בואו נבהיר משהו מראש – בכל הנוגע ל"מלך האריות" אני הכל חוץ מאובייקטיבי. הסרט המקורי, אשר יצא ב-1994, היה ועודנו אחד הסרטים הכי אהובים והכי משפיעים עליי. ולכן כל דבר שייכתב פה נכתב בעיקר מרגש, לא מביקורתיות קרה ומחושבת. ולכן גם לא התלהבתי כאשר הוכרז שגם הקלאסיקה הזו תזכה לחידוש, בגל החידושים של דיסני לקלאסיקות העבר שלהם. לא ראיתי שום סיבה לעשות זאת, כי הסרט המקורי מושלם. עלילתית, ויזואלית, מה שתרצו. אין "צורך" בלחדש את "מלך האריות" כי הוא רלוונטי עכשיו כמו לפני 25 שנים, והוא מרגש עכשיו בדיוק כמו אז. אבל ככל שהלכה והתקרבה לה הגרסה החדשה, הסקרנות והנוסטלגיה גברו עליי. בכל טיזר, בכל טריילר ובכל תמונה – מפלס הציפיות והתקוות עלה.
מבחינה ויזואלית, מדובר בלא פחות מיצירת מופת. נכון, לא מדובר בגרסת Live Action לקלאסיקה משנות התשעים, אבל זה בהחלט נראה ככה. מנופים עוצרים נשימה, ועד הלכלוך שעל שערת השפם של טימון, מעדר בעל אינספור חיות ועד עלים וחרקים – הכל נראה כל כך טוב וכל כך מרהיב, שגם אם כל דבר אחר בסרט ברמה נמוכה, זה שווה את הצפייה. "מלך האריות" המקורי הציב רף גבוה מאוד בכל כך הרבה תחומים, ולפחות בתחום הוויזואלי החידוש לא רק עומד ברף, אלא גם עושה זאת בצורה מעוררת השראה והתפעלות. הבעיה היא שבשאר הדברים זה לא כך.
בואו נהיה אמיתיים – לגרסה הנוכחית לא היה באמת סיכוי. בתור אחד הסרטים הכי אהובים ומצליחים של דיסני (ובכלל) בכל הזמנים, אם לא הראשון שבהם, כמעט ולא הייתה אפשרות לחידוש שיירצה את 2 צדדי המתרס: אלו שלא רוצים שישתנה שום דבר, ואלו שכן רצו "עדכון" לגרסה המקורית. לא מעט דעות נזרקו מ-2 הצדדים, בין אם מדובר בצופים אשר פחדו שהחידוש "יהרוס" להם את המקור (אין שום סיבה והיגיון שזה יקרה, לא משנה מה היה יוצא מהסרט הנוכחי), ובין אם כאלו שרצו שגם לדורות הצעירים יותר יהיה את "מלך האריות" שלהם. כל עוד לא קיבלנו אפילו התרשמות ראשונית מהסרט, כל הדיונים היה באוויר ולא היה משהו ברור להתבסס עליו. רק לאחר הטיזר הראשון, מרגש ומרהיב ככל שהיה, אולי התחילה להתבסס ההבנה מה יכולה להיות הבעיה העיקרית בסרט החדש – הרגש. לצערי הבעיה הזו שם, בכל סצינה ובכל אירוע - ל"מלך האריות" הנוכחי אין רגש.
כן, השירים המדהימים עוד שם (כולל אחד חדש ומיותר לחלוטין של ביונסה), וכן, האירועים מזילי הדמעה ומורחי החיוך משוחזרים בצורה כמעט מדוייקת. אבל משהו שם חסר, וזה לא רק בגלל הנוסטלגיה. לפעמים קשה להבין כמה הבעות פנים ותנועות גוף הם דבר חשוב, וכמה אלו דברים מהותיים לחיבור בין הצופים לדמויות, עד שדברים אלו נעדרים מהעיניים וחסרונם בולט. ה"מציאותיות" של הגרסה החדשה לא יכלה להתמודד עם המקור, וברגע שלשם כוונה הגרסה החדשה – זה היה אמור להיות ברור. מבט האימה של מופאסה כשסקאר אומר לו "יחי המלך החדש", הפחד של סימבה ונלה בבית הקברות לפילים, הפרצופים המשעשעים של טימון ופומבה והכאב של סימבה כשהוא נאלץ לחשוף את סודו בפני אימו וחברותיה ללהקה – כל אלו ועוד היו נקודות חזקות וברורות בגרסת המקור, וכאן? זה לא קיים. אין אפשרות לעצב סרט שלם בצורה מציאותית ככל האפשר, ולתת לחיות הבעות פנים, התנהגות מוזרה, ולהלביש בחצאית את טימון. זה לא אפשרי, זה לא הגיוני, אבל זה מה שפגע בסרט. קשה להתרגש מהחיבור בין נלה לסימבה, אחרי שנים בנפרד, כשהפנים של אחד מהם לא משתנות ברגע הפגישה, או כששפת הגוף של הדמויות לא מראה שום דבר מהרגש אשר עובר על הדמות באותו רגע.
נוסף על כך, הסרט הנוכחי לפעמים נראה יותר מידי כאילו הוא לא החליט אם הוא העתק מדויק של המקור, או בא לחדש. גם אלו אשר משתייכים לצד שלא רצה שדברים ישתנו אולי יסכימו שלפעמים זה היה טיפה מוגזם. לסרט הנוכחי אין "אופי" משלו, הוא לא נותן זווית הסתכלות חדשה על האירועים, הוא לא משנה התנהגות של דמויות קיימות או מוריד/מוסיף אחרות. אותן סצינות בדיוק, מאותן זוויות צילום ואותן דמויות שמופיעות בהן. מצד שני - כשיש שינוי, הוא או לא רלוונטי, או לא מובן. מכל הדברים שיכלו להשתנות ומכל הדברים שאכן השתנו, דווקא שיחתו של רפיקי עם סימבה הבוגר צומצמה משמעותית. חצי שעה התווספה לסרט, סצינות מסוימות התווספו ואחרות התארכו מידי, ועדיין לא היה זמן לשחזור מלא של השיחה ששינתה את עמדתו של סימבה והביאה למפנה בסרט? לעומת זאת - אין טעם בלהוסיף יותר צבועים ואין סיבה להתייחס לעוד חיות במקום מושבם של טימון ופומבה. זה לא פגע בסרט, אבל היא גם לא תרמה לו. יוצרי הסרט לא הצליחו למצוא את האיזון בין שמירת הדברים כמות שהם, לבין חידושים רצויים או מעניינים.
מתוך קאסט המדבבים החדש כמעט לגמרי, אפשר וכדאי לציין לטובה באופן מיוחד את סת' רוגן ("Superbad", "knocked Up") ובילי אייכנר ("Parks and Recreation", "Angry Birds") כפומבה וטימון, בהתאמה. לא רק שקולותיהם מתאימים בדיוק לדמויות ולאופיין (במיוחד רוגן), אלא התסריט אשר הושם בפיהם היה המוצלח ביותר מבין שאר הדמויות בסדרה, אולי למעט ג'ון אוליבר ("Last Week Tonight with John Oliver"). את השיפור הלא קטן, בחציו השני של הסרט, אפשר לזקוף בעיקר לזכות כניסתם לעלילה, ואת הדיאלוגים שלהם, שלפעמים היו על סף שבירת הקיר הרביעי.
הסרט המקורי ארך שעה ו-28 דקות, ועדיין - למרות שהסרט החדש ארוך יותר, ולמרות שלעיתים הוא נראה כשחזור כמעט מוחלט, המקור עדיין מרגיש כיצירה שלמה יותר. הוא קצר יותר, הוא ישן יותר, אבל הוא טוב יותר. בלי ספק. לא, זו לא רק הנוסטלגיה שמדברת, וכן – אני יודע שהתחלתי בזה שאמרתי שאני לא אובייקטיבי, אלא אם מתנתקים מכמה שהסרט יפיפה, והוא אכן כזה, ניתן בקלות לראות שהוא פשוט לא עובד באותה מידה. אולי כי מה שעבד ב-1994 לא מתאים ל-2019. ואולי אם סרט גם לא מחדש וגם לא משחזר במדויק את העבר –פשוט אין בו טעם.
איל אמיר
אוהד ברצלונה, מחשיב את צ'נדלר בינג וד”ר פרי קוקס כמנטורים רוחניים, חולק יום הולדת עם ברוס וויין, ושורף הרבה יותר מידי זמן על טלוויזיה וקולנוע.