לפני כמה שנים, כאשר הוכרז שמכל גיבורי העל שיש ל-DC להציע, דווקא "שהאזאם!" הוא הסרט הבא ברשימה, היו לא מעט הרמות גבה, בלשון המעטה. הוא נראה לא מתאים למה ש-DC ו-WB ניסו להעביר ביקום אותו הם בנו, זה נראה כמו מתכון בטוח לכישלון, ובכלל אולי היה "מגיע" לדמויות אחרות לקבל סרט משלהן, לפני הבחור שפעם נקרא "קפטן מארוול" (וזה האזכור האחרון למתחרים). אך צריך לזכור ש"שהאזאם!" יכול לעשות משהו שסרטים עם דמויות אחרות אינם יכולים, לפחות לא באותה מידה, וזה חיבור לצופים בגילאים נמוכים יותר. הרי כל ילד חולם להיות גיבור על. עכשיו בואו נראה סרט המתאר מה קורה כשילד כזה באמת זוכה להגשים את החלום.
בילי באטסון הוא נער שאיבד את אימו כשהיה ילד, וכל זמנו ומהותו מוקדשים למציאתה. לכן הוא ברח מאינספור בתי אומנה, לכן הוא קר ומרוחק ולכן הוא לא יוצר קשרים עם אנשים אחרים. לאחר מפגש עם דמות מסתורית, מוענקים לו כוחות על, אשר מלווים גם על ידי הפיכתו לאדם בוגר במראהו. וזוהי נקודה חשובה, מכיוון שאם יש נקודה חלשה בסרט, היא ההתאמה בין 2 הגרסאות הללו של בילי, אותן מגלמים אשר אנג'ל ("Andy Mack"), וזאכרי לוי ("Chuck", "The Marvelous Mrs. Maisel"). כל אחד מהם עושה עבודה טובה, במיוחד לוי, אך לעיתים קרובות מידי במהלך הסרט נראה כאילו אלו אנשים שונים לחלוטין, לא רק מבחינת המראה, אלא גם ובעיקר מבחינת ההתנהגות. קשה לראות איך בילי הקר והמרוחק נהיה שהאזאם הילדותי והקורן, ולהיפך. ולפעמים זו מפריע לזרימה של הסיפור.
מארק סטרונג ("Kingsman", "Kick Ass", "Sherlock Holmes"), לו יש ניסיון לא מועט בגילום נבלים, הוא ד"ר תדאוס סיוואנה. הוא מעניק לדמות הופעה לא אחידה, אך לא בהכרח באשמתו. קשה להבין את הקישור בין העבר להווה של הדמות, מהבחינה של ולמה וכיצד אדם שומר את אותה טינה שהייתה לו כילד, במשך כל כך הרבה שנים, והחלק הלא טוב בהופעתו של סטרונג קשור לאי ההצלחה "לתת הסבר" טוב למצב זה, דבר אשר יכל גם לשפר את תחושת הניגודיות בין סיוואנה לבילי. לעומת זאת, למרות שהוא עושה בסרט פעולות רעות ואכזריות יותר מלא מעט נבלים אחרים, סיוואנה עצמו אינו מוצג כדמות מוגזמת - הוא לא נבל תיאטרלי, הוא לא מנסה להשמיד את העולם, אלא הוא פועל ממניעים אישיים בלבד. והופעתו השקטה של סטרונג מצליחה לתת לסיוואנה את הערך המוסף הזה, גם ללא מילים.
אז מה כן טוב בסרט? כל השאר, וזה לא מעט. זה נכתב מקודם וזה ייכתב שוב – זאכרי לוי עושה עבודה מצוינת בגילום ילד בדמות מבוגר. ב"אקוומן" כל הסרט נבנה סביב יכולתו של ג'ייסון מומואה לגלם את עצמו, וגם ב"שהאזאם!" המצב זהה. וזה עובד מעולה. לרגע לא נראה כאילו לוי משקיע מאמץ על מנת לגלם את שהאזאם, והתפקיד הזה בא לו בטבעיות קלילה שמתאימה במדויק לאווירת הסרט. אילולא הופעה מצוינת גם מצידו של ג'ייק דילן גרייזר ("It", "Beautiful Boy), אשר מגלם את פרדי פרימן, היה אפשר להגיד שלוי שולט בכל סצינה בה הוא מופיע. הכימיה בין שני אלו, שיכלה להיות אחת הנקודות החלשות בסרט עקב הפרש הגילאים בין השחקנים, עובדת מעולה אפילו ברגעים קטנים וכמעט בלתי מורגשים, ומחזיקה לא מעט מהסרט לבדה. שאר הדמויות בסדרה עושות עבודה טובה מאוד גם הן, אך מי שראויה לציון מיוחד היא פיית' הרמן ("This Is Us") שמגלמת את דרלה, שאין דרך להסביר כמה היא גונבת את ההצגה בסצינות בהן היא מופיעה, בלי להיכנס לספויילרים, אך כל שנייה שלה על המסך מוצלחת.
זהו סרט מצחיק, משפחתי, ועם המון המון לב ונשמה. ככזה, הוא מכיל כמה רגעים ומסרים קיטשיים, אך מכיוון שכל אווירת הסרט מתאימה לכך, רגעים אלו אינם מפריעים. הסרט מלא בהומור, כאשר חלק גדול מהומור זה יכול להיתפס כביקורת משעשעת על לא מעט דמויות וסרטים אחרים מבוססי גיבורי על, או לפחות ניסיון לצחוק על חשבונם. נוסף על כך, הגישה המשפחתית-מלאת הנשמה הזו, גורמת לסצינות האקשן להיות החלק הפחות חשוב בסרט, ומסיבה חיובית לחלוטין. בניגוד לסרטים אחרים, בהן תפקיד המערכה השלישית הוא להעמיד את הגיבור והנבל לקרב סופי מלאה באפקטים, פיצוצים ורעש שגורמים להסחת דעת מהסיפור והדמויות, "שהאזאם!” מרגיש אחרת. אומנם הסרט כן שומר על תבנית קבועה זו, אך בעקבות הבנייה והביצוע הנכונים – הדמויות, הסיפור והנשמה תמיד נמצאים במרכז, ולרגע לא נעלמים בין כל הרעש שמסביב.
במידה וקברניטי היקום הקולנועי של DC אכן מכוונים את הסרטים שלהם לגישה יותר קלילה, חיובית והומוריסטית, הסרט הזה הוא לא פחות מפגיעה בול, מכיוון ששוב ושוב ושוב – "שהאזאם!" הוא סרט עם לב ונשמה בטונות. אולי זה לא היה ברור מספיק מהטריילרים, אולי זה לא היה ברור מספיק בגלל השוואה אפשרית לסרטים הקודמים של DC, אבל בסיום הסרט לא נשאר שום ספק. לפעמים יש נטייה לחשוב שסרט צריך לחדש ולהפתיע, צריך להיות מלא בטוויסטים, וצריך להראות משהו מיוחד, אך הסרט הזה מוכיח ההיפך. שהאזאם, הדמות, נראה ומתנהג בדיוק איך שחשבתם שהוא צריך להיראות ולהתנהג, ו"שהאזאם!", הסרט, הוא בדיוק הסרט שחשבתם שהוא יהיה. בעולם בו רוב גיבורי העל מוצגים כקודרים ומהורהרים, והסרטים תמיד מנסים לעשות את זה גדול יותר, רועש יותר ומפוצץ הרבה יותר – אולי סרט שנוקט גישה אחרת זה בעצם החידוש המבוקש. ו"שהאזאם!" עושה זאת מעולה.
איל אמיר
אוהד ברצלונה, מחשיב את צ'נדלר בינג וד”ר פרי קוקס כמנטורים רוחניים, חולק יום הולדת עם ברוס וויין, ושורף הרבה יותר מידי זמן על טלוויזיה וקולנוע.
מקום שקט 2 עולה לאקרנים, וגיקסטר מפנק אתכם בכרטיסים!