כאשר סדרה מתחילה לדשדש, כאשר דברים מתחילים לחזור על עצמם ולהיראות פחות טוב, פגרה יכולה להיות רעיון לא רע בכלל. זמן לנוח, להתאוורר, ולבדוק מה עובד ומה לא. Arrow עשתה את כל זה, בהפסקה מאז פרק 9, ובאמת השתנתה. לרעה.
חשבתי על זה במהלך בפרק ולאחריו, ובאמת שלא מצאתי משהו טוב להגיד על הפרק העשירי. ז"א, יש משהו אחד טוב, ותיכף אגיע אליו, אבל הוא נעשה בצורה כל כך לא נכונה, שזה פגע ברעיון עצמו.
כאשר מהלכים עלילתיים רציניים קורים בסדרה, התקווה היא שהם ישארו וישאירו חותם. שלא ייפתרו לאחר פרק אחד כי... ככה. ולכן הרעיון בו הצוות נשאר מפוצל הוא רעיון לא רע בכלל. אם דיינה, קרטיס ורנה היו חוזרים חזרה לצוות כבר בפרק שאחרי הפיצול, זה היה מרגיש מחופף מידי, זה היה אפילו יותר גרוע. אבל יוצרי הסדרה החליטו להפוך, ולא בפעם הראשונה, את הדמויות לחבורה של ילדים, שכל מה שמעניין אותן זה מי התחיל, ושלא מסתכלות אולי גם על טעויות שהן עצמן עשו. דיינה ממשיכה לראות רק את עצמה, אוליבר ממשיך לחשוב שהוא יכול לעשות הכל לבד, דיגל מתנדנד בין מישהו שהדעה שלו חשובה למישהו שנמצא ברקע רק כדי לזרוק הערות מידי פעם, ופליסיטי? טוב, היא אף פעם לא הצטיינה בלהיות דמות עם הרבה הגיון. תסתכלו על רנה - שבתחילת העונה עשה רושם של התבגרות והתפתחות כדמות, ומבחינה הגיונית הוא בעל הסיבה הכי גדולה לבגוד בצוות, והוא אפילו הכיר בעצמו בזה שאולי הוא עשה טעות בכך שהוא הסכים להעיד נגד אוליבר. זה נתן לי קצת תקווה, אבל היא נמוגה לאחר כמה דקות. מכיוון שההכרה שלו בבעיה קרתה בתחילת הפרק. מה קרה בסוף? הוא קצת שכח מרגשות האשם, לגמרי. ככה, גבירותיי ורבותיי, הורסים רעיון טוב, בעזרת ביצוע חלש.
ישנן לא מעט דוגמאות נוספות בפרק הזה, בהן תפסתי את הראש ולא האמנתי שמישהו השקיע זמן לכתוב ולהפיק את מה שהעיניים שלי רואות. בין אם זה החיבורים הלא הגיוניים בין קיידן ג'יימס, בלאק סיירן, אנטולי, ריצ'רד דרגון וויג'ילנטי, או אם זה קו העלילה ההולך ומתפתח, בו קוונטין כנראה ינסה לפנות ללב של לורל על מנת להחזיר אותה למוטב (מישהו מוכן להתערב נגד זה שהוא ימות בתהליך?), או זה שוויליאם, שוב, נעלם מהרדאר, בלי שום היגיון. אבל דבר אחד בלט לי יותר מהכל.
זוכרים, אז בעונה 4 ה"מופתית", איך כל פעם אוליבר היה יוצא נגד דמיאן דארק, מובס, ואז עושה את זה שוב בפרק שאחרי, בלי לשנות כלום? אז הפרק נתן המון תזכורות לנושא הזה. אוליבר מבין, בתחילת הפרק, שהוא במיעוט מול כל כוח האדם שיש לקיידן ג'יימס, אז מה הוא עושה? מתמודד מולם שוב, לבד. אני תוהה אם מישהו מכותבי הפרק באמת חשב על תוכנית בשביל אוליבר להתמודד עם הסיטואציה, וזה פשט לא יצא לפועל כמו שצריך, או שמראש זה נכתב כמו שזה נראה על המסך: "אוליבר מנסה לעבוד על קיידן ג'יימס כי משהו, אז הוא מחכה לו לבד (יחד עם 5-6 אנשים של ברטינלי) במחסן גדול, כדי שכשהוא יבוא, עם כל מי שעובד איתו/תחתיו, הוא שוב יתמודד מול כולם, לבד"? אין הסבר אחר למהלכים עלילתיים כאלו, שלא רק שהיו נוראיים לפני שנתיים, אלא גם חוזרים על עצמם כרגע. זה היה נראה כאילו ליוצרי הסדרה לא באמת היה "בשר" על מנת למלא פרק, אז הם פשוט דחפו את הרעיון הראשון שעלה להם לראש, וקיוו שהצופים יזרמו עם זה.
רמת הציפיות שלי, מסדרות בסגנון הזה, לא גבוהה מידי. לא מצפה פה לדיאלוגים חוצבי הרים או לעלילה מהודקת. אבל לפעמים, ובעונה הזו זה רק הולך ומתגבר, זה מרגיש מחופף מידי, אפילו ביחס לציפיות הנמוכות ההתחלתיות. אני מניח שיש נקודת סיום לעונה, ואני מקווה שכבר ידוע, לפחות בערך, איך הפרקים האחרונים אמורים להתנהל, אבל הדרך עד לשם? כנראה שלא ממש חשובה למי שבונה את העונה הזו. וזו בעיה. כי העונה הזו הגיעה ישירות אחרי עונה טובה מאוד, והציפייה, או אולי התקווה, הייתה שלפחות יהיה ניסיון לשמור על הרמה. כרגע זה לא קורה. יש להם עוד 13 פרקים לתקן.
אייל אמיר
בן 30, גיק בהתהוות. בעל חיבה מוגזמת לסרטים וסדרות, אשר שנייה ברמתה רק לאהדה לברצלונה. מנטור רוחני - צ'נדלר בינג.