יש במאים שרק מהסגנון החזותי של הסרט שלהם, אפשר לזהות אותם. יש להם טביעת אצבע ייחודית שמוטבעת על כל שוט בסרט, על כל מילה בתסריט, על כל קאט. ובין שצף שוברי הקופות מבית דיסני, ו-WB, סרטו של גיירמו דל טורו "צורת המים" בולט. טביעת האצבע שלו ייחודית, הדרך בה הוא מספר סיפור היא ייחודית. בעולם בו תסריט מהודק הוא כמעט מילה גסה, וכתיבה של דמות מעניינת היא כמעט ארכאית, נותרו לנו עוד מעט מאוד סרטים מהשנים האחרונות שאפשר להגדיר כקלאסיקות. "צורת המים" לגמרי יכול להיחשב אחד כזה.
גיירמו דל טורו מספר סיפור קטן. על אישה חרשת ובודדה, אלייזה (סאלי הוקינס), שהחברים הכי טובים שלה הם השכן שלה, מרובה החתולים, (ריצ'רד ג'נקינס הנהדר כל כך!) והשותפה שלה לעבודה (אוקטביה ספנסר "העזרה") במשרד ממשלתי מסווג. יום אחד היא מגלה על קיומו של "הנכס", איש הדג, נכס של ממשלת ארה"ב ממסע מחקר באמזונס. במקביל אחד המפקדים הבכירים במתקן, סטריקלנד (מייקל שאנון, "ספיישל חצות", "שליחות עירונית") האחראי על חקירת ואילוף "איש הדג" ותועלתו לממשלת ארה"ב במלחמה נגד הרוסים, כאשר הוא משתמש בשלל דרכים אלימות להשיג את מטרתו. בעוד הסיפור הינו פשוט יחסית, סיפור אהבה בלתי אפשרי בין אישה אנושית, לבין איש דג, פורש דל טורו את החברה האמריקאית בצורה הפגיעה ביותר שלה. בתקופה שבה הגבר הלבן, חי את שיא תהילתו רגע לפני קום הפמיניזם ומאבק המיעוטים לזכויות שוות בחברה, תקופה אליה מסתכלים תושבי ארצות הברית בערגה., גיירמו מנצל את הקרקע הבטוחה הזו כדי לספר סיפור אחר, אפל יותר, שרלוונטי לימינו אנו יותר מתמיד.
הקסם האמיתי של "צורת המים" לא טמון רק בסיפור של אלייזה והייצור, הוא טמון בעולם של דמויות המשנה. דווקא דמויות המשנה שעוטפות את הסיפור, הן אלו שבלתי נשכחות בנוף של שנות ה-60 בארה"ב. הרקע הנוסטלגי שמספק בית הקולנוע (מעליו נמצאות דירותיהם של ג'יילס ואלייזה) יוצר געגוע לתקופה אחרת בימי הקולנוע, תקופה של אפוסים היסטוריים רחבי יריעה, דרמות רומנטיות קורעות לב, שסחפו אחריהם מיליונים, במקום עוד מפלצות מתפוצצות או גיבורי על נאבקים. דמויות המשנה נעות בין גילום סטראוטיפי אבל עם טוויסט מקורי וחתרני משלהן. דוגמא לכך היא בסיפור הרקע של סטריקלנד שהופך אותו לגבר האמריקאי המושלם. עבודה יוקרתית ובעלת השפעה, אישה אוהבת ו-2 ילדים, אך במבט עמוק יותר אנחנו מגלים שסטריקלנד מושחת מהיסוד ומרושע. הוא עומד כמו אצבע רקובה בתמונה האידאלית של הפרברים, ודל טורו לא מפחד להודות בכך שאולי הזיכרונות הנוסטלגיים של אותה תקופה היו רק על גבי מסך הקולנוע, ולא בחיים האמיתיים של אלו שבאמת חיו אז.
גם ג'יילס - צייר פרסומות הומוסקסואל, רגע לפני שהכל השוק יעבור אל המצלמה מוצא את עצמו פחות רלוונטי לא רק בשוק העבודה אלא גם בשוק האהבה. צמא לאהבה, הוא אינו מכחיש את מי שהוא. אבל גם בהתאם לתקופה מתקשה "לצאת מהארון" באופן מלא. הניואנסים שמרכיבים את דמותו, מביאים לנו סיפור עצוב על החמצה. על אדם שנולד מאוחר מדי, או מוקדם מדי, לדבריו. הוא היפסטר מזדקן, הרבה לפני שהיה מגניב להיות היפסטר, והרבה אחרי שזה היה חדשני. ובכך סיפורו של ג'יילס מזהיר את הצופה מפני מה שעלול לקרות אם נתכחש לטבע האמיתי שלנו, ואל מי שאנחנו, ועל היכולת של החברה למחוץ אותנו אם ניתן לה לשלוט בנו ועל הפחדים שלנו.
סיפור אהבה בין איש הדג לבין אלייזה, הוא אחד הדברים הכי פחות מעניינים בסרט בעיניי, למרות הרומנטיקה לאהוב איש דג, ששם את כל ה"סיפור האהבה בלתי מושגת" ברמה חדשה לגמרי. ריתקה אותי הרבה יותר דמותו של המדען הרומנטיקן שהבין מיד, הרבה לפני דמויות אחרות, את המשמעות של סיפור האהבה הבלתי שגרתי בין אלייזה לאיש הדג. הרומנטיות הזו, שמצויה אצל הרוסים, כמעט ולא באה לידי ביטוי בקולנוע האמריקני באותה תקופה, ואפילו ימינו אנו. הם תמיד מצוירים כבריונים, אם תרצו גם שתיינים או מרגלים חסרי פנים עבור אמא-רוסיה.
בסופו של דבר, "צורת המים" הוא סרט רב מימדי, רב ז'אנרי, וככזה הוא לא לטעמו של כל אחד. אנשי הקולנוע מסביבי התמוגגו בכיסא על הציטוטים הקולנועיים, המחוות, העיצוב, הצילום, האווירה, הצבעוניות, התאורה העשירה. הסרט מביא טעם של קולנוע זר לקולנוע האמריקאי, ונראה שהאמריקאים קצת לא רגילים לכך, זו הדרך היחידה שאפשר להסביר את 13 פרסי האוסקר שהסרט מועמד אליהם, חלקם מוצדקים, חלקם מעוררי תהיה.
שאר האנשים, פשוטי העם, אם תרצו. אלו שלא בילו 4 שנים באקדמיה לקולנוע, או ללא רעב לתחום, יסתכלו על הסרט כעל סרט פנטזיה, ספק מעניין, ספק מבלבל. לרובם תחמוק המטאפורה על הסיפור האהבה הבלתי ממומש, או הדקויות של גילום דמות האמריקאי והרוסי, והם אפילו יתהו האם לא מדובר בפארודיה.
מירי נמנוב
גיקית, כותבת, לוחמת, ומאמנת.
מירי היא המפיקה הראשית של גיקטסר, מאמנת חד"כ
הייטקיסטית טריה, וחובבת קומיקס, טלווזיה, וקולנוע באופן כללי
גיקסטר מחלקת כרטיסים זוגיים ל'משפחת אדמס 2'?