ציפיות לא קטנות מנטפליקס ומארוול
בשנת 2015 לא היה נראה שאפשר לקבל יותר ממה שאולפני מארוול סיפקו לאותה תקופה. האולפן עמד לסיים את השלב השני ביקום הקולנועי שלו עם "הנוקמים: עידן אולטרון" ו"אנט-מן" והעונה השנייה של "סוכני שילד" היתה לקראת סיום. מה עוד אפשר לבקש? אז מסתבר שהרבה, מארוול, יחד עם נטפליקס החליטו להרחיב את העדשה שדרכה צפינו ביקום שהם בנו.
"דרדוויל" פרץ לחיינו באפריל 2015 והציג את הכיוון החדש של "גיבורי העל" אשר מגינים על ניו-יורק. נטפליקס ויתרה על הצבעוניות, ההומור, הקישורים הבלתי פוסקים לשאר היקום. היא הורידה את גיבור העל מהסטטוס האלוהי שהכרנו לרמת הרחוב, לכלכה אותו, ייסרה אותו ומילאה אותו חרטות עצמיים יותר. לא היה מדובר בכיוון חדש ופורץ דרך אבל בעולם של מארוול, הוא אכן היה מרענן ובדיוק מה שהאולפן יחד עם נטפליקס היו צריכים כדי למשוך שמות חדשים ולשמר צופים ותיקים.
בשנתיים שעברו מאז, נטפליקס הספיקה להתקדם לא מעט, עם עונה נוספת לדרדוויל וסדרות לגיבורים שאף אחד לא היה מהמר בדעתו השפויה שנקבל גרסה טלוויזיונית: "ג'סיקה ג'ונס", "לוק קייג'" ו"איירון פיסט". מבחינתי, נטפליקס עומדים על 50% הצלחה, "דרדוויל" ו"ג'סיקה ג'ונס" היו מצוינות לעומת "לוק קייג'" ו"איירון פיסט" שלא היו רעות אבל יחסית נחותות בצורה משמעותית לקודמותיהן.
בשישי האחרון זכינו לראות את שיאו של החיבור בין מארוול לנטפליקס בצורת "המגינים". הסדרה החדשה שמאחדת את כל גיבורי הרחוב של ניו-יורק (ללא ספיידרמן J) לשמונה פרקים ומעוררת רגשות עבר מאיחודם של "הנוקמים", אבל בקנה מידה קטן יותר.
"המגינים" לא צריכה לעשות הרבה כדי להיות סדרה טובה. העונה יחסית קצרה ולכן אין סיבה למרוח את הסיפור, הדמויות כבר מבוססות היטב ולכן לא נדרש פיתוח משמעותי מידי, סיפור הגיוני, נבלים לא שטחיים ואקשן ראוי יעשו את העבודה. לאחר "איירון פיסט" שלא הצליחה לספק אומנויות לחימה ברמה שעושה צדק לדמות. למגינים יש צ'אנס אחד לשכנע אותנו שכל מה שקרה עם איירון פיסט היה שיהוק אחד לא רצוני והכל מאחורינו.
סצינת הפתיחה של הסדרה לא הרשימה אותי במיוחד. התחלנו עם דני ראנד, החוליה החלשה ביותר ברצועת הסדרות של נטפליקס. האיירון פיסט רודף אחר דמויות מסתוריות איפשהו בביבים של קמבודיה, כאשר רוב הסצינה מצולמת בחושך, לא מבינים מי נלחם במי, כיראוגרפיית הקרב בסיסית מאוד ואנחנו לא מפסיקים לקפוץ בין זויות צילום שונות מבלי לקבל שוט אחד נקי וארוך של לחימת קונג פו ראויה. הנושא הזה חוזר מספר פעמים בארבעת הפרקים הראשונים של הסדרה. בפתיחת הפרק השני מאט מציל כמה נערים ממישהו שמנסה להרוג אותם, שוב, כל הסצינה היתה חשוכה ולא היה ברור מי נלחם במי. הפרק השלישי נפתח באזכור לתחייתה המחודשת של אלקטרה עם מונטאז' אימונים "מפרך", כאשר השלב הסופי הוא שאלקטרה נלחמת בכמה נינג'ות והמבחן האמיתי הוא לכבות את האור ואז להדליק אותו מספר דקות לאחר מכן ולהראות לנו נינג'ות מתות.
אותן דמויות, סיפור חדש
מבחינה כרונולוגית, נראה שהסדרה מתרחשת מספר חודשים לאחר סיומה של כל אחת מהסדרות. כל גיבור מתחיל את הסדרה בערך מאותה נקודה שעזבנו אותו לאחרונה: מאט (צ'ארלי קוקס) ממשיך בעריכת דין למיעוטי יכולת כאשר השאיר את הפרסונה של דרדוויל מאחור, ג'סיקה (קריסטין ריטר) לקחה הפסקה מעסקי הבילוש, לוק (מייק קולטר) שוחרר מן הכלא, מה שמוציא את העוקץ מסיום העונה הראשונה שבה הוא חוזר לכלא, דני (פין ג'ונס) עסוק ברדיפת חברי "היד" ברחבי העולם ואנחנו מקבלים הצצה ראשונה לנבלית הסדרה, אלכסנדרה בגילומה של סיגורני וויבר הנהדרת.
דמויות המשנה גם מקבלות כאן מספר דקות מועט כדי להזכיר לנו איך כל הדמויות בסדרה קשורות בצורה ישירה או עקיפה: פוגי הוא העורך דין של לוק, קולין ממשיכה לעזור לדני, הוגארת' מכירה כמעט את כולם, טריש ומלקולם ממשיכים לעזור לג'סיקה וקלייר (רוסאריו דוסון) בדומה לסוכן קולסון היא הדבק שמאחד את כולם. היא זו שמכירה את כל אחד מהגיבורים, היכולות שלהם ויודעת שכל אחד מהם רוצה לעזור בדרכו שלו, אני רק מקווה שהיא לא תגמור כמו קולסון. סטיק (סקוט גלן) מופיע לזמן קצר בחצי הראשון של העונה על מנת לתת כל אקספוזיציה שנדרשת לדמויות, אבל מצליח לגנוב כל סצינה שהוא מופיע בה. אני מקווה שהוא אכן ישרוד את החצי השני של העונה וימשיך לעונה השלישית של דרדוויל.
במספר סצינות בודדות של דקות קצרות סיגורני וויבר מציבה את עצמה בתור כוח שיש להתחשב בו. היא לא עושה יותר מידי, אבל מצליחה להעביר המון עוצמה, אכזריות וקור במעשים שלה: מדאם גאו מפחדת ממנה, היא מאזכרת אירועים בהיסטוריה כאילו היא היתה שם והיא שולטת באלקטרה רק באמצעות מילים.
לקראת סוף הפרק השלישי כל חברי "המגינים" נפגשים לראשונה, הם מגיעים למה שנראה כמו המפקדה של "היד" והחגיגה מתחילה. סצינת הקרב שם הראתה באופן ברור שמפיקי הסדרה הקשיבו לטענות המעריצים והמבקרים על יכולות הלחימה של דני ראנד. לפני שלוק, מאט וג'סיקה מגיעים דני נותן תצוגה מרשימה של אומניות לחימה מול הבריונים של היד, כזאת שמרימה את הציפיות לקראת העונה השנייה של "איירון פיסט" ומותירה מאחור את הספק שהחל לקונן בי עקב הפתיחה החלשה של הסדרה. עשר הדקות האחרונות של הפרק השלישי היו מצוינות, הכיראוגרפיה היתה טובה, הצילומים היו ארוכים וכל אחד נלחם בצורה שמתאימה לאישיות שלו.
הסצינות בין חברי הקבוצה מצליחות להעביר המון, גם אם לא הם לא מנהלים דיאלוגים שחושפים כל פרט בחייהם. לוק ודני נפגשים לראשונה בקרב וכאויבים וכך לומדים כל אחד על הכוח של השני, ג'סיקה מרימה דברים כבדים וכך חושפת את כוחה, דני מדבר סינית ומפזר כסף ללא בעיה, מאט שומע אורות ניאון ומריח אוכל (בזמן שהוא נראה מגוחך עם הצעיף של ג'סיקה). הם לומדים להכיר אחד את השני, אף אחד מהם לא מחפש את הגבורה, הם עושים את מה שנראה נכון בעיניהם. דני רואה את העולם בשחור ולבן ומוכן לבלוע כל מילה שסטיק אומר, לוק רואה את הגוונים של האפור, מאט יוותר על לעשות את הדבר הנכון כדי לשמור על האנשים הקרובים אליו וג'סיקה לא רוצה לקחת חלק בשום דבר.
התחלה איטית עם תסריט רופף
רק איפשהו לקראת הפרק השלישי הסדרה מתחילה לזוז לאנשהו, במשך שני הפרקים הראשונים בניית הסיפור יחסית איטית וההרגשה היא שאנחנו בעצם רואים את הסדרות הנפרדות של כל דמות ולא רק בפן העלילתי, אלא גם בטכני. סצינות של לוק ערוכות בפילטר צהוב יחד עם מוזיקת ראפ, דני וג'סיקה יהיו בדרך כלל יותר ריאליסטיות ועם גוונים כהים וכאשר מאט תחת המצלמה, הצבע האדום יקבל עדיפות. שני פרקים להצגת הדמויות שוב וחיבור כל אחד לעלילה המרכזית של העונה לא נראה במחיר גבוה מידי, אבל מבחן התוצאה הוא שארבעה פרקים מלאים לתוך הסדרה, הצוות עדיין לא התאחד.
התסריט גם כן לוקה בחסר ולא מהודק מספיק, בעיקר באופן קידום הסיפור והדמויות. נראה שנעשה שימוש יתר בפתרונות קסם כדי לקדם את העלילה: הבחור בקמבודיה החזיק חרב שיש רק עשר כמוהה בעולם והסדנה שמייצרת אותן היא בניו-יורק, הבחורה בחברה של ראנד מצליחה בשניה למצוא את המפקדה של "היד", קול מסתורי בטלפון דוחף את ג'סיקה לקחת תיק שהיא לא רצתה לקחת וסטיק מצליח לברוח מאלקטרה, אלכסנדרה ומכמה נינג'ות בלי יד ומבלי להשאיר עקבות.
הסיפור בנתיים גם כן לא מורכב מידי, אלכסנדרה, מנהיגת "היד", גוססת ולכן מאיצה את מזימותיה לניו-יורק. "היד" משתמשים באדריכל כדי לתכנן סדרת פיצוצים בניו-יורק (אשר מוסווים כרעידות אדמה) על מנת למצוא פריט/כוח שיאפשר להם לעשות את מה שהם רוצים וכדי לפתוח את הדלת ששומרת על אותו כוח, הם צריכים את האיירון פיסט. זאת בזמן שהם משתמשים באלטקרה/בלק סקיי בתור הנשק העיקרי שלהם. אזכור קצר למנהיגי היד גם כן נזרק ומציב את כל מנהיגי הארגון בניו-יורק, מה שקצת מחייב עימות עתידי מול המגינים.
הסיום של החצי הראשון נגמר ברגשות מעורבים מבחינתי. מצד אחד, כל אחד מחברי הקבוצה מבין שהם צריכים להתאחד כדי להגן על העיר והשוט הסופי של כולם מאוחדים למול אלקטרה היה אכן מרגש והעלה חיוך על הפנים. אבל, מצד שני הם עמדו רק מול אלקטרה שהיא לא איום ממשי למול כולם. היא אחרי הכל מתנקשת מאוד מאוד מוכשרת שיכולה להתמודד עם מאט, דני וג'סיקה אבל היא יכולה לעשות מול לוק? אז מול חמישתם ביחד? למה זה אמור לגרום לי לרצות לראות את המשך הקרב הזה? לא יכלו להוסיף עוד כמה נינג'ות לסצינת הסיום ולהפוך את זה ליותר למעניין?
ארבעת הפרקים הראשונים הם חצי ראשון טוב וראוי לסדרה למעט כמה נקודות שדרושות שיפור בעיקר בתסריט, אם החלק השני של העונה יצליח ללחוץ על הגז, לקדם את הסיפור ולהרים את רף האקשן אנחנו נקבל סדרה מהנה מאוד.
נתי אקב
בן 29, גיק הייטקיסט קלאסי. חובב סרטים באופן מושבע. אוהב כל סרט טוב ללא הבדלי אולפן, במאי ושחקנים. שונא שמייקל ביי הורס את הילדות שלי ואת הפריקוולים שהשמידו את מלחמת הכוכבים
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.