אחרי הפיאסקו שנקרא "המומיה" טום קרוז ("אהבה בשחקים", "משימה בלתי אפשרית" 1-5) חוזר בסרט שמסוגל לשקם את תדמיתו. הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי, מספר על בארי סיל, טייס בחברה מסחרית בעל מוסר מפוקפק שגויס בשנות השבעים ע"י ה-CIA. סיל היה אמור לספק לממשל צילומים של מחנות מורדים בדרום אמריקה, כשירות שהציעו האמריקאים לשליטי המדינות, במטרה לחזק איתם את הקשרים המדיניים. זה לא מצוין בסרט, אבל סיל היה טיס קרב במלחמת קוריאה לפני שהפך לטייס בחברת תעופה מסחרית, ויכולותיו כבר הוכחו בזמן שירותו הצבאי.
למרות שה-CIA לא חוסך בכסף, בארי הרגיש שבשל הסיכונים שהוא לוקח על עצמו במשימות הצילום, הוא יכול לקבל יותר. כשהוא מבקש העלאה בשכר אומר לו המפעיל שלו (דומנול גליסון, "מלחמת הכוכבים", "האיש שנולד מחדש") שאין לו תקציב לשלם לו יותר אבל שבארי ידאג לעצמו איך שהוא רוצה, ובעצם פותח לו את הדלת להבריח מה שהוא רוצה מארה"ב ובחזרה. במילים אחרות – בזמן שרונלד רייגן נואם בקונגרס ומצהיר בטלוויזיה על המלחמה שלו בסמים שמגיעים מדרום אמריקה, סוכנות הביון שלו מממנת חלק מאוד גדול מההברחות האלה.
החלק הראשון של הסרט מלווה את התהליך שביסס את בארי בתור אחד המבריחים המוצלחים מארה"ב, ובדיוק כשאתה חושב לעצמך – "טוב, הבנתי מה קורה. מה עוד הם יכולים לספר כאן?" מתחיל החלק השני של הסרט. לאורכו הייתי צריך להזכיר לעצמי מפעם לפעם שזה מבוסס על סיפור אמיתי. אגב, יש מספיק תוכניות דוקו שנעשו על בארי סיל שיסדרו לכם את הסיפור, אבל תחפשו אותן רק אחרי שתראו את הסרט כדי לא להרוס לכם חלק מה"וואו" בסיפור. למרות שהסרט מתמקד בסיפור של בארי, אחד מתוצרי הלוואי שלו הוא ההבנה איך יצא ל-CIA שם של גוף מושחת, חסר מוסר ובעל אמצעים בלתי מוגבלים.
למי שזכה לצפות ביצירת המופת של נטפליקס, "נרקוס", שמספרת על קרטלי הסמים בדרום אמריקה, ראיתם את בארי גם שם כטיס שמבריח עבור אסקובר סמים למיאמי. בעוד שבסדרה דמותו היתה אזכור שולי, הסרט הזה בעצם משלים את התמונה ומסביר איך אסקובר הצליח לכבוש את שוק הסמים האמריקאי.
את הסרט ביים דאג לימן, שביים גם את "זהות אבודה" (הראשון בסדרת סרטי ג'ייסון בורן), עבד כבר עם טום קרוז בסרט "קצה המחר", וכבר עובד איתו על סרט ההמשך – "Live die repeat & repeat". נורא קל לבמאים לצאת מגדרם בסרטים מהסוג הזה ולהפגיז בסצנות אקשן, אבל לימן הצליח לעמוד בפיתוי ומיתן את האקשן כך שכשהוא כבר מגיע הוא מהנה יותר, מספק ולא מפר את התחושה שמדובר בסרט המבוסס על מקרים אמיתיים. קרוז מצליח לגלם את הדמות הראשית בלי שמרגישים את הדומיננטיות שלו, שבד"כ אי אפשר לפספס אותה (עוד נקודות זכות ללימן). הוא משחק ללא מניירות וגימיקים,משאיר את התפקיד הראשי לסיפור עצמו, ונותן מספיק מקום לשחקנים שלצידו להיות מורגשים ומרגשים. לראשונה מזה הרבה זמן, קרוז לא מגיע לסרט על תקן ה'כוכב' אלא שחקן, וכזה ששכחנו שהוא טוב.
מלבד קרוז משחקים בסרט שרה רייט ("אבודה במיני", "21+") כאישתו של סיל. עד היום רייט שיחקה בסרטים וסדרות בעיקר תפקידים של 'בלונדינית לא מבריקה', ופה היא יוצאת לתפקיד רציני ועושה אותו מצוין. דומנול גליסון, כסוכן המפעיל של סיל. גליסון הוא בנו של ברנדן גליסון, ששיחק לצידו של טום קרוז ב"קצה המחר" וב"משימה בלתי אפשרית 2". דומנול הוא מסוג השחקנים שאתם רואים ואומרים - הוא מוכר לי אבל מאיפה? אז כאמור מ"הארי פוטר" (ביל וויזלי) ו"האיש שנולד מחדש", אבל גם מ"מלחמת הכוכבים – הכח מתעורר", "ברוקלין", "אקס מאכינה" ועוד! נראה שהוא אחד משחקני המשנה העסוקים בהוליווד, ולפי "תוצרת אמריקה" אני חושב שבקרוב נראה אותו מתחיל להוביל סרטים בתפקידים ראשיים.
בשם "תוצרת אמריקה" יש משום האשמה, שזה מה שאמריקה מייצרת; ממשל חסר אחריות שמכריז על מלחמה בסמים ובו בעת מאפשר להם לזרום למדינה ללא מפריע. כוחנות נטולת ביקורת של הגופים החשאיים, שבתקציבי ענק וללא פיקוח מנהלים את הפרויקטים שלהם בלי להתייחס להשלכות מעשיהם. ולדרך שבה לפעמים אנשים הצליחו להגשים את החלום האמריקאי בדרכים לא חוקיות, בלי דין וחשבון לאיש.
שורה תחתונה
קצת פחות משעתיים של סיפור יפה, משחק טוב בימוי מדויק ותהיה מתמשכת – איך יכול להיות שנתנו לזה לקרות ככה?
יורם לשם
בן 47. חובב פנטזיה ומד"ב מכל הסוגים. רואה הרבה יותר מידי טלוויזיה, לדעת המקורבים אליו. הכי מתחבר בגיקסטר לכפתור Older.
שאנג צ׳י ואגדת עשר הטבעות מגיע לקולנוע וגיקסטר מפנקים!