היו ימים בהם גיקים היו יוצאים לטיול בארץ זו או אחרת והיו צריכים לנבור בפורומים נידחים, מדריכי טיולים מיושנים או להעזר ברשת שלמה של מרגלים ואנשים ש"היו במקום מדהים" כדי לתכנן את המקומות שירצו לראות, כי הרי בארץ לא היה על מה לדבר בכל מה שנוגע למקומות שמציגים תרבות גיקית כהלכה (או בכלל).

לשמחתנו הרבה, הימים האלו חלפו מזמן – היום אפשר למצוא חנויות קומיקס במספר ערים בארץ, ואתרים רבים ישמחו לשלוח אליכם פופ, חולצה או העתק של שרביט הארי פוטר תמורת הסכום המתאים, בקיצור, אם חשקה נפשכם באייטם, ויש לכם כסף – תוכלו להשיג אותו.

ועדיין, יש מקומות שכל גיק שמכבד את עצמו חייב להגיע אליהם, קומיקון בסאן דייגו, מידטאון קומיקס בניו יורק, הסטאש הסודי של ג'יי ובוב ועוד עשרות.

בלונדון למשל, תוכלו למצוא כמה וכמה אתרים כאלו, החל מסיור באולפני הארי פוטר ועד לביקור ברחוב בייקר B221., אבל בכל מה שנוגע לחוברות קומיקס ומרצ'נדייז, יש בלונדון מקום אחד שהוא בגדר "ביקור חובה" לגיקים, המכה של הגיקים אם תרצו – FORBIDDEN PLANET.

כיום מדובר כבר ב"אימפריה" של 9 חנויות ברחבי אנגליה, אבל החנות המקורית קמה בשנת 1978 בלונדון, ובביקורי לאחרונה ישבתי לדבר עם לואיז ריירי, ממנהלות החנות על איך זה לעבוד במקום שכזה, ועוד מספר דברים שעניינו אותי לדעת.

ש: אני יכול לספר בפירוט על הרגע או המאורע שגרם לי להבין שאני בעצם, מה שמאוחר יותר למדתי מכונה "גיק", מה היה הרגע שלך? הרגע או הדבר שגרם לך להבין שאת אוהבת את העולם הזה?

ת: אני חושבת שהיו בעצם שני מאורעות שקרו אחד מאוד בסמוך לשני, הראשון היה שהשכנים שלנו היו הראשונים באיזור שהתחברו לטלוויזיה בכבלים, ובשבת אחת הם שאלו את אמא שלי אם אני יכולה לבוא אליהם לראות משהו, היא אמרה כן, ואני נכנסתי ישר לאנדרטייקר שעה שהוא "הרג" את הנחש של ג'ייק "דה סנייק", אחרי שחזרתי הביתה אמא שלי צעקה על הילדים של השכנים שלנו – גארי וג'ואל: "מה עשיתם לילדה שלי???".

ת: לא הרבה אחרי זה, אח של מי שהייתה הבייביסיטרית שלי בזמנו התחיל לעבוד בחנות של הפורבידן פלאנט בקובנטרי, והוא ידע שהייתי רואה את STAR TREK THE NEXT GENERATION עם אחותו, אז הוא הביא לי חולצה של דאטה, חולצה שלבשתי לאורך שנים, עד שנעשתה בלויה לחלוטין.

ת: כשאני חושבת על זה, באותה שנה או אולי שנה מאוחר יותר, קיבלתי ממנו גם חוברת קומיקס עבה במיוחד של האקס-מן, וביליתי את כל החופשה המשפחתית שלנו בחדר המלון, עם החוברת, ולא יצאתי לים אפילו פעם אחת.

ש: ובאיזה גיל כל זה קרה פחות או יותר?

ת: בערך 12 או 13

ת: אגב, שים לב שסטאר וורס לא ברשימה, וזה בעיקר כי כשהייתי ילדה הכרתי ילד בשם לוק היצ'קוקס, וחברים לכיתה עבדו עלי שקוראים לו לוק סקייווקר, אז חשבתי שאולי ההורים שלו נפרדו ואמא שלו חזרה לשם הנעורים שלה, אחרי כמה שנים גיליתי את הבדיחה על חשבוני, ובמשך המון זמן לא הייתי מוכנה לראות את הסרטים.

ש:  אז עכשיו שביססנו את תחילת ה"גיקיות" שלך, רציתי לדעת – איך בדיוק הגעת ל"פורבידן פלאנט"?

ת: עיצבנתי אותם עד שהם נכנעו, באמת.

ת: הבחור שהכרתי שעבד שם עזב את החנות בקובנטרי, ואני הייתי כבר לקראת סיום תיכון, בת 17 בערך, הייתי מגיעה לחנות פעם או פעמיים בשבוע ופשוט שואלת ללא הפסקה "אתם מחפשים עובדים?" "אתם מחפשים עובדים?", ועל הדרך התחלתי גם להתעניין בקומיקסים שונים, הראשון שבהם היה כנראה "לוציפר" של מייק קארי, הייתי גם מציקה לעובדים של החנות אם הייתי רואה אותם מחוץ לחנות, ויום אחד פגשתי את אחד העובדים מחוץ לפאב והוא אמר לי שהוא בדיוק התפטר, ושהוא עבד במחלקת משחקי תפקידים, אז למחרת בבוקר התייצבתי בחנות ואמרתי למנהל, בלי בושה "אני מבינה שיש לכם מקום פנוי במחלקת משחקי תפקידים, אני רוצה אותו".

ת: עכשיו, משהו שצריך לדעת זה שמשחקי תפקידים לא ממש היו בתחום העניין שלי, אבל בזמן הראיון, המנהל עמד מולי, ויכולתי לראות קופסאות של משחקים מאחריו, אז פשוט אלתרתי תשובות לשאלות שלא ידעתי, בעצם בילפתי את דרכי לעבודה.

ת: עבדתי תקופה מסוימת בשבתות בחנות בקובנטרי, ומשם עברתי למשרה מלאה בחנות בבירמינגהאם שהיא די קרובה,חזרתי למשרת עוזרת מנהלת בקובנטרי, מנהלת בבירמינגהאם, מנהלת בקובנטרי ומשם לעוזרת מנהל בלונדון, ואני פה כבר 10 שנים.

ש: ועכשיו, השאלה שהכי חשובה לקוראים בכל העולם...מה הפאנדום האהוב עליך? המועדף עליך? זה שלעולם לא ייגמר לך ממנו?

ת: אני לא חושבת שאי פעם ממש הקדשתי לזה מחשבה, אבל אני מניחה שכמעט בלי ששמתי לב לזה – סטאר טרק...הרי בפיקארד למשל, אי אפשר לגעת בו...פטריק סטיוארט הוא פטריק סטיוארט אחרי הכל, ושאטנר הוא פשוט גאון, או שהוא הטרול הכי טוב בהיסטוריה של הטרולים, אלבום השירים שלו הוא הדבר הכי מדהים שהאוזניים שלכם יבורכו על ידו, אם Mr. Tambourine Man לא היה על סמים לפני זה, אחרי ששאטנר סיים אתו – הוא בוודאות על זה.

ת: ואז Deep Space 9 היתה כל כך שונה, כל כך אפית, הוא מאוד הזכירה לי את בבילון 5 מהבחינה שבבילון 5 היתה אולי הסדרה שקבעה את הרף מבחינת סיפור ותסריט להמון סדרות מד"ב, ואני חושבת שלא נותנים לה מספיק קרדיט על זה, ולכן, כתוצאה, גם 9DS לא מקבלת מספיק קרדיט על הגאונות שלה.

ת: אנשים אומרים ש"אבודים" קבעה את הטון להרבה סדרות בנות ימינו, אבל בבילון 5 הקדימה אותה ביותר מ 10 שנים.

ש: לי למשל יש מספר קעוקועים גיקיים, הוכחות לחלק מהפאנדומים שאני אוהב ושאהבתי לאורך השנים, מה איתך?

ת: כל הרגליים שלי הן קעקוע של טאנק גירל ע"פ הארט של ג'יימי היולט, עוד כמה דברים מבוססי מנגה וזהו בערך.

ש: יש משהו שהוא ההתמכרות הנוכחית שלך? משהו "חדש" יחסית?

ת: בדיוק סיימתי את העונה הראשונה והמדהימה של דירק ג'נטלי, וגם את העונה הראשונה של סטאר טרק: דיסקברי שמאוד אהבתי, אבל טוב נו, כבר סיכמנו את זה שאני טרקית.

ש: את עובדת בחנות שהיא מרכז גיקי שמביא המון המון אורחים מפורסמים, מה היה הרגע שבו התנהגת הכי כמו פאנגירל למראה הסלב או הסלבית שעמדו לידך?

ת: ברוס קמפבל מגיע בשבוע הבא (הראיון התקיים בסוף פברואר 2018 - ר.ש), ואני חושבת שאם אזכה ללחוץ לו את היד אני אתפטר מיד אחר כך, אלך הביתה, אשב בחושך ואחכה למוות כי שום דבר בחיי לא ישתווה לזה אי פעם...אבל אם זה חייב להיות משהו שכבר התרחש – מדי פעם אנחנו מקבלים טלפון, לא הרבה לפני הסגירה ושואלים אותנו אם VIP  כזה או אחר יכול לבוא לחנות לקניות, אחרי שעת הסגירה, בעיקר כדי להתחמק מפפארצי ומעריצים, ובאחת מהפעמים שזה קרה, הגיעו לחנות טים ברטון וג'וני דפ, וטים ברטון ביקש ממני המלצה לספרים של אומנים, המלצתי לו על כמה, הוא העיף מבט, וקנה את כולם!

ת: פעם אחרת, זאק סניידר היה בחנות, קצת לפני היציאה של SUCKERPUNCH, ביקש ממני כוס מים, וכשהבאתי לו אותה הוא קרא לי "בייבי דול", ואני חייכתי וציחקקתי כמו ילדה קטנה.

ש: בעצם, נשארה לי רק שאלה אחת, ואחרי כל מה שדיברנו עליו, אני חושב שהיא אולי יותר מעניינת ממה שדמיינתי שהיא תהיה – את עובדת בחברה כבר 18 שנה, ולפחות בישראל התרבות הגיקית היא עדיין סוג של תרבות פרינג', כאן, באנגליה, היא כבר הרבה פחות כזו, אבל לפני 18 שנה, היא עדיין היתה, איפה לדעתך התחילו הדברים להשתנות? איפה התחילה ההבנה שהדברים האלו שאנחנו אוהבים הם לא כל כך פרינג'? שהם יכולים להיות מקובלים ע"י הרבה יותר אנשים ולא להחשב כ"מוזרים"?

ת: אני חושבת שההתחלה של  "תיקים באפילה" והפופולאריות שלה הראתה לקהלים גדולים מאוד, אולי בפעם הראשונה, שדברים בטלוויזיה לא חייבים להיות מקובעים על דרמות סדרתיות עם שוטרים או עורכי דין או קומדיות רומנטיות, זה היה אני חושבת הגל הראשון.

ת: הגל השני היה לדעתי כשהתחלנו לקבל סרטים עם גיבורי על, אבל סרטים שהיו איכותיים, באמת איכותיים, ואולי גם כשהעולם המערבי התחיל לאמץ יותר את האנימה, והתרבות היפנית על כל המוזריות שלה, זה הגיע כמעט יד ביד עם קפיצת מדרגה ביכולות ויזואליות גם במחשבים וגם בקולנוע, ופתאום, האפקטים הוויזואליים יכלו לגבות את מה שכבר היה סיפור מדהים.

ש: ומה את חושבת על האפקט של "תיאוריית המפץ הגדול" על תרבות הגיקים והקבלה שלה ע"י העולם כולו?

ת: קשה לי עם מה שהסדרה נהייתה, כי בהתחלה ממש ממש אהבתי אותה, היא היתה טובה ברובה, אבל עכשיו, עכשיו היא פשוט נהייתה עוד קומדיה רומנטית, ואני צועקת על המסך מדי פעם "אבל אנחנו לא כאלו, אנחנו לא סתם "חברים" עם טי-שירטים מוזרים".

בפורבידן פלאנט יערכו מסיבת 40 שנה במהלך הקיץ, עם אפשרויות השתתפות וירטואליות למעריצים מכל העולם, פרטים תוכלו למצוא באתר שלהם בקרוב! תודה רבה ללואיז שהקדישה לנו מזמנה, ובאמת, אם אתם מזדמנים ללונדון, היינו ממליצים לכם בחום רב לבלות כמה דקות (או שעות) בחנות, אנחנו משוכנעים שתמצאו שם משהו לאהוב ולקנות....

רשף שייר

נשבע אמונים לג׳וס ווידון, אארון סורקין ורוב תומאס ולכן רוב החלומות שלו מתנהלים בדיאלוג שעף ב 100 קמ״ש פר סצינה, וזאת כנראה חלק מהסיבה שבגללה הוא תמיד עייף. חונך כטרקי, אבל אוהב גם את בבילון 5 ושאר סדרות המד״ב, במעט הזמן החופשי שלו מתכנן איך ליצור מכונה שתמתח את שעות היום ותאפשר לו לראות יותר סרטים וסדרות