קשה מאוד לשפוט פארודיות, כי בשלב מסוים אתה מפסיק לשפוט את המוצר שאתה צופה בו ומתחיל לשפוט את המקור עליו מבוססת היצירה – הבדיחות עובדות (או נכשלות) לא רק בגלל שהן מוצלחות (או גרועות) אלא בגלל שהרפרנס איתן הן מתקשרות במקור מוצלח.
אבל עוד יותר קשה לשפוט פארודיות שלוקחות את עצמן ברמה מסויימת של רצינות, כלומר לא הולכות רק על הצחוקים הכי פשוטים אלא גם מתיימרות לספר סיפור שהוא לפחות בחלקו מקורי.
זאת בעיה אחת שיש לסדרה החדשה THE ORVILLE – היא פארודיה של כל סדרות מסע בין כוכבים למיניהן, אבל פארודיה שכביכול יש לה גם סיפור עצמאי לספר, והאורך של כל פרק (45 דקות) גורם לה להיות תמהיל של פארודיה, סדרת מד"ב ודרמה, כך שהיא לא יכולה לסמוך רק על הצחוקים. הבעיה הגדולה השניה של הסדרה טמונה ביוצר שלה שהוא גם השחקן הראשי – סת' מק'פארלן (פאמילי גיי, טד).
גם מעריציו האדוקים ביותר של מק'פארלן יודו שההומור שלו הוא טעם מאוד נרכש, כזה שכאשר הוא עובד יכול להיות הדבר הכי מצחיק בעולם, אבל כשהוא לא – אוי ווי.
הסיפור של "אורוויל" הוא די פשוט – השנה היא 2419 ואד מרסר (מק'פארלן) מקודם לדרגת קפטן וניתן לו הפיקוד על ספינה לא כל כך חדישה בשם "אורוויל" עם צוות שהוא קצת מכל דבר, מרסר מאבד הרבה מההתלהבות לגבי תפקידו החדש כשהוא מגלה שאישתו לשעבר קלי גרייסון (אדריאן פאליקי – סוכני ש.י.ל.ד, אורות ליל שישי) מונתה לתפקיד הקצין הראשון והמשימה שלו לחקר הגלקסיה נעשתה הרבה יותר "אישית".
החדשות הטובות לגבי "אורוויל" הן שלמרות היותה פארודיה, ולכן, לפי ההגדרה – לא מקורית, היא מצליחה להיות מספיק רעננה ומקורית בנוף הטלוויזיוני הנוכחי בשביל שיהיה לה פוטנציאל להצליח (אם פוקס תיתן לה). הדמויות אולי סטריאוטיפיות ברמות היסטריות, כולל כל קלישאה אפשרית של דמויות מד"ב (וסצינת אקספוזיציה ארוכה ומעצבנת כדי להציג את המאפיינים של רוב הדמויות המשניות) אבל הן מספיק שונות ומשונות, והשחקנים שמגלמים את אותן דמויות נראים מעניינים מספיק בשביל להוות נקודה לחיוב.
ולמרות שהפרק הראשון התמקד בדינמיקה בין מרסר לגרייסון ובבניית האמון ביניהם לאחר שנשבר בצורה די קיצונית, ניתן לראות שיש מחשבה מאחורי היחסים בין שאר הדמויות, ואני מחכה לראות את הפרקים שיתמקדו בכל אחת מהדמויות ובבנייתו של הצוות כולו.
החדשות הפחות טובות לגבי "אורוויל" תלויות בנקודת ההשקפה שלכם – אין שום ספק לאחר הפיילוט שמדובר בסדרה של סת' מקפארלן.
הבדיחות הן בדיחות פאמילי גיי – חלקן מצחיקות, חלקן מעלות גיחוך, חלקן ישאירו אתכם אדישים לחלוטין וחלקן פשוט יגרמו לכם לגרד את הראש בתהיה לגבי "מי לעזאזל חושב שזה היה מצחיק"?
יש גאגים ויזואליים רבים, כולל אחד שהיה מצחיק הרבה יותר אילולא היו מתייחסים אליו 10 שניות מאוחר יותר, הרבה רפרנסים לפאנצ'ים שהיו 10 ו 20 דקות מוקדם יותר בפרק ובכלל, הרבה הומור מק'פארלני.
אם אתם אוהבים את ההומור הזה – תהנו מאוד מ"אורוויל".
אם אתם לא ממש מתחברים אליו – תהיה לכם בעיה חמורה עם הסדרה, כי בתור סדרת מד"ב – היא שייכת לשנות ה 90 במקרה הטוב ובתור סדרת דרמה היא שייכת לשידורים חוזרים בערוץ MGM בסביבות 2 בלילה.
לסיכום – מעריצי סת' מקפארלן ואנשים שהם חובבי מד"ב הארדקור כנראה יהיו מרוצים, כל השאר יצטרכו לחכות במשך עוד כמה פרקים כדי לראות אם יש ב"אורוויל" יותר מסתם גרסת מד"ב של פאמילי גיי או טד.
7 מתוך 10 גלקסיות – לא מדהים, אבל יש כאן מספיק דברים מעניינים בשביל לגרום לי להמשיך לצפות.
רשף שייר
נשבע אמונים לג׳וס ווידון, אארון סורקין ורוב תומאס ולכן רוב החלומות שלו מתנהלים בדיאלוג שעף ב 100 קמ״ש פר סצינה, וזאת כנראה חלק מהסיבה שבגללה הוא תמיד עייף. חונך כטרקי, אבל אוהב גם את בבילון 5 ושאר סדרות המד״ב, במעט הזמן החופשי שלו מתכנן איך ליצור מכונה שתמתח את שעות היום ותאפשר לו לראות יותר סרטים וסדרות
