***  הביקורת כוללת ספוילרים, גם לעונה השלישית  ***

Stranger Things היא תופעה. אין דרך אחרת להסביר את זה. הסדרה שעלתה לפני 3 שנים, קנתה לה עדת מעריצים לא קטנה, ובצדק. מדובר בסדרה מרגשת, כיפית וכל כך סוחפת, שהיא נראית כמו סרט אחד ארוך, ולא כמו אוסף של פרקים, מה ש"מכריח" את הצופה להמשיך ולראות עוד פרק ועוד פרק. אפילו הפן העל טבעי שבה, אשר היה עשוי להרתיע לא מעט צופים, "נדחק" הצידה מכיוון שהוא לא מרכז העלילה, אלא רק חלק ממנה. העונה השלישית, שהגיעה לנטפליקס ב-4 ליולי, מנסה להמשיך את הקו שהתחילו 2 העונות הקודמות, תוך כדי ניסיון תמידי להמשיך ולהתפתח. 

העונה החדשה נפתחת כמה חודשים לאחר אירועי העונה השנייה. הדמויות השונות אותן הכרנו בעונות הקודמות, נמצאות בנקודות שונות מהיכן ש"השארנו" אותן, והן צריכות להתמודד גם עם סיבוכים בקשרים ביניהן, וגם עם איומים חדשים/ישנים על העיירה הוקינס והעולם כולו – מצליף המוחות, אותו הם חשבו שהם ניצחו בסוף העונה הקודמת,  בתוספת לחיילים ומדענים רוסים אשר מנסים לפתוח את השער ל-Upside Down. כל זה קורה בזמן שבהוקינס יש קניון חדש, שמשפיע על העיר הקטנה והשלווה, עם הסמליות הבולטת, לפעמים יותר מידי, של "מתחת לפני השטח של הדבר הנוצץ הזה קורים דברים נוראיים". 

ניתן להפריד את העונה השלישית ל-2: העלילה, והדמויות. העלילה, בעיקר בחלק הראשון שמסתיים איפושהו במהלך פרק 4, היא החלק הפחות טוב של העונה. אין משהו אחד מובהק שלא בסדר לכל אורך העונה, אבל אם חייבים לקרוא לזה בשם, אפשר להגיד שהרבה דברים מרגישים קצת "יותר מידי". הופר לפעמים יותר מידי קומי ופחות מידי...ובכן...הופר, יותר מידי דגש בהתחלה על מערכת היחסים של אילבן ומייק, דברים בעלילה קורים לגמרי במקרה, השירים ברקע מרגישים כאילו דוחפים לך אותם לגרון כדי לעזור לך להבין את הסצינה שהם מלווים, קווי עלילה מסוימים נפתחים סתם (חלקם לא באמת זכו לסגירה או לאפילו הסבר הגיוני לפתיחתם, עד סיום העונה) ואפילו הרפרנסים לשנות ה-80 מרגישים קצת מוגזמים מידי לעיתים, בטח כשמדובר בהעתקות כמעט בוטות של עלילות ודמויות מסרטים ישנים ("שליחות קטלנית", "פלישת חוטפי הגופות" ועוד). ועדיין, אפילו לרגע לא עולה המחשבה לעצור ולהפסיק לראות. למה? בגלל הדמויות. כל אחת ואחת מהן. 

גם כאשר כל המסביב פחות טוב, זה עדיין מה שמחזיק את הסדרה הזו . עזבו את הצילום המעולה והוויזואליות המרהיבה, את המעברים המדהימים בין סצינות, או את הפסקול המעולה. הדמויות, והקשרים ביניהן, זה הבסיס להכל. כל העונה הזו, ובעצם כל הסדרה, עוסקים בעצם בהתבגרות. התבגרות עם מפלצות מסביב, אבל התבגרות. גם כשדברים לא עובדים עלילתית, אפשר להנות מהקשר בין סטיב לדסטין, בתוספת רובין ואריקה. אפילו כשהמשחק לא בשיאו, אפשר להתחבר לבדידות של וויל ולתסכול של ננסי. הגדולה של הסדרה הזו היא היכולת להציג דמויות, ולפתח אותן בצורות שונות, מפתיעות יותר או פחות. בסדרה שמחזיקה לא מעט דמויות – לגרום לכך שלצופה יהיה איכפת מכל אחת ואחת מהדמויות על המסך, זה הישג מדהים.

ובגלל זה, קל לצלוח את 3 הפרקים הראשונים של העונה השלישית, ובגלל זה אפשר לסלוח על נפילות שקורות גם בחצייה השני של העונה. כי למרות שאחרי 3 פרקים קצב הסדרה רק הולך ועולה - פרקים 5-8 הם פשוט אירוע רודף אירוע, שלא נותן לצופה לעצור ולנשום עד לסיום הרועש והעצוב, עדיין ניתן לראות שלא הכל מושלם.

ישנם כמה שינויים בולטים בעונה הזו, בעיקר בעקבות קנה המידה העלילתי שגדל עקב המעורבות הרוסית וכמות הולכת וגדלה של דמויות. אבל אחד השינויים היותר בולטים העונה הוא הדאוס אקס מאכינה שנקרא "אילבן". בעונות הקודמות התרגלנו לראות את אילבן תמיד מצילה את המצב בחציה השני של העונה, והפעם זה קצת אחרת. למרות שבעונה הזו היא לא בדיוק נדחקה לשוליים והיא עדיין מהווה כוח משמעותי מאוד במלחמה, אפשר לראות בבירור כי היא אולי הכלי הכי חזק על הלוח, אבל ממש לא הכלי היחיד. כמעט כל דמות מקבלת אפשרות להוכיח את עצמה ואת החשיבות שלה, כאילו מדובר במשחק D&D, בו לכל שחקן יש את היכולות שלו, ורק צריך לדעת מתי הכי טוב להשתמש בו ובהן.

בגלל חלוקת הזמן והתפקידים בסדרה, קשה להצביע על MVP ברור בעונה השלישית, אבל אם חייבים – סטיב הארינגטון נמצא בראש. רובין מדהימה ומהווה תוספת מעולה לקאסט, אריקה מזגזגת בין מעצבנת לקורעת, הופר הוא דובון איכפת לי צעקני וכועס במיוחד, דסטין תמיד היה מצוין, בילי זוכה להסבר להתנהגותו ואפילו לגאולה, ג'ויס מתעלה על עצמה ואפילו לוקאס זוכה לתפקיד יותר גדול בעונה הזו. ובכל זאת – סטיב. אחד שהתחיל כדוש מתנשא והתפתח להיות החבר הכי טוב של כולם ובייביסטר לשעת חירום, המשיך להתפתח אפילו יותר והתגלה כדמות הכי עגולה, הכי מצחיקה ופשוט הכי טובה. רק תראו איך הוא קיבל את יציאתה של רובין מהארון, תזכרו שמדובר בשנות ה-80, ותבינו.  

אז מה הלאה? הסצינה שאחרי הכתוביות, בסיומו של הפרק האחרון, "רומזת" ששום דבר לא נגמר והאיום עוד קיים אי שם. ניתן להניח שהעונה הרביעית תתחיל בנקודת פתיחה שונה מהרגיל. משפחת באיירס ואילבן עברו לעיר אחרת, אילבן ללא כוחות, הופר נהרג/נעדר, וניתן לחשוב שהחבורה התפרקה. אבל כמובן שיהיה איום חדש/ישן וברור שכולם יחזרו (אולי אפילו במהלך ביקור של משפחת באייר באחד מהחגים), ברור גם ששוב הם יתפצלו לחבורות שונות שאין ספק שיתאחדו בסיום ושכמובן תהיה סצינה של ננסי עם רובה וג'ונתן עם גרזן. אבל גם אם העונה הבאה תהיה צפויה, זה לא ישנה כלום. ל-Stranger Things יש משהו שאין להרבה סדרות אחרות. יש לה דמויות מעולות, בימוי מצוין וקסם שאי אפשר באמת להסביר. כרגע זה מספיק. האם זה יספיק גם בעונה הבאה? נצטרך לחכות ולראות. רק שעד שהעונה הרביעית תגיע, אל תשכחו להשאיר את הדלת פתוחה כ-3 אינצ'ים.

איל אמיר

אוהד ברצלונה, מחשיב את צ'נדלר בינג וד”ר פרי קוקס כמנטורים רוחניים, חולק יום הולדת עם ברוס וויין, ושורף הרבה יותר מידי זמן על טלוויזיה וקולנוע.