיל שלמרות שכולם מזלזלים בו הוא זה שיביא את הגאולה. ולמרות שכבר 3 עונות הדמות שלו לא כתובה באותה עילאיות של ההתחלה, כאן הכותבים התאמצו אקסטרה כדי להוציא את טיריון זה שפותר לכולם את הבעיות. לא רק שהוא מנתח את המצב אליו כולם נקלעו כי "היה לו הרבה זמן לחשוב" במעצר, ולא רק שהוא זה שמציע מי יהיה המלך החדש, הוא מספק את הסיבה בגינה בראן צריך להיות המלך - "סיפורים"... אז נכון שידיעת ההיסטוריה, בעיקר בעידן שכזה, יש בה המון כוח, אבל זה עדיין מרגיש כמו התחנפות חסרת בושה.

מגיעה למרטין כל מחמאה אפשרית על הספרים שכתב ועל העונות שהיו מבוססות על הספרים האלה, אבל אני מצפה שכאשר הספרים יגיעו לחנויות (יום אחד), יהיה לנו נורא ברור מה הסדרה לא הצליחה לעשות, לעומת המורכבות והעדינות שהסיפור אמור באמת להיות כתוב.

אחרי מועצת השבט המוזרה, עם מתמודדים שחזרו מאי המתים, קרו כל מיני דברים שקצת הטריפו את המעריצים של הסדרה, אבל נראה לי שכדאי לדעת שהרבה מהדברים שקרו בפרק הזה היו צריכים לקרות. הם לא היו מוסברים מספיק, אבל אפשר לראות את ההגיון אם מצמצמים את העיניים ומנסים לא להתמקד בשום דבר.

בזמן שבספר הראשון ובעונה הראשונה אפשר היה להתעלם מכמה עלילות משנה כדי לקדם את הסיפור - בעונה האחרונה התייחסות יתר למימד הויזואלי של הסיפור מנעו מאיתנו, הצופים, את התחכום והעושר שיוצר הסדרה שזר בזהירות לאורך אלפי דפים ואלפי ימי-כתיבה עד הספר החמישי. למעשה שלוש העונות האחרונות היו שונות בתכלית מ-5 העונות הראשונות בכך שלא הסתמכו על הספרים אלא על "הלך רוח" שהמפיקים והכותבים חשבו שהם הבינו.

נאמר שמרטין חלק עם המפיקים את הסוף שהוא ייעד לכל דמות לכשתסתיים הסדרה, והם כתבו את הפרקים לפי היעד הסופי. כמובן שביצירת מופת שכזו (הספרים, לא הסדרה) הדרך חשובה לא פחות מהיעד. אז יפה  שהשאירו את סנסה לשלוט בצפון, אבל אני מרגיש שבספר זה משהו שהיה לוקח 4 פרקים מנקודות מבט שונות, כדי להעביר את הצידוק למהלך וקבלתו ע"י האחרים. מראש סנסה לא התכוונה לכרוע ברך למלכה החדשה והיא האחרונה שבוחרת לתחזק את הגאווה של בני משפחת סטארק.

ג'ון חוזר לחומה זה טריק נחמד, אבל גם כדי להגיע אליו היו חסרים לנו 100 עמודים של דיונים על מה הערך של משמר הלילה עכשיו שאין איום של מהלכים לבנים, חטא ועונשו בווסטרוז של אחרי המלחמה, האם יש טעם בחומה או שרצוי לפרק את מה שנשאר ממנה, האם הפראיים עדין נחשבים פראיים או שהם זוכים באזרחות של תושבי הצפון? אין לי ספק שעוד נקבל את כל התשובות האלה בצורה מאוד מחושבת, מנומקת וכתובה. אפשר להגיד שמכל ההרפתקאות שלו, ולמרות כמה דברים ממש לא נעימים שחווה שם, על החומה וצפונה ממנה ג'ון הרגיש הכי בבית. אני במקום גוסט לא הייתי מקבל אותו חזרה, אבל זה עניין שלהם.

בכל מקרה, יחד עם טיריון ואצבעון, נראה שהדמויות החכמות ביותר בסדרה פשוט מאבדות אינטיליגנציה לאורך זמן, כי אחרת איך אפשר להסביר את המהלכים הטיפשיים שמאפיינים אותם. לדבר על בגידה בדאינריז באופן גלוי, לא להגיד לה שהם יודעים על המורשת האמיתית של ג'ון ולחתור תחתה גם אחרי שהיא מודעת להכל. שניהם פשוט לא הפסיקו לעשות טעויות של טירונים מאז שהעונה החלה ואני לא מצליח למצוא את עצמי מתבאס כשאני רואה את ואריז נשרף למוות, אלא פשוט מחכה לעבור הלאה. אחת הדמויות האהובות עליי ביותר ומהדמויות הבודדות שאכן טובת הממלכה לנגד עיניו מת בצורה כל כך טיפשית.

למרות שאורכו של הפרק הוא כשעה וחצי, הרגיש לי ואני מניח שגם לכם שניסו לסגור לנו כמה שיותר קצוות עלילה על מנת להכין אותנו לפרק הגדול שיסגור את הסדרה. ברשותכם, אעבור בזריזות על הדברים הקטנים כדי שאוכל להתמקד בדברים שאכן הפריעו לי: יורון גרייג'וי שורד את המתקפה של דרוגון רק כדי ללכת מכות מיותרות עם ג'יימי, "חברת הזהב" אחרי כל ההקדמות הפסיכיות, נופלת כמו חבורה של נערי חווה, קלגיין-Bowl נגמרה בצורה הברורה ביותר עם קפיצה לתוך אש, אותו אלמנט שגרם ליחסים הרעים בין האחים ואריה מחליטה לוותר על להרוג את סרסי אחרי משפט בודד מסנדור.

בראן, שלפני 3 פרקים הודיע שהוא כבר לא בראן ואיננו סטארק בכלל פתאום אומר "למה אתה חושב שחזרתי" כשטיריון שואל אותו אם ימלא את תפקידו כמלך. יש כאן הברקה כי "בראן השבור" נקרא במקור על שם "בראן הבונה" - מי שבנה את החומה, בנה את ווינטרפל, והיה למלך הראשון של מחוז הצפון. זה אמור לרמז על סגנון מלוכה הפוך לזה שהיה מוכר עד היום, כמו ש"שבור" זה ההיפך מ"בונה", בדרך כלשהי. מצד שני להחליט שבראן יוכתר למלך יכול היה להתקבל טיפה יותר טוב אם היינו רואים משהו בדרך שיכול היה לקדם את הרעיון הזה. יכול להיות שמההתחלה מרטין התכוון שזה מה שיקרה, אבל אצלו אנחנו רואים רמזים דקיקים עוברים כחוט השני בעלילות השונות. בסדרה לא היה שום רמז לזה ושום התנהגות מצידו של בראן שתראה שהוא בכלל יכול לתפקד - ולא רק כמלך.

המלחמות והתככים שהם חלק מהעלילה בספרים מותאמים לאירועים שקרו בימי הביניים באירופה. היסטוריונים מחשיבים את תאריך הסיום של ימי הביניים בשנת 1492 - השנה בה גילו את אמריקה. שייטים הרפתקנים רצו להוכיח שהעולם עגול יצאו מאירופה מערבה מתוך כוונה להגיע להודו. אולי הסיבות של אריה אחרות - מה שבטוח הוא שהיא לא מרגישה שייכת למה שנשאר מאחוריה (גם כאן היה אפשר להסתפק בפחות מפרק כתוב כיד לתת לאריה להסביר מה היא מרגישה ומה היא רוצה לעשות עם החיים שלה, אבל בסדרה לא היה לזה מקום כנראה). אז או שאריה יוצאת לטיול אחרי צבא, כמקובל, או שהיא הולכת להיות מגלת ארצות. כל או כך, מכל הכיוונים אליהם מתפזרים הגיבורים שלנו, זה של אריה הוא עם הפוטנציאל הגדול ביותר להפוך לספין אוף עם יבשות חדשות, אלים חדשים ויצורים שטרם הכרנו.

להשאיר את טיריון בתפקיד ימין המלך זו עוד הברקה שבסדרה מרגישה כמו נקמה מטופשת, אבל יש המון הגיון מאחוריה, אם מדמיינים את זה כתוב בספר. אם הוא זה ששיכנע את כל האצילים להכתיר את בראן, לחוס על חייו של ג'ון ולתת לו להצטרף לאסיפה הכללית בזמן שהוא עצור באשמת בגידה - עם יכולת מניפולטיבית כזו, הוא יכול לעזור לכל אחד לשלוט. לא קיבלנו הרבה הוכחות לכך בעונות האחרונות, אבל אחרי ואריס וליטלפינגר הוא כנראה האיש החכם ביותר בממלכה.

מה שלא ברור לי זה למה לקחת את סאם כמייסטר. היו בסיטידל באולד טאון עוד עשרות מייסטרים שיכלו למלא את התפקיד הזה. אפשר היה לקרוא לאחד מהם. מה ברון עושה שם? ועוד בתפקיד שר המטבעות?! הוא סגר חוזה עם טיריון וג'יימי לגבי היי גארדן והוא מוצג כלורד של היי גארדן. ג'יימי מת וטיריון נלקח למעצר השניה שהסתיימו הקרבות. מי יכול היה להעיד שהיי גארדן שייכת לו עכשיו? וגם אם טיריון היה אומר שהוא הבטיח לו את הטירה והאדמות - מי אמור לכבד את ההסכם הזה כשאין שליט בארץ? עוד קפיצה לוגית שאין לה גיבוי בסדרה ואנחנו צריכים לבלוע.

מיד אחרי שבראן מוכתר למלך וממנה את טיריון לימינו, טיריון אומר שהוא לא רוצה את תפקיד, אח"כ שהוא לא ראוי לו כי הוא עשה על כך הרבה טעויות, שהוא חשב שהוא היה חכם אבל הוא לא היה. ואני חושב שזו המחווה האחרונה לג'ורג' ר.ר. מרטין שמכר את זכויות השידור ל-HBO בידיעה מוחלטת שהוא לא יכול להספיק להשלים את כתיבת הספרים לפני שהסדרה תעקוף אותו. הוא חשב שהוא שיחק אותה עם חוזה של מיליונים אבל הוא חי מספיק זמן גם לשמוע את מחאת הקוראים וגם לראות את היצירה שלו מושמדת על ידי דרקון תקשורת דורסני שלא הסכים לחכות כמה שצריך כדי לעשות את זה נכון.

מה שאפיין את הסדרה בכל העונות עד האחרונה הוא שכל הזמן היה לנו על מה לחשוב, לנסות להבין לאן הולכת העלילה, לנחש איזה טוויסטים עוד יקרו, לדאוג לדמויות שנקשרנו אליהן ולרצות לראות אותן מתקרבות ליעדים ולמטרות שהציבו לעצמן. העונה האחרונה לקחה מאיתנו את הדבר הזה, ולא בגלל שהסיפור הסתיים אלא בגלל איך שהם בחרו לסיים אותו.

המחאה שמסתובבת ברשת לצלם את העונה שוב לא תעזור. עלות ההפקה מטורפת, השחקנים משוחררים מהחוזים שלהם, והבעיה לא היתה בצילומים אלא בכתיבה. עוד 10 שנים, בתקווה שמרטין עדין יהיה בחיים ויוכל לכתוב ברצף עד אז, אולי נוכל לדמיין איך היתה נראית הסדרה, בזמן שנקרא את הספר השביעי כל אחד לעצמו.

תודה HBO ותודה וויס ובניוף. זה היה ניסיון אצילי עם הצלחה חלקית. בהצלחה בפרויקטים הבאים.