הסרט ה-21 בעולם הקולנועי של מארוול מתחיל להציג ביום האישה הבינלאומי (השמיני במרץ) - ולא במקרה.

זהו הסרט הראשון של מארוול שמציג גיבורת על בקדמת הבמה. ב"אנטמן והצרעה" גבר ואישה חלקו את הבמה הזאת. הפעם זו קפטן מארוול לגמרי לבד. אבל כאן לא מסתיימת החגיגה הנשית; הסרט מבויים ע"י שני במאים, זוג נשוי, אנה בודן וראיין פלק. מההפקה נטען שהיא הובילה את הסרט. לשניהם רקורד לא מרשים של עבודה על סדרות לא רעות (למשל "חדר 104" ו-"מליארדים") אבל בזה זה מסתכם. שניהם גם כתבו את התסריט יחד, כמו שעשו בפרקים אותם ביימו לאותן סדרות. המעורבות שלה מכוונת את הסרט לזווית נשית יותר משאר סרטי מארוול עד היום. נראה שהמחשבה היתה לנסות לעשות לעולם הנשי את מה ש"הפנתר השחור" עשה לאפרו-אמריקאים.

התוכנית העסקית של האולפנים חכמה מאוד. לא רק שהם פונים ישירות לקהל שהוא לא פלח השוק המיידי שלהם (גיקים צעירים וגבריים) הם גם השכילו לרמוז על קיומה של דמות חדשה ועכשיו מוציאים את הסרט על הדמות, בין שני חלקים של סרטים מאוד קריטיים לעולם הסינמטי שהם יצרו במשך עשור. זה מבטיח להם הכנסה גדולה ממי שלא רוצה להגיע לסרט הנוקמים הבא בלי להכיר את הדמות החמה והטריה שמוצגת לראווה עכשיו, ומגייס קהל חדש שאולי עכשיו ירצה להמשיך לראות את הגיבורה העדכנית בסרט נוסף.

הסרט מספר על וירס (ברי לארסון: "חדר"', עליו זכתה בפסלון אוסקר, "קונג: אי הגולגלות" ו"סקוט פילגרם"), צאצאית לגזע ה"קרי" שחיים על כוכב משלהם ונלחמים לעצור את גזע ה"סקרול" שמשמידים עולמות עליהם הם משתלטים. במסגרת המאבק הזה מגיעים כמה נציגים משני המינים לכדור הארץ בשנת 1995.

ברי לארסון מגלמת את וירס/קרול/קפטן מארוול בצורה מכובדת. מצד אחד היא תמימה לגבי כל מה שקורה בכוכב שהיא לא מכירה או זוכרת, מצד שני היא לא פראיירית ולא מנוצלת ע"י אף אחד.

מיד אחרי שהיא מגיעה לכוכב מוצאים אותה שני סוכנים של ארגון קטן שנקרא "שילד". ניק פיורי הצעיר (סמואל ל. ג'קסון שעבר תהליך אנטי אייג'ינג דיגיטלי לא רע בכלל) ופיל קולסון (קלארק גרג: "הנוקמים", "ת'ור" וסדרת הטלוויזיה "הסוכנים של שילד", גם הוא מוצער לתפארת). עם הגעתה יש לוירס שתי מטרות ברורות. להבין מה הקשר שלה לעולם שלנו ולמצוא את בני הסקרול כדי למנוע מהם לחרב את הבית של כולנו.

כמה שחקני משנה מוערכים מחזקים את הסרט ומעלים את האיכות שלו מהשוליים פנימה. המדריך של וירס לאמנות הלחימה של הקרי, יון-רוג (ג'וד לאו: "שרלוק הולמס", "אינטליגנציה מלאכותית", "הפשעים של גרינדלוולד"), המנטורית שלה (אנט בנינג: "הילדים בסדר", "אמריקן ביוטי", "להיות ג'וליה") והבוס של פיורי (בן מנדלסון: "שחקן מספר אחת", "רוג אחת", "רובין הוד").

למרות שאני מכיר את העולם של מארוול מעל הממוצע, הייתי צריך שיסבירו לי למי ניק פיורי שלח הודעת ביפר בסוף "מלחמת האינסוף". את קפטן מארוול לא הכרתי, אבל מאז שמעתי ממכרים שכן מכירים שהיא יותר חזקה מהנוקמים, וזה גורם לי לשאול את עצמי, למה ניק פיורי חיכה כל כך הרבה עד שהוא החליט לזמן אותה? הפלישה לניו יורק בסרט הנוקמים הראשון לא היתה איום מספיק גדול לדעתו? או מה שקרה בת'ור 2 (אני שואל כי עבדתי שנים על עצמי לשכוח את הסרט הזה)? התשובה היא שהיו להם תוכניות ל-22 סרטים, ועכשיו אפשר להבין מה יהיה התפקיד שלה בסרט הנוקמים שאמור לסגור את תוכנית העשור של מארוול, לפני שיציגו לעולם את התוכנית הבאה.

בניגוד לכל סרט גיבורים אחר מהעולם הזה ואפילו מעולמות אחרים, גילוי כוחות העל של הגיבורה לא מאופיין במה שראינו עד היום. היא לא קופצת מבנין לבנין כמו ספיידרמן תוך שהיא צועקת בהנאה, היא לא מתחבטת בגורלה כמו ברוס באנר, ולא מתמודדת עם בעיות אגו כמו טוני סטארק. יש בזה משהו מרענן ששובר מעט את הנוסחה הרגילה, אבל איפשהו חסרה ההתלהבות מהגילוי הזה. חוץ מזה, כדמות מרכזית, חסרה בעלילה התפתחות אישיותית כלשהי מלבד התעסקות בזיכרונות.

הדמות של קפטן מארוול אכן חזקה אבל בניגוד לגל גדות בתפקיד וונדרוומן, לא נראה שיש התכה מלאה בין השחקנית והדמות. אי אפשר לדמיין טוני סטארק שאינו רוברט דאוני ג'וניור ולא ת'ור שאינו כריס האמרסוורת'. לארסון עוד לא שם, אבל אולי אחרי הסרט הבא אחשוב אחרת.

אם להשוות ל-20 הסרטים שקדמו לזה, "קפטן מארוול" נמצא (לדעתי!!! רק לדעתי!) קצת מעל הממוצע. הוא לא סרט מעולה אבל הוא ממש לא מעיק או גרוע. האפקטים טובים, ה-CGI ברובו טוב, המשחק טוב, הסאונד טרק משובח (לחובבי שנות התשעים), ההומור במינון נכון יותר משהיה ב"ת'ור: רגנרוק" והקישוריות לסרטים שיבואו כרונולוגית אחריו קורצת לחובבי העולם של מארוול. יחד עם זאת היו מקומות שייחלתי שתגיע כבר סצינת אקשן או שיחזרו להתעסק בעלילה המרכזית ולא במשהו שולי שמשום מה התעקשו לתת לו משקל מוגזם לארוך הסרט כולו.

עוד קריאת הרגעה - בטריילר רואים את קפטן מארוול מרחפת בחלל ויורה לייזרים לכל עבר. הסצינה הקצרה הזאת הדאיגה אותי, אבל אני שמח לבשר שבקונטקסט של הסרט היא הגיונית.

"קפטן מארוול" נותן שעתיים של פאן בדיוק כמו שהתרגלנו. הוא מותאם לכל הגילים, למרות שטכנית מוגבל לגיל 13, הוא לא חף מטעויות, אבל בשקלול הסופי - הוא אחלה.