העונה הזאת היא דיסוננס לאוהבי הסדרה. הספרים טרם נכתבו והתסריט מבוסס על הרעיונות של ג'ורג' ר.ר מרטין בתיווך המפיקים, דן וייס ודיויד בניוף. בעונה השישית לא אהבנו את הסטייה מהסגנון והמורכבות שהוצגו בחמש העונות הראשונות. קשה להודות שצמד המפיקים עושים את זה נכון אבל כל הסימנים מראים שהם השתפרו פלאים. עכשיו, כשיותר מחצי עונה מאחורינו, אפשר להגיד שהיא מצטיירת כאחת מהטובות בסדרה. הפרק השבועי היה עמוס התייחסויות לאירועים מן העבר וממשיך את המגמה של איחוד דמויות שלא התראו מספר שנים.
בייליש, שבנתיים לא עושה כלום העונה, תופס את בראן לשיחה מלב אל לב. הוא פוצח בשיחת גיוס בן ברית פוטנציאלי, בהבטחות שמידת הכנות שלהן מוטלת בספק, כאשר הוא פונה אל הרגש ומדבר על אימו של בראן. בייליש גם מביא עמו מתנה, ולא סתם מתנה אלא אותו פיגיון שבאמצעותו ניסו להתנקש בחייו של בראן והיווה את אחד הזרזים למלחמת חמשת המלכים. בסופו של דבר בייליש נכשל בלשונו כאשר הוא משתמש במילה כאוס, מילה שעוררה איזה זיכרון שבראן כנראה היה שותף לו והוא שולף בחזרה "כאוס הוא סולם". לבראן, שהפך ל"עורב בעל שלוש העיניים", יש גישה לכל דבר שנאמר והתרחש אי פעם. השורה הזו נאמרה על ידי בייליש בעצמו בעונה השלישית, כאשר שוחח עם ואריז על תפיסותיהם השונות בשירות הממלכה. יכול להיות שיש לבראן עוד מה ללמוד, כמו לא להראות לאדם מסוכן כמו בייליש את היכולות החדשות שלו. ואולי בראן הולך לחשוף את בייליש כבוגד שהביא לכל הצרות שנפלו על בית סטארק.
האיחודים המרגשים ממשיכים עם חזרתה של אריה לווינטרפל והשומרים לא רוצים להכניס אותה, כמו שקרה בפרק בעונה הראשונה, במעלה המלך, כשאריה יצאה בטעות מהטירה והשומרים לא האמינו לה ולא הכניסו אותה למרות שהיא אמרה להם שהיא ביתו של יד המלך. כבר אמרנו שהעונה הזו חוזרת למקורות? השוני הוא שהפעם אריה לא חסרת אונים ומוצאת את דרכה לאן שהיא רוצה בלי קושי. האימון שלה ושל בריאן היה תצוגת יכולת מרשימה עם כיאוגרפיה מצוינת ושיחק המון על הפכים: חזק מול חלש, איטי מול מהיר, אגרסיביות מול עדינות. מה שמוזר בחזרה של אריה הוא שרק לפני 2 פרקים בראן הגיע ונראה היה שכולם מזהים ושמחים לראות אותו בעוד שאליה מתייחסים כמו אל נווד.
המפגש של אריה עם סאנסה עשוי מצוין. מראה גם רגש וגם איפוק שהולם את החוויות ששתיהן עברו מאז שנפגשו בפעם האחרונה, ולא מכביד עלינו, הצופים. כאשר הן נמצאות עם בראן, מתחדדים השינויים שכולם עברו. בראן הפך מילד נלהב והיפראקטיבי שמטפס על קירות לנכה מנותק רגשית שגם לא רואה את עצמו כבראן יותר. אריה שהיתה ילדה שחולמת להיות הכל, רק לא ליידי, הגשימה את חלומה. וסאנסה הפכה להיות "ליידי סטארק", יורשת אמיתית לאמה, רכה כשצריך, קשוחה כשצריך, תמיד בשליטה. כשבראן מפרש את הסיבה שאריה היתה רוצה להגיע למעלה המלך, כדי להתנקש בחייה של סרסי, סאנסה מביטה באחיה בהבעה שאומרת שהיא כבר לא מכירה אותם. נקודה גדולה לזכות ההפקה, הם קלטו כמה יפה סאנסה (סופי טרנר) על רקע של שלג ועלי שלכת אדומים לא בפוקוס, והם לא מתביישים להשתמש בצילום הזה בכל פרק. טוב מאוד.
בזמן שג'ון ודאינריז דוחקים אחד את השני למבוי סתום בויכוח על מחוות של שליט ונשלט, אנחנו מקבלים סצינה אחת טיפה מנותקת מהעלילה. ג'ון מגלה ציורים קדמונים במערה שנמצאת ממש מתחת לדרגונסטון, כאלו שמספיקים כדי להוכיח לדאינריז את קיומם של ההלכים הלבנים. זה מרגיש כמו פתרון תסריטאי עצל נורא: שדווקא ג'ון ימצא את הציורים האלה, שהפרשנות שלהם תהיה כל כך ברורה, שדאינריז תהיה זו שרואה את הציורים עם ג'ון. הכל מתחבר כמו פאזל 9 חלקים לילדים עד גיל שנה. אי אפשר לפספס שמידי פעם התסריט חייב "למהר" לקראת הדבר הגדול הבא על חשבון הסיפור.
בהמשך אנחנו מקבלים עוד מפגש טעון, כשת'יאון מגיע לחוף ופוגש את ג'ון. לרגע אנחנו שוכחים את העובדה שת'יאון כבש וחילל את ווינטרפל, בגד ברוב ו"הוציא להורג את בראן וריקון". ג'ון ממהר להזכיר לנו שהוא לא שכח את הפרט הקטן הזה. ת'יאון (אלפי אלן) נראה מבוייש ומפוחד ומנסה לא להראות את זה. השחקן הזה לא מקבל מספיק קרדיט למה שהוא נותן בדקות המועטות שלו על המסך.
סצינת הסיום הארוכה של הפרק משתמשת בכל התקציב של אנימציה ממוחשבת שנחסכה על הקרבות בצוק קאסטלי וברמות גנים. אחרי הכל, בערך מהעונה השנייה אנחנו מחכים לראות את צבאותיה של דאינריז ובעיקר את הדרקונים שלה נלחמים בווסטרוז. אחרי הסצינה הזו, קל מאוד היה להבין למה לאאיגון טארגראיין נדרשו רק שלושה דרקונים כדי לכבוש את כל ווסטרוז לפני 300 שנה. השימוש בצבעי לאניסטר, אדום וזהב, על רקע נוף חום, מייצר סצינה צבעונית באיכות צילום של קולנוע. גם דרוגון, הדרקון, קיבל טיפול מסור ונראה כמעט אמיתי לגמרי. האפקטים עובדים מעולה; מפיצוצים שמדמים את אש הדרקון, דרך האנשים הנשרפים (לא אפקט מחשב אלא אולד-סקול פעלולנים שעולים בלהבות) ועד החיילים השרופים שהופכים לעפר שניה אחרי שהם נשרפים. סצינה מושקעת ומלהיבה שלא רואים הרבה כמותה בטלוויזיה.
טיריון וג'יימי לא ממש נפגשים אבל לטיריון יוצא לראות את אחיו בקרב. נראה שהוא עדין אוהב את ג'יימי והוא לגמרי במתח כשג'יימי מחליט לתקוף את דאינריז והדרקון. בפעם האחרונה שג'יימי דיבר על טיריון הוא אמר שהוא היה הורג אותו בעצמו בגלל שטיריון הרג את אביהם. מסקרן לדעת מה היה קורה אם ג'יימי היה רואה שאחיון נמצא בשדה הקרב. מצד שני, אולי טיריון ימשה את ג'יימי מהמים ונדע את התשובה לתהייה הזו בפרק הבא.
אבל יש משהו אחד בפרק שחזר והטריד אותי פעם אחר פעם. פיזיקה. או יותר נכון ההתעלמות ממנה שוב ושוב. כשאריה מתאמנת עם בריאן, סצינה מהנה מאוד, אבל אין שום כח בעולם שיכול לגרום לילדה עם חרב סיף גמישה ששוקלת פחות מקילו אחד, להסיט מכת חרב של 10 ק"ג לפחות שמאחוריה לוחמת ענקית עם מנוף ותנע גדולים. לחמוק בזריזות ממכות, עם זה אין לי בעיה, אבל להניף את הקיסם שלה כדי להדוף כף של טרקטור – זה לא. ברון נשלח לתפעל את ה"עקרב", קשת הברזל הענקית נגד דרקונים. את האימון שלו הוא עושה על דות'רקי מסכן שרדף אחריו. הדות'רקי נזרק כמה מטרים לאחור ומשתפד על דופן של עגלה כשהחץ העצום ניצב מחזהו. חץ ברזל, במהירות שהוא נורה מקשת שכזו, אמור לפלח את הבשר של הלוחם חסר השריון ולעבור דרכו. אני משער שזה עוד פחות אסתטי ולכן בחרו להציג את התוצאה כמו שהציגו.
מיד אחר כך, כשברון יורה בדרוגון (ואני לא קונה את נשק הנ"מ הנייד הזה אבל אני לא רוצה לצאת ממש קטנוני) ודרוגון משיב אש, ברון קופץ מטר אחד ימינה מהפלטפורמה. על אף שהלהבות מתפשטות 10 מטרים לצדדים ו-50 מטרים קדימה הוא יוצא ללא פגע בזכות הקפיצה הקטנה שלו. ולסיום – ג'יימי חושב שהוא בטורניר אבירים ודוהר לכיוון דרוגון, וברגע האחרון נראה שברון קופץ עליו ומציל אותו מחרון אפו של הדרקון והם נופלים למים. וכשאני אומר מים, הכוונה לשלולית לצידה הם נלחמו, אבל איכשהו נראה שג'יימי שוקע לעומק של 10 מטרים. עם שריון ברזל ברור שגם 2 מטרים מספיקים להטביע אדם, אבל גם אם זה היה אגם קטן ואפילו עמוק, בצעד הראשון לתוך המים לא מגיעים לעומק כזה.
הפרק הזה נתן לצופים כל מה שהם רוצים וצריכים: סצינת קרב אדירה, קצב נכון, צילומים אפיים, מוזיקת רקע שנשארת ברקע (אבל אם מתרכזים בה מבינים כמה היא טובה), איחוד של דמויות שלא נפגשו כבר שבע שנים, הבטחה לעתיד של אריה, קצת סיפורי רקע מהכיוון של סרסי וג'ון סנואו והרבה מאוד רגש במפגשים של אריה וסאנסה, ג'ון ות'יאון, טיריון וג'יימי, ודאינריז שלא מקבלת תבוסה בצורה ספורטיבית.
נשארו רק שלושה פרקים לעונה הזאת. זה מרגיש קצר מידי, ולמרות התלונות הקטנות שלי, אם הפרקים הבאים ימשיכו לתת לנו סגירות סיפוריות, סצינות קרב מושקעות, צילומים מעולים וקטרזיס, אלה הולכים להיות שלושה פרקים מאוד מהנים.
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.