"הנוקמים: סוף המשחק" - ביקורת ללא ספוילרים

אחד המדדים שלי לסרט מיוחד הוא שאני קם מהכיסא בסיומו  ואומר לעצמי "איך לעזאזל אני הולך לכתוב על הסרט הזה?". כשזה סרט גרוע, זה ברור מיד לאן להפנות אצבע מאשימה וממה יש להזהיר. כשזה סרט טוב, כיף להחמיא לביצועים יוצאי הדופן של השחקנים, התסריט האפקטים או הכל יחד. אבל רק לעיתים רחוקות אני נשאר עם המחשבות שלי הרבה אחרי שהסרט נגמר, ולא רק כי עלי מוטלת המשימה להעביר את הדעה שלי לאחרים, אלא כי אני צריך לעבד את כל מה שראיתי וכל מה שהרגשתי, ולמצוא דרך לתרגם את כל זה למשפטים ברורים.

אני זוכר את עצמי יורד מרכבת הרים ענקית, כשהייתי בן 10. לא הפסקתי לדבר במשך שעה מאדרנלין שהציף אותי. אז ככה אני עכשיו מול המקלדת. קצת מבוגר יותר, מנסה לא להוציא כל מה שעובר לי בראש ללא מחשבה.

בפרקים הקודמים של "מארוול" איבדנו חצי מאוכלוסיית העולם (כולל בעלי חיים) בהקשת אצבע אחת. לא עזרו הכוחות של כל האנשים המועצמים, הלוחמים המוכשרים, הקוסמים, האלים, חיות מהונדסות גנטית ועצים. גם כשכולם עבדו יחד - זה לא הספיק נגד 6 אבני אינסוף ואחד ת'אנוס. הסרט האחרון לפני הנוכחי הציג לנו את קפטן מארוול. דמות כל כך חזקה, שנראה שלא הוצגה קודם ליקום הזה מחשש שהקהל יחשוב שהיא יכולה לבד לנצח את ת'אנוס. אבל עכשיו, אחרי שת'אנוס הצליח להוציא לפועל את התוכנית שלו - מה היא כבר יכולה לעשות?

היו הרבה מאוד תיאוריות לגבי העלילה האפשרית לסרט הזה, ואני שמח להגיד שמה שראיתי אתמול לא היה דומה למה שאני דמיינתי. כי אני לא מפיק/תסריטאי גאון שמחזיק פרנצ'ייז של מיליארדי דולרים… אבל "הם" כן. בלי לגלות שום דבר מהעלילה, אני יכול להגיד שהסרט לוקח את הזמן שלו (3 שעות, כאמור) ובפתיחה זה מרגיש קצת כאילו אפשר היה לגלח כמה דקות מהזמן הסופי של הסרט, אבל די מהר הכל מתגבר: התקדמות העלילה, עוצמת הרגשות, ההומור, הסנטימנטליות והאקשן. אני לא מתבייש להגיד שאני דומע חופשי בסרטים. יכול להיות שבסרט הזה הכפלתי את מפלס הדמעות שהפקתי ב"עלובי החיים". ואני לא מתכוון לסוף הסרט. לכל אורכו הוא מרגש.

בימים אלה משודרת העונה האחרונה של "משחקי הכס". הם נורא משתדלים שם להזכיר לצופים דברים שקרו בעונה הראשונה, כדי לייצר סגירות מעגלים. אם הם רק היו רואים את "סוף המשחק" קודם, הם היו רואים איך עושים את זה נכון. זה לא רק שהרפרנסים ממשיכים להגיע כל הזמן, הם עשויים בכזו חוכמה, שגם מי שלא ראה אף סרט מכל הסדרה קודם, לא ירגיש שחסר לו משהו שיחבר את הנקודות בשבילו. (הוא יהיה נורא נבוך כשכל אחד אחר באולם יזיל דמעה, ייאנח או ילבש חייך חיוך ענק כשהוא לא מבין למה, אבל לא זה יפגע בהבנה של הסרט עצמו).

מהבחינה הזאת באמת מדובר בהישג עצום לקולנוע, לאמנות ולתרבות. קשה להבין את היכולת לתכנן ולהרים הפקה של 22 סרטים בעלות משוערת של 4 מיליארד דולר (לא הכנסות - רק עלות הפקה!), כאשר כל הסרטים, מלבד "הענק הירוק", החזירו את ההשקעה במכירות בתוך גבולות ארצות הברית, והביאו לאולפנים הרבה מעבר ברווחים.

מה שהיה יפה במופע הפרידה מהעולם הזה, הוא שנראה היה שכולם הבינו את גודל המעמד והעלו את היכולות שלהם ברמה אחת למעלה. השחקנים עשו עבודה מעולה. כל אחד מהם! מלבד אפקט אחד שאני שמתי לב שטיפה התפספס, כל האפטר-אפקטס היו מדהימים. הצילומים היו יצירתיים. המוזיקה היתה מושלמת. אפילו הקסמים והמדע שהוצגו הצליחו להשמע הגיוניים. להערכתי אנחנו הולכים לראות גל של ביקורות טובות לסרט, שאחריו יגיע טרנד מרגיז של הקטנוניים שירצו להסביר למה מבחינה פיזית דברים מסוימים שקרו לא יכולים לקרות, אבל ההיסטוריה תשפוט את הסרט הזה במקרה הרע כמו "שר הטבעות: שובו של המלך" או במקרה הטוב, אחד מסרטי האקשן/מד"ב/גיבורי פעולה הכי טוב שהיו.

נהוג לשפוט סרטים לפי הז'אנר אליו הם משתייכים, אז אם לנסות להמליץ על הסרט לפי קטגוריות, חובבי קומיקס חייבים לראות אותו. חובבי מד"ב - גם. רומנטיקנים - חובה. למי שסתם אוהב קולנוע - בטח. אקשן ג'אנקיז - זה במיוחד בשבילכם. אנשים שרק אוהבים קומדיות - הגעתם למקום הנכון. מעריצים של סרטי אימה - זה לא הז'אנר שלכם, אבל גם אתם צריכים לראות את זה.  בעוד כמה ימים נפרסם ביקורת עם ספוילרים, שם נוכל להתפלפל על כל מה שלמדנו, הבנו וקישרנו מהסרט האחרון אחורה לכל הסרטים שקדמו לו. אבל קודם תראו את הסרט, שתוכלו להגיב שם.

יורם לשם

בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.