חדשיים עברו מאז שודר הפרק הראשון של עונה 7 והעונה כבר מאחורינו. מלבד העניין הפעוט של תקציב ההפקה, עדין לא ברור איך סדרות הרבה פחות אטרקטיביות מקבלות 22 פרקים לעונה, ואנחנו צריכים להסתפק ב-7.
את העונה השישית סיימנו עם מעט אופטימיות ותחושת התכנסות: אריה עזבה את בראבוס, ג'ון וסאנסה נפגשו בווינטרפל (אחרי שאיבדו את ריקון), הצפון התאחד והכתיר את ג'ון "המלך בצפון" ובראן כבר מצא את ייעודו והתחיל במסע לצד הדרומי של החומה. דאינריס, ואריס וטיריון נראו על הספינות של גרייג'וי בדרך לווסטרוז עם צבא גדול. עונה 6 סגרה לנו את הגבולות כך שכל מה שנשאר רלוונטי נמצא בווסטרוס או מעבר לחומה.
5 העונות הראשונות בלבלו אותנו בכך שפתחו עוד ועוד קווי עלילה והכירו לנו עוד ערים, איים וחבלי ארץ. העונה השביעית עשתה את המהלך ההפוך, הפגישה בין כל הדמויות ששרדו עד כה וריכזה את קווי העלילה ל-3 אתרים מרכזיים ועוד כמה משניים. לצמצום הנחוץ הזה היה מחיר בצורת פשרה על מסעות ממושכים. לבראן לקח מסוף העונה השניה ועד סוף העונה הרביעית רק להגיע לעורב בעל 3 העיניים. בראן ומירה בורחים מהמערה בעקבות מתקפה של מלך הלילה וחבריו באמצע העונה השישית, וכבר בתחילת העונה השביעית הם בטירת שחור, ו-2 פרקים אח"כ בווינטרפל. טיריון קופץ ממצודת דרגון סטון למעלה המלך וחזרה בפרק אחד. מסע שאמור לקחת שבוע. ג'ון עובר מווינטרפל למצודת דרגון סטון ומשם למצפה-מזרח שבחומה בשני פרקים. מרחק שאמור לקחת כחודש של רכיבה מהירה.
יש לתוכניות וסרטים את הזכות והיכולת לשנות את משך הזמן שמיוצג בכל פרק או עונה, וקשה יותר לשמור על יחסיות הזמן כשיש ריבוי עלילות. אבל במקרה של העונה השבעית של משחקי הכס, היה שעון מתקתק שלא עצר מלכת ולא איפשר לסיפור "לקחת את הזמן". השעון הזה היה צבא המתים שהלך לכיוון החומה. אם לבראן לקח חצי עונה להגיע מארצות החורף הנצחי לחומה, למה שלמהלכים יקח יותר זמן, כשהם לא עוצרים לאכול או לישון. את העלילה הזאת אי אפשר היה למשוך יותר ולכן היה צורך להאיץ בשאר העלילות שיישרו קו עם זאת שלא ניתנת לעצירה.
ולמרות הכל - הצופים מחו, המפיקים התנצלו, עכשיו אפשר לדלג מעל המשוכה הזאת ולהתעמק בסיפורים שראינו בעונה שסתיימה.
הכרת תודה דו כיוונית
העונה הזאת התאפיינה בהמון קריצות למעריצי הסדרה הנלהבים, עם טקסטים שברור היה שנכתבו כתגובה לביקורות של הצופים על העלילה והשחקנים. כמו הביקורת שנמתחה על קית הרינגטון, שמגלם את ג'ון סנואו, שיש לו יכולת משחק מוגבלת ומבע פנים אחד – "מהורהר". כשטיריון מתקרב אליו בהיותם בדרגון סטון הוא פונה לג'ון ואומר שהוא בא לצוק המשקיף לים כדי להרהר, אבל ראה שג'ון שם וזה מקשה עליו, כי ג'ון נראה הרבה יותר טוב ממנו כשהוא מהורהר.
או המפגש של דאבוס עם גנדרי, בו אומר דאבוס שהוא היה בטוח שגנדרי עדין חותר בסירה. הערה צינית שחובבי הסדרה ענו כשנשאלו מה קורה עם גנדרי מאז שנעלם בסירת משוטים בסוף העונה השלישית. מאוחר יותר כשגנדרי הנפח דוחה את ההצעה לקחת איתו חרב ואומר שהוא מעדיף "את זה", ומניף פטיש מלחמה לפני דאבוס. הצופים שהיו בקיאים בחומר יכלו לשקוע בנחת בכורסה כשהם מיד מתחברים לפרט הטריוויה שזה היה הנשק המועדף על אביו של גנדרי, רוברט בראת'יון, איתו הוא ניצח את המרד שהוביל למלוכה.
הקהל הגיב טוב מאוד ליציאות סרקסטיות שהיו משובצות לאורך העונות מפי מספר דמויות די קבועות. בעונה הנוכחית שולב הרבה הומור, קצת כחנופה לצופים, במטרה להפוך את החלקים הפחות מזעזעים לקלים יותר לצפיה, אבל גם כדי להקצין את אותם חלקים אלימים ולגרום לצופים להיות פחות מוכנים אליהם. זה עבד רוב הזמן, אבל גם גרם לכמה בעיות. סאנדור קלגיין היה מריר, ציני ומסוכן מהפעם הראשונה שפגשנו אותו בטורניר במעלה המלך. הטקסטים שלו העלו חיוך בעוקצנות שלהם, אבל הוא לא היה 'מצחיק'. עד העונה הזאת. פתאום ה"יציאות" שלו לא נאמרות מתוך כעס תהומי, ובגלל הגישה המבודחת הזו, הוא מרגיש פחות קטלני מבעונות הקודמות.
המבטים בין תורמונד ובריאן התחילו כבר בעונה השישית, בעונה הנוכחית הוא הפך מפראי-אכזר לאתנחתא הקומית של הסדרה. זה שהוא נראה כמו אחיו הנאה של לואיס סי קיי לא עוזר לנו לזכור שהוא לוחם דגול. העריכה המהירה והלא אופיינת שתארה את עלילות סאם בהתמחות שלו, מבצע פעולות תחזוקה מגעילות ומשפילות, היו נדבך נוסף בהתפשטות הגישה הקומית לנישות ודמויות מסוימות בסיפור.
ברוב המוחלט של הפעמים בהם הסדרה נטתה לפן הקומי היא עשתה את זה בצורה מדודה ומפתיע מספיק כדי לא להמאיס את הקונספט על הצופים. רק בפרק השישי, שהתחיל בעשרים דקות של דאחקות בשלג, היתה הרגשה שמשהו התקלקל באווירה. החבורה שיצאה למשימת התאבדות מעבר לחומה לא אמורה להתבדח *כל* הדרך לשם.
קונספירצוית ותיאוריות
סרטים וסדרות מוצלחים הופכים להיות נחלת הכלל מרגע שהוצגו לעולם. רוב צרכני התרבות נהנים מיצירה מרתקת ומתייגים אותה בראשם כחוויה מהנה. אבל יש את האובסססיבים. אלה שקוראים את הספרים שוב ושוב, רואים את הפרקים, מהסוף להתחלה, מחפשים ומוצאים רמזים שהוטמנו עמוק בעלילה כך שרק המלומדים ביותר ימצאו אותם. אז הם מנסים להרכיב מהם את הפאזל חסר המסגרת שלא תמיד מתחבר לחלקים האחרים, אבל תמיד מרתק להחזיק חלק נוסף ביד ולנסות להבין לאיזה גוש הוא עומד להתחבר.
הרשת מלאה בתאורתיקנים שחרשו את הספרים ומצאו את הציטוטים המדויקים שיכולים לאמת רעיונות שטרם הועלו. אחד מאותם אנשים הוא פרסטון ג'ייקובס, שלפני שלוש שנים כבר פרסם את הפרשנות שלו מהספרים ל"מגדל האושר", איפה שנד סטארק הצעיר מוצא את אחותו, ליאנה. סצינה שראינו רק העונה אבל היא מדויקת כמו הסברה שהועלתה לגבי מה שקרה שם לפחות ב-80 אחוזים.
העונה שהסתיימה לא מבוססת על הספרים, כידוע, ולכן התיאוריות החדשות מבוססות כולן על מה שראו הצופים.
כשסרסי וג'יימי משוחחים בעודם עומדים על המפה החדשה של ווסטרוז שצבעו בחצר הארמון, הוא עומד על איזור שנקרא "האצבעות" (מקום הולדתו של פטר בייליש הי"ד) בזמן שסרסי עומדת על האיזור הידוע בשמו "הצוואר". זה מתחבר לנבואה של מגי הצפרדע מפרק הפתיחה של העונה החמישית, אז מנבאת מגי (ביחד עם המון דברים אחרים) שאח צעיר – וולונקאר – יסחט את הגרון של סרסי. האם הרמז בפרק הראשון היה לכך שיהיו אלה האצבעות של ג'יימי על צווארה של סרסי?
כשג'ון מחלץ את עצמו מהאגם הקפוא הוא מניח את חרבו לפניו בזמן שהוא מנסה לצאת מהאגם. יום אחרי שידור הפרק הרשת היתה מלאה בתמונות של דמות הזאב בידית האחיזה של החרב כשהוא פוקח עין אחת. אולי זה היה צל מהתאורה, אולי באג בעיבוד הממוחשב, או מה שבעלי הדיעה טוענים – שבראן משתמש בחלק המגולף של החרב כמו שהוא משתמש בעצים הקדושים, להתממשקות על-זמנית וחסרת-גבולות לצפיה בהתרחשויות.
התיאוריות הפתוחות שבעונה הבאה נדע אם הן שטויות גמורות או אינסטינקטים נפלאים של אנשים אחרים, מדברות על האפשרות שמיסאנדי, המתרגמת ויועצת של דאינריז, היא הבוגדת הגדולה שתמיט אסון במערכה הבאה. שבראן הוא בעצם מלך הלילה בעצמו. שאריה תשתמש עכשיו בפניו של פטר בייליש כדי להסתנן למעלה המלך כדי לרצוח את סרסי.
כל הדרכים מובילות למרכז
בפרק הראשון המייסטרים באולד טאון מדברים על הסיכונים מהאויבים אשר מצפון לחומה ומונים בביטחון את מספר הפעמים שהחומה הותקפה ונותרה איתנה בכל מה שעמד מולה. די ברור מרגע שטורחים להציג בפנינו סצינה שאומרת בביטחון מוגזם (של מי שכנראה מעולם לא ביקר אפילו בחומה) שהחומה לא תינזק, שדברים עומדים להשתבש לחלוטין. מלבד היציאה של ג'ון וכמה חברים אמיצים צפונה – הכיוון בסדרה העונה היה בעיקר דרומה ולמרכז.
צבא המתים צועד דרומה. דאינריז עברה מארצות המזרח והתמקמה במערב הממלכה - בדרגון סטון, משם היא שולחת את הצבאות שלה לגיחות בפנים הארץ. אפילו סם עזב בטרם עת את אולד טאון ועלה צפונה, עד ווינטרפל.
הרבה מהבתים הגדולים נמחקו במהלך העונה והשאירו לנו הרבה פחות נקודות גיאוגרפיות להתמקד בהן. אחרי שסרבו לכרוע ברך לדאינריז, ראנדל ודיקון טארלי השאירו את בית טארלי ללא יורש. סם במקרה הטוב ימשיך לחומה, אלא אם הוא שמע שהיא כבר לא ממש אפקטיבית ואין על מה להגן. הביקור המפתיע של ארייה בטירה של פריי השאיר שם בעיקר גופות בלי שום סיכוי להמשכיות השושולת.
נחשיות החול רצחו את דוראן מארטל ותכננו לשלוט בדורן בעצמן, אבל הן נלכדו ע"י יורן גרייג'וי. רק אליריה סאנד שרדה, ותודה לאל שחסכו מאיתנו את הסבל שהיא עוברת תחת ידיה של סרסי. אפשר לסמן גם את בית מארטל כאבוד. אולאנה טיירל שרדה את הפיצוץ של סרסי במעלה המלך ונותרה האחרונה לבית טיירל. נפרדנו ממנה בזמן שהיא מתוודה בפני ג'יימי שהיא זו שתכננה את רצח ג'ופרי – בנו של ג'יימי והמלך של שבע הממלכות. עם לכתה נפרדנו מעוד בית שהיה מאוד משמעותי במעלה המלך, ובן ברית לקואליציה המתנגדת לסרסי והלאניסטרים.
לאחר קרב הממזרים בעונה השישית, גם בית בולטון איננו יותר. רמזי דאג להסיר את רוס בולטון מהתמונה, אבירי הבקעה עזרו לג'ון סנואו וחבריו לקבל חזרה את ווינטרפל, וסאנסה דאגה להאכיל את הכלבות של רמזי בבשרו שלו. זה משאיר אותנו עם שלושה בתים גדולים ועיקריים, והם גם ארחו את רוב הסצינות העונה:
סטארק בווינטרפל, עם בראן שמתחבר לאלוהות, ארייה שמשרתת את האל מרובה הפנים ויכולה לקחת חיים כאוות נפשה, סאנסה שמתפתחת בכל עונה עוד קצת וכבר אין בה שמץ של תמימות, וג'ון, שהוא בכלל טארגאריאן. אם להתייחס למשפט שג'ון אמר לת'יאון, שנקרע בין נאמנותו לבית סטארק ואבותיו בגרייג'וי – אתה לא צריך לבחור, אתה יכול לשרת את שני הבתים האלה, אפשר להסיק שג'ון הולך להיות נאמן לשני בתים חזקים, סטארק וטארגריאן.
לאניסטר במעלה המלך. אמנם סרסי נשארה הלאניסטר הכמעט אחרונה, אחרי שויתרה על הזדמנויות מאוד מוחשיות להיפטר מטיריון ומג'יימי רגע לפני שהמשיכו הלאה, אבל איכשהו יש מאחוריה עוד מספיק צבאות ובתים קטנים יותר שיכולים לתחזק את המלחמה שלה. היא גם דיווחה על הריון, אבל כמו שעד שאנחנו לא רואים גופה אנחנו לא מכריזים על מוות בסדרה הזו, החוק זהה ללידת יורשים. עד שלא נראה תינוק בוכה עם מאפיינים של לאניסטר, אנחנו לא רואים המשכיות לבית הזה. בעיקר עכשיו שהצד השני של מערכת הילודה הזאת עזב את סרסי ואת מעלה המלך.
טארגאריאן בדרגון סטון. כרגע השושלת כוללת אדם אחד, אבל כמו שראינו בסוף פרק הסיום, עכשיו הם שניים, ומי יודע – אולי בקרוב מאוד (בעיקר בזכות מאיץ העלילות שמופעל בסדרה) הם יתרבו מול עיננו המשתאות. אבל גם בלי דור המשך ומינוס דרקון אחד, הבית הזה מתהדר בעשרות אלפי לוחמים דות'רקיים וכמה אלפים לוחמים "טמאים" שיעזרו לבסס את המעמד של דאינריז בשבע הממלכות.
אלמלא המתים מהצפון, בתוך המשולש הגיאוגרפי הזה אמורה להתקיים המלחמה שתכריע את גורל הממלכה. סביר שהקרב נגד המתים יגזול יותר תשומת לב, אבל גם הוא יהפוך למענין רק כשהוא יתקרב לאחד מהמוקדים שהוזכרו מעל.
פגישת מחזור
כאשר כל הדמויות ששרדו במהלך שש העונות מגיעות לעונה השביעית, ומצטמצמים המקומות בהם הן יכולות לבלות, נוצר אפקט של סיר לחץ. הן מתחילות להיתקל אחת בשניה ואנחנו זוכים למפגשים טעונים ולפעמים מרגשים. דמויות חזקות במתחמים מצומצמים בהכרח יגרמו לעלייה בטמפרטורה.
חלק מהמפגשים פוזרו בצורה אקראית לאורך ששת הפרקים הראשונים, והשאר רוכזו בפרק הסיום שהיה בעל מקדם התלקחות גבוה מאוד. כלב הציד פוגש שוב את חברי ה"אחווה ללא דגלים" אחרי שניסה להצטרף לקהילה קטנה שנכחדה מהר מידי. הוא לא מחפש חברים, אבל בהיעדר מטרה אחרת מצטרף אליהם במטרה לעשות משהו משמעותי בחייו.
סאנסה וארייה נפגשות לראשונה מאז עונת הפתיחה ומבחינות בשינויים אחת אצל השניה. היתה בנייה יפה של מסלול התנגשות בין האחיות, עם תפנית מספקת וחיזוק הקשר של בני משפחת סטארק. מצד שני החזרה של בראן מאופיינת בחוסר רגשות מכל הכיוונים. בגלל שבראן מרוכז בעיקר באיום מצפון, הוא לא תורם להתפתחות העלילתית יותר מידי, אבל הוא בהחלט עזר לפענח את כוונותיו של בייליש.
דבוס וטיריון מזכירים זה לזה בדיפלומטיות איך הם עמדו בצדדים מנוגדים בקרב מפרץ המים השחורים. לצורך קידום העלילה הם סולחים אחד לשני מהר מידי, אבל שוב, אנחנו חייבם להבין שיש תוכן עצום להעביר בזמן מוגבל, אז את הריבים המשניים של הדמויות המשניות נשמור לאופרות סבון.
המפגש בין ג'ון לת'יאון היה בעל פוטנציאל לעוד מקרה מוות מהיר בסדרה, אבל כחלק מהתפתחות הדמות של ג'ון סנואו, הוא לא פוגע בת'יאון שכמעט השמיד את ווינטרפל. גנדרי פוגש שוב את תורוס ואת בריק דנדריאון בטיול שלהם בשלג. יש לו תלונות אליהם על כך שהם מכרו אותו למילסנדרה, אבל בתור "הצעיר" בחבורה, זה לא מתחמם לנקודת רתיחה. רק הוצאת אדים.
גודש המפגשים הגיע לשיא בפרק הסיום, בשיחות הפסקת האש בין סרסי ודאינריס:
בפעם האחרונה שבריאן פגשה את ג'יימי הוא שלח אותה למשימת הצלה, מצויידת בחרב ווליריאנית. מה שיוצר את המתח ביניהם הוא דווקא ידידות אמיתית ולא מוסברת שהתפתחה, ששניהם מתכחשים לה. היא לא היתה רוצה שיחשבו שהיא מיודדת עם "קוטל המלך", והוא לא היה רוצה שאחרים יחשבו שהוא מסתובב עם הפריקית הזאת.
היא גם פוגשת את סאנדור קלגיין, כלב הציד, אותו ניצחה בקרב בסמוך לקן הנשרים. הם באותו צד לפחות והיא מרגישה מעט אשמה על כך שכמעט הרבה אותו, אז המתח כאן מתפוגג מהר כי לשניהם יש עכשיו אותה מטרה בפגישה אליה הם הגיעו. כלב הציד פוגש את אחיו הזומבי, גרגור. הם לא מחליפים הרבה מילים אבל השנאה יוקדת ואפשר לצפות לעוד התפתחות שהמעריצים ציפו לה: הקלגיין-בול. קרב האחים הגדול.
טיריון פוגש את ברון. אותו פרחח ששימש כשומר ראש וחבר לטיריון ונטש אותו כשזה הפסיק להיות רווחי עבורו. עכשיו ברון עובד בשביל ג'יימי אבל מבחינתו זה רק עסקים. אין לו שום דבר נגד טיריון, ויכול להיות שטיריון מעט מאוכזב מחברו שלא הסכים להילחם עבורו במשפט, אבל האווירה היא של הסכמה לגבי טיב מערכת היחסים שביניהם.
עוד מלווה את טיריון בהגעתו לבור הדרקונים פודריק. מי שהיה נושא כליו של טיריון והציל את חייו, עכשיו הוא נושא הכלים של בריאן ולומד ממנה להיות לוחם או אביר. במקרה של המפגש הזה הוא היה מאופיין בחיבה ללא נטירת טינה. ת'יאון פוגש את דודו האלים, יורון, שכנראה מחזק את אחותו, וגם כאן כמעט מתלקח משהו שנכבה בהתערבות ג'יימי וסרסי שמעוניינים להתחיל את המפגש ולהפסיק עם ההתגרויות המיותרות.
וכמובן – טיריון וסרסי. המפגש שזכה להכי הרבה מבטים ארסיים. סרסי שונאת את טיריון יותר מכל אדם אחר בעולם. הוא הרג את אביה האהוב והיא גם מאשימה אותו על שגרם בעקיפין למותם של מירסלה וטומן. הוא אף פעם לא סמך עליה ולא העריך את המניעים שלה, אבל עכשיו הם חייבם לעבוד יחד.
מה מצפה לנו בעונה השמינית?
באוקטובר יתחילו הצילומים לעונה האחרונה של הסדרה, שתהיה מורכבת משישה פרקים, כולם (כנראה) ארוכים משעה אחת. מלבד הברור מאליו – המתח בין סרסי ושאר העולם שיוביל לאלימות ודאית וצבא המתים שעבר את החומה בדרכו דרומה ויצריך התמודדות רבת משתתפים ואפקטים, יש עוד כמה עלילות משנה שיסודותיהן הונחו. קשה לדעת מה יתפתח לקו עלילה מרכזי ומה יזכה למשפט בודד שיפטור את הכותבים מהתעמקות, אבל אלה הסיפורים שדי בטוח נראה מתפתחים:
ת'יאון מתארגן למסע להצלת אחותו מידיו של יורון. הוא הצליח להוכיח (בעיקר לעצמו) שהוא יכול להנהיג את הלוחמים הנותרים. זה לא יהיה מבצע קומנדו. זו תהיה מלחמת ציים מרובת נפגעים.
סרסי הודיע שהיא בהריון. נצטרך הוכחה לצד זה או אחר מתישהו בעונה הבאה. אחרי השיחה של ג'ון ודאניריס, הוא לא מאנין שהיא עקרה, וזה נשמע כאילו הוא הולך להוכיח לנו את זה. שתי הנשים החזקות בממלכה יהיו בהריון במקביל. האם זה יפתח את האינסטינקט האימהי שלהן ויוביל אותן למסלול מתפשר יותר?
ויסריון נגד רייגל ודרוגון. עכשיו שויסריון בשליטת מלך הלילה, מי יוכל להרוג אותו? מרגיש נכון שרק אחיו הדרקונים יהיו חזקים מספיק לעמוד בפניו. זה הולך להיות קרב CGI שאני ממש מקווה שישקיעו בו.
בראן. עכשיו כשאפשר להגיד לבראן "שמעתי שהיתה חתונה שווה, אתה יכול לבדוק לי?" ובראן יכול להיכנס למאגר הזכרונות שלו בהזמנה, ולראות מה שחשוב, כל מה שהוא צריך זה מישהו לידו שיגיד לו מה שווה לבדוק. מישהו מלומד שצריך להיות ברור שאין לו אינטרס בממלכה והוא לא אויב של איש. סם כבר יושב ליד בראן ומתאים לתפקיד בדיוק. הדבר היחיד שמדאיג אותי הוא שבראן הוא כזה מפתח קסמים לכל תעלומה, שכדי לא לפשט את החיים יותר מידי ולא לגרום לסדרה להסתיים בסופר-מגה-האפי-אנד, הוא יצטרך למות.
מצד שני יש לא מעט עניינים שנזנחו במהלך העונות ואני תוהה – האם הם ישתלבו איכשהו בפרקים הבאים? ראינו שמילסנדרה מסירה את השרשרת שלה והופכת לזקנה. מה זה אומר? למה הראו לנו את זה אם לא כדי להצדיק משהו בהתנהלות שלה?
ואם אנחנו כבר מדברים על אל האור – מה קרה לאניה בוקשטיין? היא תחזור או שהיה לה נאום חד פעמי?
ואריז ישב מאוד בשקט בעונה הזאת. האם הוא עדין "אדון הלחישות" עכשיו כשהכל השתנה? האם יש לו עוד ציפורים שמגלות לו דברים? ואיך הוא מנהל אותן, כשהוא לא היה בבירה תקופה ארוכה? מה התרומה שלו לדאינריז ולסדרה אם אין לו את זה?
כל כך הרבה אפשרויות להתפתחויות וכל כך הרבה זמן לחכות עד שנגיע לעונה הבאה. לפחות בינתיים יש זמן למרתון של צפיה (וקריאה) חוזרת, לחקירת תיאוריות ולהשתתפות בדיונים אינסופיים לפני שנגיע לאירוע המסכם. לפחות ברור לנו שעד אז אף דמות שאנחנו אוהבים לא תמות.
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
