זה מרגיש כאילו כל שנה מגיע סרט נקמה של מישהו עם יכולות מדהימות ורמת איפוק מופלאה, שצריך טריגר אחד רציני כדי לשלוח אותו למסע עשיית צדק, שזו מכבסת מילים למסע הרג אכזרי ומאוד מנוגד לחוק. זה יכול להיות קיאנו ריבס ב"ג'ון וויק", מאט דיימון ב "ג'ייסון בורן", שרליז ת'רון ב"בלונדינית אטומית", ליאם ניסן ב"חטופה", וזה הולך איתנו עוד הרבה שנים אחורה. אני לרגע לא מתלונן! מה פתאום. הז'אנר הזה מוצלח ומקדם את כל סרטי האקשן. היוצרים של הסרטים האלה מצליחים להביא סיפורים יותר מורכבים מסתם מסע נקמה (ע"ע משאלת מוות) עם טכניקות צילום וכוריאוגרפית קרבות שרק הולכות ומשתפרות משנה לשנה.
היתרון הגדול של "נקודת שיויון 2" הוא הכוכב שלו - דנזל וושינגטון. בד"כ וושינגטון נקשר לנו בראש כשחקן של דרמות ולא סרטי אקשן. בעיקר בגלל שהוא שחקן מוערך שהיה מועמד 8 פעמים לפרס האוסקר (זכה פעמיים, ומחזיק בשיא מועמדויות לשחקן שחור אי פעם), אבל אם מסתכלים יותר קרוב, אפשר למצוא בקורות החיים שלו תפקידים בכמה סרטים שהיו יותר אקשן מדרמה, כמו "יום אימונים מסוכן" עליו זכה באוסקר, "טעון הגנה" עם ריאן ריינולדס, "2 אקדחים" לצד מארק וולברג, "7 המופלאים", ועוד. מה שמאפיין את וושינגטון בכל תפקיד שאי פעם לקח על עצמו הם רמת השליטה, הרצינות והסמכותיות שהוא מביא לכל דמות. גם בסרטים הפחות סוחפים בהם השתתף, הוא תמיד נקודת האור.
"נקודת שיוויון" היתה סדרת טלוויזיה ששודרה בארה"ב בין השנים 1985-1989, וסיפרה על רוברט מק'קול, סוכן חשאי שפרש משירות פעיל ומחפש איך להעמיד את יכולותיו לעזרת אנשים חפים מפשע שנקלעו לצרות עם כוחות חזקים וגדולים מהם. קצת כמו "צוות לעניין" אבל עם יותר תחכום ופחות שרירים. הסדרה אפילו זכתה בפרסי גלובוס הזהב לשחקן הראשי, אדוארד וודוארד, ולתסריטאי של הסדרה.
ב-2014 יצא הסרט הראשון שהיה הפתעה נעימה. אז, בדומה לסרט ההמשך שיוצא השבוע, דנזל שיחק אדם שחי לבדו, שומר על הפרטיות שלו כמעט בקנאות, אבל לא מפספס שום דבר ממה שקורה סביבו, ודואג להגן על חלשים. בסרט הקודם הוא התמודד עם כנופייה רוסית שמנהלת רשת שירותי-מין אלימה ומפוקפקת. בסרט החדש הוא עבר דירה והחליף עבודה אבל נשאר בבוסטון. עכשיו הוא נהג בשירות שיתופי כמו 'אובר', ותוך שהוא מקשיב ללקוחות שלו מדברים בטלפון, מדברים לעצמם או שופכים את הלב - הוא בוחר למי לעזור.
מבחינת תסריט יש לי בעיה קטנה, כי הבלש הראשון שיתחיל לחקור את המקרים בהם הוא מעורב יזהה את המכנה המשותף בעידן בו הכל מתועד בטלפונים של כולנו. אבל נניח לזה. במקביל הוא ממשיך להשלים את פרויקט קריאת 100 הספרים הטובים שנכתבו, ומטיף לקריאה ואזרחות טובה בקרב שכניו ומכריו. הדמות שלו כמחנך בעל סמכות כל כך אמינה, שמצאתי את עצמי מייחל במהלך הסרט שדנזל היה אבא שלי
כשחקן בן 64 אי אפשר לצפות ליותר מידי סצינות אקשן פעילות. לא כולם יכולים לתפקד כמו קיאנו ריבס (בן 53) או טום קרוז (56), ובכל זאת, הבימוי והעריכה נותנים לנו להאמין שוושינגטון מבצע את כל הפעולות על הסט בעצמו. אבל גם כאן הסתייגות קלה - הסרט לוקח את הזמן שלו. יש הרבה רגעים של דרמה והרהורים פנימיים בין קטעי האקשן. מי שמחפש סרט מפוצץ אדרנלין עלול להתאכזב, אבל אל תשכחו שבין קטעי האקשן אתם יכולים לראות את אחד השחקנים הטובים ביותר שחיים כיום מפיח רוח בתפקיד שכל כך הרבה עושים כמותו, ועושה את זה פשוט הרבה יותר טוב מכולם.
זו הפעם הראשונה שדנזל וושינגטון משתתף בסרט המשך בכל הקריירה שלו, וכמוהו גם במאי הסרט, אנטואן פאקווה ("יום אימונים מסוכן", "המלך ארתור", שבעת המופלאים") , שלמרות שמו המרמז על צרפתיות, או לפחות קנדיות - הוא אמריקני שנולד בפנסילבניה. זו הפעם הרביעית שהשניים משתפים פעולה ונראה שטוב להם ביחד. "נקודת שיוויון" הראשון הגיע למכירות של 100 מיליון דולר בארה"ב וזה הצדיק הפקת סרט נוסף.
עוד משתתפים בסרט בתפקידים קטנים - ביל פולמן ("היום השלישי", "שיגעון בחלל"), פדרו פאסקל ("נארקוס", "קינגסמן: מעגל הזהב") ואשטון סאנדרס ("אור ירח", "הישר מרחובות קומפטון"). האחראי על הצילום הוא אוליבר ווד, שהיה מנהל הצילום בסרטי אקשן מעולים כמו 3 סרטי ג'ייסון בורן הראשונים, "2 אקדחים", "עימות חזיתי" ועוד הרבה. הצילום הוא אחד הדברים הטובים שקורים בסרט הזה ושווה לשים לב אליו.
בשורה התחתונה זה סרט קיץ חביב מאוד. לא שובר קופות, אבל לגמרי "סרט קיץ". עירוב של דרמה ואקשן עם שינויי מקצב, אבל יש הרבה מה להעריך בו. בעיקר את דנזל וושינגטון.
מכאן ספוילרים, כך שאם לא ראיתם את הסרט, וזה משנה לכם - תעצרו. אתם כבר יודעים מספיק. אחרת רק עוד שני דברים להגיד על הסוף:
דבר ראשון - הסופר מגה האפי אנד מונטאז' היה מאוד "עולמו של וויין" בעיניי. איך לכולם החיים הסתדרו ונהיו טובים יותר רק כי הם באו במגע עם רוברט. השיא, כמובן הוא המפגש של סאם עם מגדה. כן זה מרגש אבל נורא מאולץ ואין מצב שהיו מפתיעים איש זקן במפגש עם אחות שהוא לא ראה 70 שנים בלי הכנה ובלי רופא נוכח בחדר.
דבר שני - הרמזים על סופה מתקרבת היו מפוזרים בצורה יפה למי שלא שם לב יותר מידי. אני הבנתי מהפעם השניה שהיה דיווח מזג אוויר ברקע שסצנת הסיום תהיה בסערה, וזה היה הסבר נאה לכך שהם יימצאו לבדם בעיירה שנראתה כולה כמו תפאורה. אבל זה לא הסביר למה נציגי החוק הורגים את השוטר על הגשר רק כדי להיכנס, בזמן שהם יכלו להציג תג כלשהו ולהמשיך בדרכם, כמו שעשה רוברט.
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
כל סרט של טרנטינו הוא אמנם אירוע, אבל נדמה שמסרט לסרט האירוע הופך להיות לא מלהיב מצד אחד, ואקסלוסיבי מדי מצד שני. היו זמנים בהוליווד ממחיש זאת היטב.