שנתיים אחרי "ספליט" מגיע אלינו הסרט אשר אמור לחתום את העלילה אשר התחילה לפני 19 שנים, עם "בלתי שביר". סרט שמנסה לגרום לנו לשנות את דעתנו בנוגע למ.נייט שאמלאן ("החוש השישי", "ביום שזה יקרה"), ולהעלים את חולשתו הגדולה ביותר – היכולת שלו לבנות ציפיות אצל הצופים, ואז לרסק אותן בסרט אחד. האם לאחר כל השנים האלו, שאמלאן למד לקח? האם הוא הצליח לקחת את כל היתרונות אשר מגיעים משנים של תכנון, ולהמיר אותן ל-129 דקות של סרט איכותי?
"מיסטר גלאס" הוא ההמשך הישיר ל"ספליט", מאוד ישיר – הוא מתרחש 3 שבועות אחרי אירועי הסרט הקודם, וההמשך המאוחר ל"בלתי שביר". ככזה, הוא צריך לזגזג בין 3 סגנונות, בהתאם לשלושת הדמויות המרכזיות בסרט, ובחלק מהמקרים הוא מצליח. חלק מהאלמנטים אשר הופיעו בסרטים הקודמים, מופיעים גם פה – סגנון הצילום של "בלתי שביר" (תנועות המצלמה בין הדמויות ובין זוויות שונות של אותה הדמות, הצגת דברים דרך מראות והשתקפויות), המוזיקה המטרידה של "ספליט" והתחושה האינטימית של הסרט. בנוסף, התחושה שגם בסרט הזה שאמלאן לקח סיכונים וניסה ללכת לכיוון מקורי. בעולם בו לא מעט סרטים, בעיקר סרטי גיבורי העל, לפעמים נדמים כהעתק אחד של השני – לכל הפחות מדובר בניסיון מוערך מאוד.
הסרט עצמו מחולק לשלושה חלקים לא שווים, כאשר בכל אחד מהם דמות ראשית אחרת זוכה ליותר זמן מסך והתמקדות. אך למרות שקיימת חלוקה ל-3 (נחזור למספר הזה בהמשך), דווקא החלק הטוב מביניהם הוא הראשון והקצר ביותר. בנוסף, אומנם הסרט מציג את שלושת הדמויות הראשיות, ולא ממעיט מהערך של אף אחת מהן ב"עלילה הגדולה", אך הדמות שזוכה להכי הרבה נפח היא של קווין/"השבט", ובצדק. ג'יימס מקאבוי (הטרילוגיה השנייה של האקס-מן, "פצצה אטומית") ממשיך את ההופעה המופתית שלו מ"ספליט", היישר אל הסרט הנוכחי, ואלמלא מה שיתואר בהמשך הביקורת, הוא היה יכול להחזיק גם את הסרט הזה על כתפיו.
אך בדברים אלו נגמרים החלקים הטובים, ומתחילים החלקים האחרים. בראשם עומדת הבעיה הכי גדולה של הסרט – הסרט כל הזמן חוזר ומציג לצופה את הרעיון המרכזי של העלילה. אחד הדברים הכי טובים בשני הסרטים הקודמים, הוא שהמידע לא נדחף לצופה בכוח. דברים מסוימים נאמרו במלל, בכתב, בזווית של תמונה או בסצינה אחת שמתרחשת לאחר שהיה נדמה כי הסרט כבר נגמר. נושא הצבעים אשר מפרידים בין הדמויות הועבר בצורה שלא בהכרח הובנה בצפייה ראשונה. תוכניות של דמויות הוסברו רק בסוף, אך ההתנהגות שלהם הייתה ברורה לכל אורך הדרך, בגלל שזה פשוט נבנה נכון. ב"מיסטר גלאס" המצב שונה. בכל כמה דקות נאמר "ככה זה בקומיקס", כדי להדגיש ש...ובכן...ככה זה בקומיקס. התנהגויות של דמויות מסוימות פשוט לא הגיוניות (במיוחד לאחר המון שנים בהן הן התנהגו בצורה אחרת), המטרות שלהן השתנו ללא הסבר, והצבעים? זו אולי הדוגמה הכי טובה להוכחת הטענה. הסרט כל כך שוקע ב"ירוק זה טוב וסגול זה רע", ובהתאמת הצבע הנכון לדמות הנכונה, שהוא שוכח שנושא הצבעים חשוב רק כתוספת, ולא כמנה העיקרית.
ישנם חלקים שלמים בסרט אשר מוקדשים להסבר – איך דמות הגיעה מנקודה א' לנקודה ב', איך דמות אחרת הבינה שמשהו קרה וכו'. חלק מהסצינות האלו מוצגות כפלאשבקים לשנים עברו, וחלקן כפלאשבקים לכמה דקות קודם. במקרים מסויימים הסרט טורח להסביר לנו מה בדיוק מישהו אמר שגרם למישהו אחר להבין משהו. לעומת זאת, מהלכי עלילה שלמים, מהותיים לסיפור, פשוט נפתרים ב"כנראה שככה זה", ללא הסבר, וללא היגיון. בדרך כלל בעיות כאלו קורות באירועים אשר מתרחשים בסיומו של הסרט, ו"אין זמן" להסביר אותם בצורה טובה, אך לא במקרה הזה. חלק מהאירועים הבלתי מוסברים מתרחשים בתחילת הסרט, ולאורך הסרט נבנית הציפייה שמתישהו הם יוסברו (במיוחד כאשר זוכרים שאמור להיות טוויסט בסוף הסרט, כי שאמלאן), אך זה לעולם לא קורה.
לא מעט מוטיבים חוזרים בסרטים הקודמים, ובסרט הנוכחי, אינם מוסברים. הרכבת משמשת כמקור להרבה אירועים "ביקום" אשר מתרחש בסרטים הללו, אבל לא ניתן הסבר מדוע דווקא כלי תחבורה או אתר התרחשות זה כל כך מהותי. הצבעים השונים זוכים להמון דגש בסרט, ולא רק הראשיים (צהוב, ירוק וסגול) אך הם לא באמת מוסיפים להבנה של ההבדלים בין הדמויות. וכמובן - הספרה 3. מדובר ברעיון חוזר, אשר מופיע כל הסרט, בהמון סצינות – דמות מחזיקה 3 כוסות, פרח עם 3 עלים, 3 דמויות ראשיות ועוד. אך באף שלב אין הסבר למה המספר הזה חשוב, ומה הוא מייצג.
סמואל ל.ג'קסון הוא סמואל ל.ג'קסון, וזו לא מחמאה. מכיוון שהוא מתנהג כאדם האמיתי, ולא כאלייז'ה פרייס הזכור מ"בלתי שביר". בנוסף - לוקח לו יותר מידי זמן להיכנס לעניינים. ברוס וויליס, אשר לפני כמה שנים נכנס לסוג של תרדמת מבחינת החשק שלו למשחק אומנם מנסה לחזור לעצמו, אך לא מקבל מספיק "בשר", ואומנם החלק "שלו" הוא החלק הטוב ביותר (מבחינת האווירה, העלילה, ההמשכיות מהסרטים הקודמים ועוד), אך הוא גם הקצר ביותר. שרה פולסון ("אימה אמריקאית", "אושן 8"), מגלמת תפקיד חשוב בסרט, אך בלי להיכנס לספויילרים, לא מצליחה להעביר כמו שצריך את האירועים אותם הדמות שלה חווה ואת המניעים שלה. שאר השחקנים תורמים את חלקם לעלילה, פחות או יותר, וראוי אולי לציין לטובה את ספנסר טריט קלארק ("בלתי שביר", "גלדיאטור") אשר חוזר לגלם את דמותו של ג'וזף דאן, בנו של דיוויד, אך באותה מידה אפשר לציין לרעה את אניה טיילור ג'וי ("ספליט"), שלא באשמתה, שלא מצליחה לשחזר את הופעתה מהסרט הקודם.
נושא הטוויסטים בסרט חייב התייחסות משלו. אומנם זוהי ביקורת ללא ספויילרים, ולכן לא ניתן לפרט מתי הם מופיעים ומה הם כוללים, אך כמעט כולם נעשים בצורה הכי לא נכונה שניתן היה לחשוב עליה. בין אם מדובר בכמות גדולה של טוויסטים בטווח זמן קצר, ההסברים לאיך הם "הגיוניים", או כמה הם באמת מהותיים לעלילה. נושא הטוויסטים הוא המייצג של הבעיה הגדולה השנייה בסרט – מאוד ברור לעין כי לשאמלאן היו לא מעט רעיונות טובים בשרוול. הבעיה הייתה בביצוע. בחלק מהמקרים השגיאה בביצוע הייתה גדולה, אבל הפספוס המהותי יותר הוא שלפעמים היה צריך ממש עוד קצת שיוף כדי להפוך סצינה או מהלך עלילתי למעולים, אך שיופים אלו מעולם לא קרו. לפעמים נדמה שהסרט מנסה לגרום לצופה לחשוב משהו אחד, אך לא הולך עם זה עד הסוף, מה ש"מבזבז" חלק גדול מהזמן ובכך פוגע בסצינות העוקבות, או בטוויסט אשר מגיע בסיום.
"מיסטר גלאס" הוא סרט מפוספס הרבה יותר מאשר הוא סרט גרוע. הוא מפוספס כי הוא בא אחרי סרטים אשר בנו נכון וטוב את המציאות בה הם מתרחשים, ואז לוקח את מה שנבנה והורס חלק גדול ממנו. הוא מפוספס מכיוון שבניגוד לקודמיו הוא אינו עומד בפני עצמו, ושלמרות כל מגרעותיו, יכול להיות שהוא מכין אותנו לסרט המשך נוסף. אך יכול להיות שהוא רק נדמה כמפוספס, מכיוון ש-מ.נייט שאמלאן גרם לנו שוב להאמין שהפעם זה יהיה אחרת, הפעם הוא לא יאכזב. הפעם דברים נבנו לאורך המון שנים, ושהסיכוי לקריסה קטן הרבה יותר במקרה הזה. הוא גרם לנו להאמין שהסרט הזה ייקח את שני קודמיו, ואף ישפר אותם בדיעבד. הנושא הזה אולי משאיר אותנו עם היתרון היחיד של "מיסטר גלאס" – הוא בסך הכל לא הורס את הסרטים הקודמים. חבל שזה כל מה שהוא עושה טוב.
איל אמיר
אוהד ברצלונה, מחשיב את צ'נדלר בינג וד”ר פרי קוקס כמנטורים רוחניים, חולק יום הולדת עם ברוס וויין, ושורף הרבה יותר מידי זמן על טלוויזיה וקולנוע.
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?