במשך שני פרקים הכינו אותנו לקרב הגדול מול המהלכים הלבנים, וסוף סוף קיבלנו את כל האקשן שהיה חסר לנו העונה - כולו בבת אחת.

למרות שמדובר בסדרת טלוויזיה היו לפרק הזה איכויות קולנועיות ברמת הצילום וההפקה, אבלהיו גם חריקות. היום לא מעט שוטים מדהימים, כמו החרבות של הדות'רקים שנדלקות כמו גריל ענק. נקודת התצפית של ג'ון ודינאריס שהראו את ראש החץ המואר שיוצא לתקוף את המהלכים הקפואים. הדרקונים מגיחים לראשונה למופע האש שלהם. כל אלה גרמו לי להבין את הקשיים עליהם דיברו בצילומי הפרק הזה. יחד עם זאת -  רוב סצנות הקרב האחרות היו חשוכות מידי, עם ערפל, או שנעשו בחיתוכים מהירים מידי שלא איפשרו להבין שום דבר מהקרב.

מה שמבאס כאן זה להיזכר בקרב הממזרים, שצולם באיכות שמזכירה סרטי טבע באיימקס, ואז לחזור לסצינת הקרב הענקית שראינו כאן, או בעצם שראינו רק 50% ממנה בבירור, ואת השאר היינו צריכים להשלים בראשינו. הטכנולוגיה קיימת ונמצאת בידיים של המפיקים, אז למה היינו צריכים להסתפק במה שקיבלנו?

מבחינה עלילתית היו בפרק מלא עליות ומורדות. משחקים בין תקווה וייאוש שהצליחו לגרום לנו להרגיש את זה יחד עם הגיבורים. והיו הרבה. גיבורים.

הפרק נפתח במוזיקה מתוחה ומעולה תוך שאנחנו מסתובבים בין העמדות השונות ומנסים לקלוט את התמונה השלמה. כשכולם מתוחים, מביטים אל החושך, מגיעה מיליסנדרה המעייפת ומפיחה חיים בחרבות של הפרשים. זה מצטלם נהדר והם יוצאים לקרב (נחזור לזה עוד מעט). אנחנו מרוגשים על הספה, עד שאנחנו קולטים שהאורות כבים בזה אחר זה. ולחשוב שמהעונה הראשונה דאני התאמצה לגייס את הצבא של הדות'רקים, לזכות באמונם ולהעביר אותם את הים כדי שיעזרו לה לכבוש את ווסטרוז. כל זה הסתיים ברכיבה אחת לא מספיק מתוכננת.

עדין בלי שאנחנו מצליחים לראות אפילו אויב אחד, מתחילה המתקפה על צבא הטמאים. הם כבר לא נראים כאלה מאיימים מול האויב הזה, ואכן גם הם לא שורדים במספרים גדולים. הייאוש מתגנב לשניה, עד שדאני וג'ון מגיעים רכובים על מרכבות האש שלהם ומפזרים חום ואהבה. זה עוזר, אבל זה לא מספיק. המתים ממשיכים להתקרב וממשיכים לחסל עוד שורות של לוחמים שמנסים להגן על ווינטרפל. לפני שאנחנו מאבדים תקווה שוב, אנחנו מבינים שיש תוכנית נוספת - חפירי האש. בשביל זה אנחנו שוב צריכים את מילסנדרה שתכשף את העץ הקפוא להידלק. היא עושה את זה ולשניה אנחנו שוב מרגישים שאנחנו מובילים בדרבי של הצפון. בזמן שהלבנים עומדים ללא תזוזה מול האש, אפשר להבין שהאש הזאת לא תמשיך לבעור לעוד הרבה זמן, אבל למלך הלילה אין אפילו את הסבלנות לחכות שהאש תדעך והוא שולח את החי"רניקים שלו לבצע נוהל גדר תיל. כמה שלדים מושלגים נשכבים על האש, חונקים אותה, והשאר עוברים מעליהם. יתרון לקבוצה האורחת

הקרב מתגלגל לתוך החומות של ווינטרפל וקשה להיות אופטימיים. המתים נערמים, נגמרים המקומות להסתתר בהם ולא נראה שיש איזה נשק סודי או מלכודת שיכולים לעצור את המתקפה הדורסנית הזאת. במקביל ג'ון מתגנב לכיוון מלך הלילה וזה מחזיר במהלך לא ספורטיבי של להקים לתחיה את כל מי שכבר מת, רק כדי לעזור לו לנצח. דאני וג'ורה מנסים לייצר אזור סטרילי סביבם, סאם תקוע בבוץ עם כמה חברים חדשים, טיריון, ואריז וסנסה מחכים שהכל יעבור, אריה משחקת תופסת אלימה במיוחד עם ההאונד ודריק, בראן ממשיך לשבת כפיתיון ות'יון משחק אותה שומר הראש שלו.

כשנראה שכולם על סף ויתור, אריה קופצת לביקור ומשוויצה ביכולות שלה בסכין. פגשנו את היכולות האלה בקרב האימונים שראינו אותה מקיימת עם בריאן, כשהן רק נפגשו בווינטרפל.

זה היה שובר השוויון של הקרב. כמו שהם קיוו שיקרה, כל היצורים שנשלטו ע"י מלך הלילה (עד כמה שראינו) הפסיקו להתקיים. נצטרך לחכות לפרק הבא כדי לראות מה נשאר בצד המנצח אחרי שתעלה השמש. ממי אנחנו נפרדים לצמיתות. מי רק פצוע ולא יקח חלק בפרקים שנותרו, ומי כשיר דיו להמשיך את המסע

ועכשיו נחזור לבעיות שהיו בפרק. קשה לעשות את זה בצורה מסודרת - נסו להישאר מרוכזים.

גוסט מצטרף דווקא לדות'רקים, לא ברור למה, ורץ איתם אל הלא נודע. איזה צבא יוצא לתקוף אויב שהוא לא רואה, לא יודע את גודלו ולא את יכולותיו? גם לא נשמעה פקודה לצאת לקרב. הם פשוט התחילו לרכוב. אולי בגלל שהיו יותר מידי בעלי סמכות מסביב? והאם נראה שוב את גוסט?

ג'יימי ביקש להילחם תחת פיקודה של בריאן, סליחה - סר בריאן. אבל כשהם נמצאים בשדה הקרב הוא זה שלוקח את ההחלטות, הוא זה שמוביל ופוקד על אחרים. אולי היא צריכה שלט צהוב "סר חדש" והוא המלווה שלה.

אני מבין שבראן לא יכול להילחם והוא רק מושך אליו את מלך הלילה, אבל מה עזר לו להתחבר לעורבים באמצע הקרב? בתור מי שמחובר לאלים הישנים בצורה כזו הדוקה, אני לא רואה שום יתרון ביכולות שלו מלבד להישמע חכם או ידען לאחרים. טיריון עושה את זה הרבה יותר טוב ממנו בלי להתממשק לעצים.

בעונות הראשונות ידענו שלפני שרואים מהלכים לבנים מרגישים את הקור שהם מביאים איתם. בפרק הזה מלך הלילה הופך להיות סטורם מהאקסמן. ערפל, רוחות קפואות והמון בעיות ראות הוא מביא איתו. זה לא נראה ככה בקרב מעבר לחומה, אז למה עכשיו צריך את ההגזמה הזאת?

קרבות הדרקונים היו ממש גרועים. זה היה צריך להיות השיא של הפרק אבל הם פספסו את זה לגמרי. הדרקונים של ג'ון ודאני לא ירקו אש על הדרקון של מלך הלילה (ויסריון). זה הגיע לקרב נשיכות וציפורניים. אולי נגמר התקציב לאפקטים.

כנהוג שוב קיבלנו תזכורות לעונה הראשונה - פעם אחת כשאריה מעניקה לסנסה להב מזכוכית דרקון. כשסנסה אומרת שהיא לא יודעת איך להשתמש בו, אריה חוזרת על מה שאמרה לג'ון כשנתן לא את "מחט" - לדקור עם החלק החד. הפעם השניה היא כשמיליסנדרה מזכירה לאריה את מילותיו של המאמן שלה, סיריו פורל: "מה אנחנו אומרים לאל המוות? לא היום!"

זה קצת קיטשי, אבל אלה משפטים אהובים, ואם משבצים אותם נכון, הם עובדים. גם השבוע זה עבד טוב מאוד.

הפרק סגר את הבעיה הכי גדולה שהיתה לעולם הזה - מלך הלילה והצבא שלו - והחזיר אותנו להתעסק ב"משחקי הכס". עכשיו לתככים יש שוב משמעות, כח וסיבה להתקיים. זה אמור להפוך את ואריז ואת טיריון שוב לאנשים החזקים ביותר בסדרה, אחרי שנאלצו להסתתר כל בפרק הארוך הזה במערות הקבורה. זו תחיית המתים שלהם.

רק עוד שלושה פרקים לסיום העונה. אני מחכה לראות את הפתיח של הפרק הבא, וגם לראות מה קורה עם סרסי עכשיו שהמלחמה הזאת מאחורינו

יורם לשם

בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.