אי אפשר לסמוך על מ.נייט שאמלאן. זו סוג של אקסיומה. בכל פעם שהוא גורם לצופים לפתח ציפיות – הוא מאכזב. הבמאי, שפרץ לעולם עם "החוש השישי", התחיל לאבד את זה ב"הכפר", והגיע לשפל לאחר שהביא לאקרנים את האסון הקולנועי העונה לשם "ביום שזה יקרה". כמה שנים לאחר מכן, שאמלאן שוב גרם להעלאת מפלס התקוות, כאשר קיבל לידיו את מלאכת ההפיכה של סדרת אנימציה מצליחה לסרט לייב-אקשן, התוצאה הייתה "איירבנדר: כשף האוויר האחרון", שלאחריו היה נדמה שהבמאי ההודי כבר לא יזכה להגיע שוב לשיא. אך שאמלאן הצליח "לאכזב" גם במקרה הזה - הוא חזר לתודעה ב"הביקור", ועושה רושם ששוב פילס את דרכו לפסגה, לאחר "ספליט" המפתיע.
בעקבות ההצלחה הגדולה של סרטו האחרון, הוחלט להמשיך אל החלק השלישי בטרילוגיה, שהצופים בכלל לא ידעו שקיימת, עד שניות הסיום של "ספליט", והשבוע יגיע לאקרנים "מיסטר גלאס" ("Glass"). לקראת יציאת סרטו החדש, נוצרה הזדמנות טובה לצפות שוב בסרט הראשון בסדרה, "בלתי שביר", על מנת להבין כיצד הכל התחיל, ואולי גם איך הכל ייגמר.
הסרט הגיע לאקרנים בסוף שנת 2000, באותה שנה כמו "אקסמן" של בראיין סינגר ושנתיים לפני "ספיידרמן" של סאם ריימי, אשר נחשבים בעיניי רבים לסרטים אשר היוו נקודת התחלה לכמות הגדולה של סרטי גיבורי העל, שהגיעה אלינו בשנים האחרונות. בניגוד אליהם - "בלתי שביר" הוא סרט גיבורי על מקורי, ללא דמויות אשר מוכרות וידועות לציבור. סרט שהגיע שנה לאחר "החוש השישי", שהעלה את קרנו של מ.נייט שאמלאן לשחקים, ואשר גרם לנו לחפש טוויסט ענקי בסופו של כל סרט בבימויו של הבמאי ההודי. הסרט סיפר את סיפורו של דיוויד דאן (ברוס וויליס). אבא ובעל, לפחות באופן זמני, אשר מגלה, בעזרתו של בעל גלריה מסתורי (סמואל ל.ג'קסון), שהוא "בלתי שביר" – הוא מעולם לא נפצע, ומעולם לא חלה. ובנוסף – הוא יכול "להרגיש", בעזרת נגיעה, כאשר אדם מסוים עשה משהו רע. הסרט מלווה את דיוויד לאורך מסע הגילוי העצמי הזה, מתאונת הרכבת בתחילתו, ועד לסיום הסרט, בו דיוויד מקבל את היותו "גיבור".
צפייה חוזרת, כמה שנים אחרי, מגלה שאולי שאמלאן עבד עלינו לאורך כל הדרך. דיוויד דאן הוא אומנם הדמות הראשית, אך ישנה אפשרות שלא על שמו נקרא הסרט. הבלתי שביר האמיתי בסרט, לפחות מהבחינה המנטלית, הוא אלייז'ה פרייס. אדם אשר נולד עם צפיפות עצם נמוכה מאוד, דבר אשר גרם לו "לבלות" חלק גדול מחייו בבתי חולים, לאחר עשרות שברים. אדם שחיפש אחר משמעות, ואחר אדם כמו דאן, במשך לא מעט שנים. האדם הזה אומנם נשבר פיזית לא מעט פעמים, אך מנטלית הוא החזיק מעמד. נכון, הוא עצמו מודה שהוא כמעט ונכנע, אך זה לא קרה, ואולי גם לא היה קורה. בנוסף לניגודיות הפיזית הברורה בין דאן לפרייס, ניתן לראות שגם בתחום המנטלי הם הפכים כמעט מוחלטים. דיוויד סביל כמעט לאורך כל הסרט – הוא מקבל העלאה, למרות שהוא לא ביקש. הוא נכנע לבן שלו שוב ושוב במהלך הסרט. הוא מגלה שהוא בלתי פגיע, במקרה. אפילו כשהוא כבר יוצא "לשטח", דבר אשר מוביל להצלתה של משפחה לקראת סוף הסרט, זה נעשה בעקבות הנחיות של אלייז'ה. לעומתו, פרייס לא נותן לדברים לקרות באופן אקראי. ההשפעה שלו על דיוויד, ועל כלל העולם מסביבו, ענקית ומכוונת – כשהוא לא מגיע לדיוויד, הוא פונה לאשתו. כשהוא לא מוצא אדם עם יכולות מיוחדות, הוא גורם לעוד אסון. אפילו לסיום הסרט, בו מתבשר לנו, הצופים, כי דיוויד הסגיר את אלייז'ה למשטרה, הוא גרם בכך שהוא גילה לדיוויד שהוא מאחורי הכל.
"בלתי שביר" הוא סרט לא פשוט, והוא אינו סרט אשר הופק מהנוסחאות הרגילות של סרטי גיבורי העל. הוא איטי, חשוך והדמויות בו אינן מחייכות לעולם. למרות שהוא "סרט גיבורי על", הוא אינו כולל סצינות אקשן (למעט אחת צנועה, בסיומו של הסרט), חליפות מיוחדות או אפקטים מרהיבים. אבל הוא סרט אשר לא זכה לכבוד הראוי לו כאשר יצא, וחבל. זהו סרט טוב מאוד, לא פחות מכך, וכזה שלגמרי הקדים את זמנו. מדובר בסרט מלא בניואנסים קטנים, חלקם גלויים בצפייה ראשונה (כמו העובדה שדיוויד מגלה כבר בתחילת הסרט, לנוסעת שלצידו ברכבת, כי הוא מפחד ממים), חלקם רק לאחר מכן – כמו הדגשת הבדלי צבעי הלבוש בין דיוויד לאלייז'ה (ירוק מול סגול), וחלקם נחשפים בפני הצופה רק לאחר סרטו האחרון של שאמלאן, וההבנה כי מדובר בסרט ראשון מתוך שלושה.
לאחר "ספליט", ניתן לראות כי הזרעים לקראת הגעתו של "החיה", אחד מ-24 האישיויות של קווין וונדל קראם (ג'יימס מקאבוי), ואולי גם לקראת עלילת "מיסטר גלאס" - נזרעו כבר לפני כ-17 שנים. בנוסף לציור, אשר מופיע לאור כל הסרט ומתאר מאבק בין גיבור לבין הנבל "ג’גוארו" (מלשון יגואר), אמו של אלייז'ה אומרת לדיוויד כי אלייז'ה טוען שיש 2 סוגי נבלים – הראשון הוא "החייל", שהוא הנבל הפיזי, שנלחם בידיים, בגיבור. הסוג השני הוא האיום הגדול יותר על הגיבור, והוא הנבל אשר משתמש במוחו, והוא האיום האמיתי. לקס לות'ר והג'וקר הם דוגמאות מובהקות לתיאוריה הזו, ולא סתם כל אחד מהם הוא הנמסיס הראשי של הגיבור אשר עומד כנגדו. אך אם אלייז'ה הוא הנבל הראשי, מי הוא "החייל"? 16 שנים אחרי שעלתה השאלה הזו לראשונה – התקבלה התשובה.
"בלתי שביר" העלה לא מעט שאלות נוספות. האם אין בחירה חופשית? האם אלייז'ה היה חייב להיות הנבל, כהגדרתו, או שהוא יכל לבחור בדרך חיים אחרת? מדוע הוא גילה לדיוויד שהוא זה שאחראי לכל האסונות? הרי הוא בעצמו אמר שרק אחרי שהם גילו מה התפקיד של דיוויד, אלייז'ה הבין מה התפקיד שלו, אבל למה הוא סיפר על כך לדאן? האם זה בגלל שהכל חלק מתוכנית גדולה יותר? איך אלייז'ה הצליח "לארגן" את כל האסונות הללו? האם הוא עשיר? כמה אימו של אלייז'ה מעורבת במעשיו של בנה, או לפחות מודעת להם? האם דיוויד המשיך ב"קריירה" כגיבור-על, או שמא הפסיק לאחר מאסרו של אלייז'ה? התקווה היא ששאלות אלו יקבלו מענה ב"מיסטר גלאס".
אמו של אלייז'ה אומרת בתחילת הסרט, בהתייחסה לחוברת הקומיקס הראשונה שהיא קנתה לבנה: "אומרים שלזה יש סוף מפתיע". ניתן להביא את המשפט הזה כהכנה לסיום הסרט "בלתי שביר", אך אולי גם במקרה הזה שאמלאן הטעה אותנו לאורך כל הדרך – על כריכת החוברת, מצויר הקרב בין הנבל הפיזי ("החייל"), לבין הגיבור, דבר שאולי מודיע על הפתעה אשר מחכה לנו בסיומו של "מיסטר גלאס". משפט שאולי מרמז שסיומו של "מיסטר גלאס" כבר נרמז, במידה כלשהי, באחד או בשני קודמיו. בראיון שנערך עם מ.נייט שאמלאן לפני כשנה, הוא הודה כי לא רק שהוא תכנן את הטרילוגיה עוד לפני יציאת "בלתי שביר", אלא שקווין וונדל קראם אף היה חלק מהתסריט המקורי של הסרט הראשון בטרילוגיה. בהרבה מקרים, כאשר עלילה מתוכננת במשך לא מעט שנים, זה מסמל משהו חיובי. זה אומר שחשבו על כל כל דבר קטן, על כל מהלך ועל כל זווית. הבעיה היא שכזכור – אנחנו בעיצומה של תקופה טובה מבחינת שאמלאן. וזה...זה סימן לא טוב בכלל.
איל אמיר
אוהד ברצלונה, מחשיב את צ'נדלר בינג וד”ר פרי קוקס כמנטורים רוחניים, חולק יום הולדת עם ברוס וויין, ושורף הרבה יותר מידי זמן על טלוויזיה וקולנוע.