בשנת 1981 יצא מטייל ישראלי, יוסי גינסברג, לטיול חובק עולם לאחר השחרור מהצבא, כמו שנהוג היום. הוא הסתובב בארצות הברית, עבד בעבודות מזדמנות ואז עבר לטייל במדינות דרום אמריקה. יוסי היה אחד מאותם מטיילים שמחפשים הרפתקאות גם מחוץ למסלול הקבוע.
הסרט "בחזרה מטואיצ'י", שקיבל באנגלית את השם "ג'ונגל" מבוסס על ספר שכתב בעל אותו שם, "בחזרה מטואיצ'י" שכתב גינסברג והתפרסם בשנת 1985. בספר הוא מתאר בגוף ראשון את המסע שלו בעיקר בבוליביה, כשבחר להיכנס לאזור לא מתויר בג'ונגל עם מדריך מפוקפק, חברים שפגש בדרך (לא ישראלים) ומעט מאוד הכנה. כתוצאה מהגורמים האלה מצא את עצמו בשלב כלשהו מר גינסברג לבד בג'ונגל, מול איומים בלתי פוסקים על חייו מצד חיות הג'ונגל, תנאי מזג האוויר, מחסור באוכל ועוד ועוד.
קראתי את הספר בסביבות 1988, כשהייתי חייל. אני זוכר את עצמי מזדעזע ומתרשם מהתיאורים בספר, שלא חסכו פרטים על מכאובים, הזיות, חוויית נטילת סמים, מחשבות אבדניות והרבה ייאוש - עד ההצלה. אני לא יכול לדעת בוודאות, אבל אני חושד שקריאת הספר הזה תרמה להחלטה שלי לנסוע לטייל במזרח הרחוק לאחר שחרורי מצה"ל, ולא לדרום אמריקה (אנקדוטה קטנה - 8 שנים אח"כ שרדתי גם טיול של חצי שנה בדרום אמריקה).
הספר הפך לנפוץ מאוד בארץ ועבר מיד ליד, גם היום חיילים לפני או אחרי שחרור קוראים אותו כמעין הכנה לעולם הפראי של דרום אמריקה. זה היה לפני עידן האינטרנט, כשרק נפתחה חנות "למטייל" שהציעה הרצאות חינם לאתרי טיולים בעולם מפי מטיילים שרק חזרו מאותם מקומות, ומשם ספגנו את הידע שלנו לגבי היעדים אליהם תכננו לטוס. הספר "בחזרה מטואיצ'י" היה כמו מסמך משפטי תקדימי שלפני הנסיעה צריך להכיר אותו כדי לדעת מה לא לעשות.
30 שנים אחרי - ועכשיו יוצא הסרט שנקרא "ג'ונגל", כמובן שבארץ כמו שציינתי מוקדם יותר, חזרו לשם המקורי כדי למשוך את הקהל הישראלי. השם המקורי נזנח, ובמקום יוסי, מטר תשעים של ישראליות מתפרצת, לוהק דניאל רדקליף ("הארי פוטר", "האשליה 2") הכי בריטי שיש, מלבד אולי יו גראנט. אבל שזה לא יגרום לכם לפקפק ביכולת שלו להישמע ישראלי!!! רדקליף לא עושה מבטא כמו אדם סנדלר ב"זוהן". הוא מצליח ליצור מנעד שנשמע לאוזניים ישראליות נורא מוכר, אבל זה בתיבול של מבטא בריטי. כמו ישראלי עם אנגלית ממש טובה, אבל כזה שלא יכול להסתיר שאת האנגלית שלו הוא למד באמבטיה.
את הסרט הפיקה ויזמה דנה לוסטיג (שחקנית, במאית אבל בעיקר מפיקה) שרדפה אחרי גינסברג כדי לקבל את הסכמתו להפקת הסרט. גינסברג ממש לא רצה את ההתערבות של הוליווד בסיפור שלו, כי הוא יודע שברגע שנתת את האישור שלך, "הם" יכולים לעשות איתו מה שהם רוצים (מי לא רוצה לראות סיפור אהבה בין מטייל ישראלי וחיפושית שבמקום דרום אמריקה יתרחש בקולורדו). אבל לוסטיג התקדמה בצעדים קטנים והתחילה עם תסריט שיוכיח שהמטרה שלה היא להפיק את הסיפור שלו, ולא רק להתבסס על הספר. את התוצאה אפשר לראות החל מהיום בבתי קולנוע בארץ.
עד כאן גאווה ישראלית, ועכשיו לביקורת עצמה. יש בסרט כמה דברים מצוינים וכמה דברים פחות טובים. התוצאה לא מתקזזת וזה לא סרט ממוצע בכלל. הוא סרט מאוד מיוחד, אבל עם יתרונות וחסרונות. רדקליף משחק נפלא, הוא הישראלי ההרפתקן והמתלהב שאפשר למצוא בכל בית הארחה בדרום אמריקה. הוא חברותי, כריזמטי ומניע את העלילה בצורה מצוינת, היה רק חסר לראות אותו מכין שקשוקה. יש בסרט לא מעט סצנות קשות של התמודדות עם האלמנטים השונים בג'ונגל (כולן מתוארות בספר, ויש כאלה שלא עברו מהספר למסך, ועל כך תודתי הכנה).
כאן יש גם "אבל" אחד, במאי הסרט, גרג מק'לין ("הניסוי של בלקו", "וולף קריק") מגיע מתחום האימה והמתח. זה אומר שיותר מידי פעמים היו צילומי מעבר בין סצנה לסצנה של נהר זורם בצילום מגובה האדמה מוסתר חלקים ע"י עלים, בלי קשר למיקום או לעלילה, כאילו ליצור אווירה של משהו שהולך להתרחש, גם כשלא היה בזה צורך. עוד דבר שפוגע בסרט הוא המוזיקה שפשוט היתה נוראית - כאילו צועקת עליך "עכשיו תרגיש פחד!", "עכשיו תרגיש שכיף!". האנס זימר, המלחין ההוליוודי האגדי, אמר פעם שמוזיקה צריכה לגרום לך להרגיש, אבל לא צריכה להגיד לך איך להרגיש. בסרט הזה - לא מפסיקים להגיד לצופה איך, מתי ועד כמה להרגיש בכל סצנה.
בנוסף, ואני מודע לעובדה שיכול להיות שזו רק קטנוניות מצידי, שמתי לב שבמספר קטעים בסרט השתמשו במוזיקה קלאסית מוכרת. לא הרבה אנשים יודעים, אבל על מוזיקה קלאסית אין זכויות יוצרים, למי אמורים לשלם כשמשמיעים מנגינה של בטהובן? אז כשאני מגלה שסרט מנצל בצורה בוטה את הפרצה הזאת בחוקי התמלוגים, אני מרגיש שהתקמצנו עלי. שחסכו מלחין והשתמשו במשהו קיים, ואפילו לא מקורי. היתה גם מוזיקה מקורית, אבל יותר כצלילי רקע: זוחלים, ציפורים ובעיקר רחשי הג'ונגל.
אבל העובדה שמק'לין בא מתחום האימה עוזרת לו להעביר רגשות של חרדה, ויש בסרט לא מעט כאלה. אני מצאתי את עצמי לא מעט פעמים במהלך הסרט מכווץ כולי בכיסא. סרט טוב יגרום לך להתחבר לגיבור ולהרגיש מה שהוא מרגיש. בסרט הזה מרגישים טוב מידי את הסכנות. זה מעולה למי שבא כדי להבין מה זה אומר להיות לבד בג'ונגל, וזה יכול להיות אינטנסיבי למי שחשב שהוא רק בא לצפות בזה...
הסרט מתחיל בהיכרות עם יוסי וחבריו האחרים (מרקוס וקווין) וקצת חושף את הצופים לאופי הטיול בדרום אמריקה לאותה תקופה. אחרי שהכרנו את הדמויות שילוו אותנו בהמשך, הסרט מניח מטענים רגשיים שיתפוצצו אח"כ, על חשבון התקדמות בעלילה. אבל מהרגע שמתחיל המסע עצמו, מלבד כמה פלאשבקים וחזיונות, שמוצגים בסגנונות שונים לגמרי, הסרט שומר על טון, סגנון וקצב טובים.
הדבר שמפריע לי, והפריע לי בקריאה השנייה של הספר אחר שטיילתי קצת בעצמי, היא שזה לא סיפור גבורה ולא סיפור על התגברות, רק הישרדות. אין בשום שלב איזה רגע של התעלות של הגיבור שמראה איך הוא שרד בזכות חדות שכל, אינטואיציה, הסקת מסקנות, ניסיון או הכשרה צבאית, הוא פשוט שרד. כהורה לילדים שיום אחד יצאו לטיול הגדול שלהם - קשה לי להתרשם מהסיפור בגלל שלל בחירות חסרות אחריות שנלקחו בכל צומת דרכים כמעט. אני יכול רק לקוות שעם ההתפתחות הטכנולוגית בעולם והיכולת לשתף מידע בקלות, הילדים שלי לא יעשו טעויות דומות.
סרט טוב למי שאוהב סיפורים על הישרדות. סרט חובה להורים שיום אחד ישלחו את הילדים שלם לטייל בעולם כדי שיוכלו להדריך אותם איך להימנע מצרות. הצעירים רק יראו את ההרפתקה ולא ישימו לב לאזהרות. אבל ככה גם היה הספר. הוא לא ניסה לחנך או להגן על מי שיצאו לטייל אחריו, רק סיפר את הסיפור של יוסי גינסברג. גם במובן הזה הסרט מאוד נאמן למקור.
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?