סרט לגו הראשון מ2014 היה הפתעה לא קטנה, סרט עם קונספט מוזר שהצליח הרבה מעבר לציפיות. סרט בו משתמשים בלגו כדי לעשות סרט על… לגו, עם עלילה שמדברת על… לגו. בקיצור, עוד סרט שסוחט זכרונות של צעצועי ילדות עם עלילה טיפשית בשביל למכור כרטיסים להורים ומרצנדייז לילדים.
אבל מתברר שהסרט ההוא, בבימוי כריסטופר מילר ופיל לורד (הבמאים של גאמפ 21/22 והמפיקים של ספיידרמן: מימד העכביש), היה הפתעה ביקורתית לא פחות מקופתית (470 מליון דולר בעולם) והצליח להיות מצחיק לכל הגילאים, מרגש ואפילו חכם וביקורתי כלפי עצמו וחברת לגו לא מעט.
זה כמובן פתח את הסכר לרצף סרטים פחות טובים שניסו להצליח בקופות, כמו לגו נינג׳גו ולגו באטמן (שאמנם לא נכשל, אבל לדעתי לא עמד בציפיות המטורפות מדמות המשנה הכי פופולרית בסרט לגו הראשון). שניהם יצאו כשכבר היה ברור שסרט לגו שני בדרך ועכשיו, חמש שנים אחרי הראשון הוא סוף סוף יוצא, הפעם בבימוי מייק מיטשל (טרולים). למען האמת, כמו בסרט לגו הראשון, הסרט כבר יצא לפני חדשיים, ואילו לארץ הוא מגיע רק לפסח כשהפעם בגרסה מדובבת בלבד. כן, מהקהל הישראלי נמנעת הזכות לשמוע את ג׳ייסון ממואה מחקה את עצמו כגרסת הלגו של אקווהמן.
עריכה מאוחרת: התברר לי שהסרט דווקא כן מוקרן בגרסת המקור בישראל, בהקרנות מועטות אמנם, אבל עדיין ראוי לציון כיון שזו כנראה אחת הקומדיות המוצלחות בבתי הקולנוע כרגע, גם למבוגרים, אבל המלצתי שתובא בסוף עדיין עומדת בעינה.
עלילת הסרט מתרחשת חמש שנים אחרי הסרט הראשון (בדיוק פרק הזמן שעבר מאז הסרט הקודם גם בחיים האמיתיים, או יותר חשוב בחיים האמיתיים של השחקנים האנושיים היחידים בסרט), אבל מבוססת על המשך ישיר של הסרט הראשון, שבסופו השמח נוחתים חייזרים מכוכב הלכת דופלו והודיעו באופן ברור למדי שהם הגיעו לחסל אותם. כן, זה טיפשי כמו שזה נשמע אבל זה לא הדבר הכי טיפשי בסדרת הסרטים הזו. המפגש הראשוני עם חייזרים לא ממש מסתדר וייצורי הלגו נאלצים להימלט וליצור עולם שכולו אפוקליפטי, אפל ונטול צבעים, בו כל אנשי הלגו מנסים לא להתבלט ולא לשמוח כדי להתגונן ממתקפות של חייזרי דופלו חובבי דברים נוצצים. כולם מלבד אחד, אמט, גיבור הסרט הקודם והנוכחי, ייצור תמים, טיפשי, רגיש ואופטימי חסר תקנה.
לאחר רצף אירועים מוזר נוחתת חללית חייזרית נוספת עם הגנרלית סוכרסטרופה, שחוטפת את חברתו של אמט ועוד כמה דמויות בולטות (חדקרתולי ובאטמן ביניהם) אל כוכב ויקום שנשלטים על ידי המלכה לומשנלה מידומה. אמט יוצא בעקבותיהם כדי להציל את החבורה ולחשוף את המזימה ההזויה שעומדת מאחורי חטיפתם, תוך כדי מניעת אסון ארממגדון המסתורי. בדרך הוא מוצא את רקס, הרפתקן גבר-גבר שהוא אולי דמות המטא-קולנועית השקופה בתולדות הקולנוע, שעוזר לו להתבגר, להתחסן ולהתאים את עצמו לדמות שהוא חושב שחברתו לוסי צריכה.
כמו הסרט הראשון, אין כאן שימוש באנימציית לגו כעוד שיטה להעברת עלילה שגרתית, אלא הלגו כאן הוא העלילה עצמה. למען האמת יש כאן הרחבה של עולם הלגו לעולם הדופלו ועוד כמה מוצרים שקל למכור אחר כך בקניונים. הסרט משלב בליל של הרפתקאות, סיפור מסע, התבגרות, רומנטיקה, אקשן וכמובן הרבה הומור. הומור שנוגע למבוגרים לא פחות מלילדים, עם רפרנסים כמיטב המסורת ובדיחות פנימיות מעולם תרבות הפופ, הגיק וההורות.
יותר מהסרט הקודם, יש כאן ערבוב של העולם האמיתי ועולם הלגו, בין עולם הדמיון למציאות ובין דמויות הלגו ובין יוצריהם. יש כאן גם סיפור אנושי יותר מהסרט הקודם, אם אז התעסקנו בהיות כל אדם מיוחד בפני עצמו, הרי שכאן אנו מתעסקים בשלבי התפתחות מתקדמים יותר בו אנו חלוקים בין התבגרות ורצינות, לבין לדמיון וילדותיות, יחד עם ההתאמה של אדם לסביבתו מצד אחד וקבלת האחר מצד שני.
נראה שהסרט הזה, למרות שכבר לא מבוים על ידי לורד ומילר, ממשיך את אותו קונספט של מסרים על המדיום עצמו, אבל בעוצמה פחותה יותר ומכיוון שונה שבונה מתח בנוגע למה אמיתי ומה מדומיין, אחרי שבסרט הקודם למדנו על אותו קשר מטאפורי, שמקבל בו חיזוק משמעותי ולדעתי רציני ומשמעותי יותר. זה לא מפריע לסרט להיות כמובן טפשי וחסר הגיון ברוב חלקיו, אבל זה גם הקסם - מסרים סמויים יותר או פחות, שגרמו לבן שלי לשאול שאלות לגבי אופי הדמויות גם הרבה אחרי שהסרט נגמר.
וזה הזמן לאמת העצובה כאן בארץ - הסרט מגיע רק בגרסה המדובבת, עם קהל יעד מאוד ברור של ילדים לפני גיל קריאה בחופשת פסח, וכיון שסקירה זו באה לקבל את פני הסרט לישראל, יש לבקרו בהתאם, ממספר נקודות מבט.
כמבוגר עצמאי נהניתי מרפרנסים שגרמו לי לצחוק במקביל ללהרגיש זקן, מביקורת עצמית על עולם הקולנוע, סרטי הילדים וההתמסחרות וגם כמובן מהקריצה לכך שבכולנו ילד קטן שרוצה לחזור לשחק בלגו. ממה לא נהניתי? ממשחקי מילים מרובים מדי שלטעמי גם לא ממש עברו בעברית. גם הדיבוב בעברית, למרות שיותר טוב מהרבה דברים אחרים שאני נאלץ לראות, עדיין לוקה בחסר ולא נשמע טבעי באזניי כמו הדיבוב המקורי. כך שבניגוד לסרט המקורי, זהו לא סרט שהייתי שולח אתכם לראות בקולנוע אם בא לכם סרט קומי קליל למבוגרים.
כהורה לילד בן 7 שצפה איתי חוויתי את כל הנ״ל, אבל במקביל ניסיתי לראות את העולם גם דרך עיניו, כשכל בדיחה מנותחת כדי להבין אם היא נספגת או עוברת מעל הראש. לשמחתי, למרות שמרבית הרפרנסים ומשחקי המילים פספסו אותו לחלוטין, רוב הבדיחות וכמעט כל הסלפסטיק הפלסטיקי שעשעו אותו לאין שעור. הפתעה נוספת היתה שנראה שהוא מתחיל להבין מוסכמות קולנועיות מספיק כדי להבין מתי הן נשברות, דבר מאוד חשוב בסרט שהוא שילוב של פארודיה וסאטירה על הדברים שמשעשעים אותו בד״כ.
הבן שלי הוא כאמור בדיוק קהל היעד לסרט כזה, ובמקרה גם עלילת הסרט מתאימה בדיוק לעלילות חייו. לכן שמחתי שהוא אהב אותו, אך בעיקר כדי לחכות לצפיות הבאות בהן יוכל יותר לשקוע בעלילה ובמסר שהיא מנסה להעביר. מסר פשטני אמנם, אבל כזה שבהחלט יכול לתרום לדיונים המשפחתיים ולתת דוגמאות להורים חסרי דמיון. לא שזה יעניין אותו ואם הייתי יכול לדרג את הסרט הזה בסולם ריאלי שלו הוא בהחלט יהיה תחת חובה לראות בפסח, במיוחד כשהמתחרים לגיל הזה לא רבים.
אבל כאן לדעתי המגבלה לסרט מדובב קצת מעצבנת אותי. הסרט הזה מתאים לחלוטין גם לגילאי 10-13 שיכולים כבר להתמודד עם הגרסה המקורית ואולי דווקא הגרסה המדובבת תימאס עליהם, אלטרנטיבה מעולה אפילו לשהאזאם!. אבל אין לי ספק שבוצעו החישובים הכלכליים וככל הנראה הגרסה המדובבת תספיק כדי להרוויח ואין צורך לגזול מסכים פנויים מסרטים אחרים, בחג בו כל דקה בה ניתן להעסיק את הילדים היא קדושה.
נקודת המבט בה תבחרו לצפות בסרט תקבע למעשה אם ומתי תרצו לצפות בו. אם אתם הורים לילדים שצריכים ליווי, סרט לגו 2 הוא אחד הפתרונות הטובים והנוחים שיש לכם לחופשה הקרובה. אם הילדים שלכם יכולים להסתדר בעצמם אתם יכולים להעביר את הזמן בקניון (או בשנ״צ באוטו) בזמן שהם יהנו לכמה שעות בלי הטלפון החכם שלהם. אבל אם אתם מחפשים בילוי לעצמכם ואין לכם בעיה לחכות לגרסת המקור במסך הביתי (או אם יש לכם אינטרנט), הייתי ממליץ על דרך אחרת להעביר את הזמן מאשר להיות במקום חשוך וסגור עם ילדים קטנים בחופשת הפסח.
עומר ניניו
העורך הראשי של גיקסטר, מומחה אפל במשרה מלאה ביום ופודקאסטר במשרה ללא תמורה בלילה.
