כמות המילים שנשפכה על עד כמה סרטים שמבוססים על משחקי וידאו נחלו כישלון אחרי כישלון היא גדולה יותר כנראה מכמות המילים שנשפכו על סרטי מארוול בעשור האחרון. ובכל פעם מחדש, כאילו לא למדנו מטעויות העבר, חדשות על סרט חדש שמבוסס על משחק כזה או אחר מעוררות בנו תקווה – אולי זה ליהוק מלהיב במיוחד (מייקל פאסבנדר ב "אמנת המתנקש"? כן בבקשה!), או שאולי זה עולם ענק שאם ינוצל נכונה יכול להניב אינספור ספינאופים ("וורקראפט" למשל...) ואולי זה פשוט משחק כל כך פופולארי שכמעט דורש את זה שיהיה לו סרט ("אנגרי בירדס" לדוגמה).אבל, יהירים שכמותנו, אנחנו לא לומדים מההיסטוריה, ולכן, פעם אחר פעם – נידונים לחזור אחריה.
"טומב ריידר", שעלה לקולנוע בסוף השבוע, הוא לא רק ניסיון נוסף ליצור סרט מוצלח ממשחק וידאו שהוא להיט, הוא גם אתחול לצמד הסרטים בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי שיצאו בשנים 2001 ו-2003 שהיו מבוססים על סדרת המשחקים המקורית שהופצו לראשונה ב-1996 והושפעו בעיצוב שלהם מהמשחקים. הגיבורה של אותם משחקים התהדרה בפרופורציות שהיום היו גורמות להאשטאג פמיניסטי חדש לחלוטין להשתלט על השיח הגלובלי. את דמותה של לארה קרופט גילמה אנג'לינה ג'ולי, שנבחרה באותן שנים מספר פעמים בתואר האישה הסקסית ביותר בעולם, ולמרות זאת האולפנים מצאו לנכון להבליט איברים מסוימים כדי להפוך אותה לקרובה יותר במראה לדמות מהמשחק.
סדרת משחקי "טומב ריידר" נולדה מחדש בשנת 2013 עם סטודיו חדש, כיוון יצירתי שונה, וגיבורה במידות יותר אנושיות. בעקבות השינוי העיצובי הזה, היה קל יותר למצוא שחקנית שתיראה כמו הדמות הראשית, בלי צורך בהרחבות וקונסטרוקציות. עכשיו צריך לבדוק - האם הסרט מצליח להיות סרט טוב?
קודם כל חשוב לדעת שזה אתחול של הסדרה. כל מה שידענו על משפחת קרופט מתחיל מחדש ועם כמה שינויים. בזמן שהדמות שגילמה ג'ולי היתה כל יכולה - מיליונרית, חכמה כמו שד, נלחמת כמו צבא שלם לגמרי לבדה, ונראית כמו מיליון דולר בזמן שהיא עושה את זה, הסרט הזה מתחיל מהכיוון ההפוך. קרופט מודל 2018 היא לא יצור מושלם. רחוק מזה. היא טובה בכמה תחומים אבל שום דבר לא בא לה בקלות.
הדבר המעניין בסרט הזה הוא שכולו כבר היה כתוב, בתסריט של המשחק. ברור שהוא עבר אדפטציה לקולנוע, אבל העלילה לקוחה מהמשחק, כמו גם זוויות צילום, הפעלולים, התפאורה ואפילו חלק מחידודי הלשון. זה אפשר לאולפן לקחת במאי לא מוכר - רואר אוטאוג הנורבגי שזהו סרטו הראשון שאינו בנורבגית, וצמד כותבים חסרי ניסיון. אליסטר סידונס שכתב תסריט אחד לפני הסרט הזה, וז'נבה רוברטסון שלא כתבה אף תסריט, אבל כבר חתומה על "קפטן מארוול" ו"שרלוק הולמס 3" באופן חשוד.
מה שהיה צריך כדי שהסרט יעבוד היתה דמות ראשית שתתאים בול לתפקיד. אליסיה ויקנדר ("ג'ייסון בורן", "אקס מכינה") נבחרה, והיא מצוינת. בסרט "אקס מכינה" היא שיחקה רובוט חסר רגשות, וב"ג'ייסון בורן" סוכנת FBI חסרת רגשות. הדמות שלה צריכה מצד אחד להיות הרפתקנית ומחושבת, אבל היא גם מונעת מרגשות (במשחק זה לרוב נקמה, אבל הי, זה גם רגש). ויקנדר היא הלארה קרופט שהיינו צריכים. היא מצליחה לשכנע מאוד באלמנטים הפיזיים של הסרט. היא אנושית הרבה יותר משראינו אותה עד כה בסרטים אחרים, והיא מצליחה לגייס את הקהל לעודד אותה ולרצות בהצלחתה.
בניגוד גמור לסרטי "טומב ריידר" הקודמים, הדמות שלה נטולת מיניות לחלוטין. יש בזה משהו מאוד פמיניסטי דווקא בקטע שלא צועק "אני אישה ואני יכולה". אין פעם אחת בכל הסרט התייחסות למגדר שלה. לא לטוב ולא לרע. כמו שצריך להיות! היא לא משתמשת במיניות כדי לפתות ולהערים על האויבים שלה, היא לא מתאהבת והיא לא מפלרטטת.
לצידה של ויקנדר משחקים דומיניק ווסט ("הסמויה", "שיקגו") כאביה שנעלם ומשאיר רמזים להרפתקה הבאה. דניאל וו ("וורקראפט" והרבה סרטי אקשן מהונג קונג) ו-וולטון גוגינס ("צוות שנחאי", "שמונת השנואים" וסדרת הטלוויזיה "המגן"), שבטריילרים מוצג כצלע הבעייתית בשילוב הזה. בזמן שויקנדר היא מרכז הסיפור, הגדולה של כל האחרים היא בזה שהם לא גוזלים את אור הזרקורים למרות שכל אחד מהם בעצמו דומיננטי ומרשים.
מבחינה טכנית הסרט עשוי מצוין. האפקטים טובים, התלת מימד לא מעיק ולא מתאמץ (שזה הכי טוב מבחינתי), הסאונד שלו משתלב ולא משתלט. הבעיה היחידה שלו היא שהוא בנוי הפוך מבחינת הקצב. החלק הראשון של הסרט מתרחש בלונדון, אז אנחנו לומדים (מחדש) מי זו לארה קרופט ומה היא עושה בחיים. הכל מאוד אנושי ונורא קל להתחבר אליו. בחלק השני מתחיל המסע שלה, ואז רוב הסצנות מלאות בהסברים על הסברים והקצב כאילו מאט למרות שבפועל קורים יותר דברים. החלק השלישי של הסרט מאבד אחיזה במציאות עם כוחות קסם שהיו אמורים להיות מוסברים בחלק הקודם, אבל לא תמיד מגיעים לצידוק. כמו שבמשחק אתה מוצא את עצמך מתקשה באיזה שלב אז אתה רק רץ קדימה כדי להגיע לשלב היותר כייפי של המשחק - כך גם הדמויות בסרט מתנהגות לפעמים כאילו המוטיבציה שלהן היא להגיע לחדר הבא ולא תמיד לפתור את הבעיה בחדר הנוכחי.
הסרט הראשון מ-2001 הרוויח כ-130 מיליון דולר. השני עשה בדיוק חצי מהסכום הזה (למרות השתתפותו של ג'רארד באטלר). יש לי הרגשה שהסרט הזה יהיה ריווחי יותר. בשביל ז'אנר של סרטים המבוססים על משחקי מחשב - הוא ממש אחלה. בפני עצמו הוא אולי פחות מרשים, אבל בתקופה הזאת, אחרי שכולם כבר ראו את "הפנתר השחור" פעמים ועד שיגיע "שחקן מספר אחד", אין הרבה סרטי אקשן מתחרים בקולנוע ו"טומב ריידר" בהחלט שווה יציאה מהבית. סרט פופקורן קלאסי.
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
אסקייפ רום 2 עולה לאקרנים, וגיקסטר מפנק אתכם בכרטיסים!