תקראו לזה ינג ויאנג, לילה ויום, קרח ואש, קארמה או פשוט גורל אבל בפרק אחד אינספור קווי עלילה הגיעו ל(סוגשל)סיום. ואותו סיום היה שייקספירי במייטבו, פואטי, אובר-דרמטי, קצת מביך, מלא גילויי עריות, מבדר, טראגי אך לעיתים צודק.
אז מאיפה מתחילים?
דבר ראשון, וכדאי שנוריד את זה מהלב ככה על ההתחלה. כולנו הבנו שבמהלך הפרקים האחרונים כמעט כל הדמויות המרכזיות קיבלו במתנה מההפקה טלפורטר (משגר) שכן מסעות שעד עונה 7 היו לוקחים שבועות אם לא חודשים, לפתע מתרחשים בין לילה וכל זאת בלי שום הסבר הגיוני. אז נכון, אי אפשר לבקש הגיון בסדרה שיש בה דרקונים וזומבים מקרח אבל אנחנו, הצופים, הורגלנו לסטנדרט איטי יותר של השתלשלות העניינים וזה הפך לברור מאוד שכיוון שנשארנו עם פלוס מינוס 11 פרקים עד לסיום הסדרה כולה (!!) צריך ללחוץ על הגז ולהספיק כמה שיותר. אחרי הכל יש לנו גם מלחמת 2 מלכות, גם את המלחמה לשחר וגם מי שישאר (בהנחה ויהיה כזה) צריך לשבת באושר ובעושר על כס הברזל. אז קדימה, למה אנחנו מחכים?
בשל ההתרגשות (והעייפות, כי אחרי הכל צריך לקום מוקדם בבוקר לראות את הפרק לפני שיגיעו הספויילרים) אני אציין את מאורעות הפרק לאו דווקא לפי הסדר הכרונולוגי, עמכם הסליחה. ג'ון סנואו מגיע לדרגונסטון ופוגש את משלחת קבלת הפנים הכוללת את מיסאנדיי (שמאז שסגרה את העסקה עם תולע אפור פתאום מתחילה לשדר קצת התנשאות), חבורת דותראקים (שנראים כמו דג מחוץ למים) וטיריון לאניסטר.
טיריון: "הממזר מווינטרפל!"
ג'ון: "הגמד מקסטלי רוק!"
עכשיו שסיימנו עם הברכה ההזויה הזאת, מיסאנדיי מבקשת (יותר נכון דורשת אבל עם חיוך) שכל אנשי המשלחת יפקידו בידיה את הנשקים שלהם ומלווה אותם לטירה. במהלך הטיפוס הדרקונים עפים מעל ראשו של ג'ון סנואו שנראה כאילו הוא הולך לחטוף התקף לב. ואני תוהה לעצמי, נכון, מעולם לא ראית דרקונים ובטח לא כאלה גדולים אבל כן ראית צבא של זומבים קפואים וענקים וזה מה שמפתיע אותך?! טיריון מנסה לשבור את הקרח עם השאלה (הצינית כמובן) "האם סאנסה מתגעגעת אלי?" רק כדי להבהיר לג'ון שהוא מעולם לא שם אצבע על סאנסה, שהנישואים מעולם לא מומשו ושהוא שמח שהיא זאת שמנהלת את העניינים בזמן שהוא כאן לצידו.
חותכים לפגישה הכי מצופה בפאנדום של משחקי הכס, לא לפני שמליסנדרה מכריזה בפני ואריז שהיא את תפקידה סיימה. היא הפגישה בין אש לקרח ובכך סותמת את הפיות לכל הספקנים. אפשר לחתוך את המתח בסכין ואולי בדיוק בגלל הסיבה הזאת הכותבים החליטו להתחיל את המפגש בין 2 הדמויות הללו עם הקלה קומית. מיסנדיי: "אתם עומדים בנוכחותה של דאינריז פרי-סער מבין טארגריין, יורשת כס הברזל, מלכת האנדאלים וראשוני האדם, מגינת שבע הממלכות, אם הדרקונים, חאליסי של ים העשב הגדול, הבלתי-נשרפת, שוברת השלשלאות..."
סיר דבוס: "זה ג'ון סנואו... (שתיקה מביכה)... הוא המלך בצפון."
ובאמת שאי אפשר שלא לצחוק בנקודה הזאת, שכן היא מציגה בצורה דיי מדויקת את 2 הגיבורים שלנו: האחת – דאינריז, הקשוחה, הדעתנית, זאת שדואגת להזכיר לכולם מי היא ומאיפה היא באה ומה היא עברה וכל הישג ותואר שלה לעומת השני. ג'ון, הרגיש אך המחוספס, זה שממש לא רוצה לדבר על מה שקרה לו ומעולם לא רצה להיות מנהיג, שנפל לתוך התפקיד בזכות הלב הגדול שלו, היכולת לראות אנשים ולא רק בתים ונמצא שם מתוך מחוייבות לאנשים שסומכים עליו. היא רוצה להיות מלכה, הוא רוצה לסיים את המלחמה.
דאנריז בהתחלה די מתנשאת מעל ג'ון, מבחינתה הסיבה היחידה שהוא שם זה כדי לקיים את ההסכם שנכרת בין אבות-אבותיהם שבו בית טארגריין שולט בכל 7 הממלכות והסטארקים הם ריבוני הצפון. אבל לג'ון לא אכפת מהסכמים, אפילו לא אכפת לו מי ישב על כס הברזל (כל עוד זאת לא תהיה סרסיי), הדבר היחידי שמעניין אותו זה צבא המתים. אכשהו, למרות שדאנריז היא אמא ל-3 דרקונים ולא נשרפת היא עדיין מרשה לעצמה לא להאמין או לפחות לזלזל בסיפור של ג'ון לגבי "המתים המהלכים". באמת דאני, ממך ציפיתי ליותר...
אז בזמן שדאני וג'ון עסוקים בלשחק פינג-פונג לא מוצלח, טיריון מבין שאם הוא לא יגרום להם לשתף פעולה המצב רק יחמיר והוא מפעיל כל טיפת קסם אישי שיש לו כדי לגרום להם להסתדר, לפחות מספיק כדי שדאני תיתן לג'ון לקחת כמות נכבדה של זכוכית דרקון בחזרה איתו לצפון.
בנתיים, סאנסה מנהיגת הצפון, או לפחות מנהיגת ווינטרפל, מראה לכולם שהיא יודעת טוב מאוד מה היא עושה ושהיא ולא אף אחד מהאחים שלה, נועדה לשלוט בווינטרפל ביד חזקה ובזרוע נטויה! כל זה עד שבראן מופיע משום מקום (מהחומה לייתר דיוק) ומתבצע ניסיון לשידור חוזר של מפגש-איחוד-מרגש בין בני סטארק. הפעם, במקום דמעות של שמחה כמו שהיו בין סאנסה לג'ון, המפגש בין בראן לסאנסה היה אנטי-קלמקטי במיוחד. היא מחבקת אותו אבל הוא לא מחבק אותה בחזרה (למרות שאין לו שום בעיה עם הזרועות) וכשהם כן יושבים להתעדכן, סאנסה ממהרת לוותר על התואר שלה כשליטת וינטרפל ומזכירה לבראן שבתור הבן האחרון של נד סטארק הוא צריך להיות בתפקיד, מה שלגמרי עיצבן אותי.
אחרי כל מה שסנסה עברה, היא סוף סוף מקבלת את ההכרה והכבוד הראוים לה ונמצאת בתפקיד לו היא נולדה והיא ממהרת לזרוק אותו על אחיה שללא ספק נמצא במצב של פוסט-טראומה/תקוע על טריפ רע. הוא מכריז שהוא העורב עם שלושת העיניים אבל לא באמת מסביר מה זה אומר, איך זה קרה לו והדרך היחידה שהוא רואה לנכון לשכנע את סאנסה שהוא הפך לכוח כל-יודע כל-רואה הוא מתאר לה כמה יפה היא היתה בערב חתונתה. תודה רבה בראן שראית לנכון להזכיר לאחותך שראית את האונס שלה ואתה לגמרי מוזר עכשיו. כאילו שהיא לא סובלת מספיק מההטרדות והחידות הלא ברורות של ליטל פינגר.
במעלה המלך, יורון גרייג'וי מקבל קבלת פנים של מלך שחזר מהמלחמה, מה שקצת תמוה להתחשב בזה שהעם לא ממש מת על סרסיי ולא מכיר את יורון אז למה לעזאזל שהם ישמחו שהוא חזר עם חבורה של נשים קשורות מאחוריו אבל ניחא. למרות שהוא לגמרי וולגרי ונראה כמו בדיחה, יש משהו מאוד צ'ארמינג ביורון ולפחות עד שהוא יעשה משהו ממש נוראי (כמו שהוא סביר להניח יעשה בפרק הבאה ליארה) אני עדיין משועשעת ממנו ומהנסיונות שלו להכנס לתחתונים של סרסיי תוך כדי הצקות קבועות לג'יימי.
כאשר סרסיי הופיעה בכלא של אלריה סאנד וביתה טאיין (שהיתה כצפוי הפייבוריטית שלי) חמושה בליפסטיק ורוד מנצנץ היה ברור לחלוטין מה הולך לקרות הלאה. האמת היא שציפיתי שאלריה תזכה למוות ברוטאלי בידיו של ההר בסצינה שסביר להניח היתה גורמת לי לרצות להקיא, אך לעומת זאת היא קיבלה את העונש האולטימטיבי, עין תחת עין, שן תחת שן, טעם מהדייסה שהיא בישלה (טוב, הבנתם). כפי שהיא הרגה בנשיקה את מריסלה התמימה, זאת שלא באמת עשתה שום דבר רע והיתה לגמרי חפה מפשע, ככה סרסיי לקחה את טאיין מאלריה, בנשיקה, עם אותו הרעל, באותה הצורה וזה היה צדק פואטי. קארמה היא כלבה וגם סרסיי אבל במקרה הזה ספציפית אני עם עם המלכה המשוגעת. אלריה היא לא חפה מפשע וכך גם לא הבנות שלה וגם אם אתם לא מסכימים עם רוב המעשים של סרסיי, לפחות במקרה הזה, היא עשתה מה שהיא היתה צריכה לעשות.
ואם כבר סרסיי עושה את מה שהיא צריכה לעשות, היא הזכירה לנו שהיא עדיין לגמרי חמה על אח שלה ושכבר לא ממש אכפת לה מי ידע ומה יגידו, היא אחרי הכל המלכה, והמלכה תעשה מה שבא לה. You go girl!
בנתיים במצודה ג'ורה מורמונט שרד את ההליך הרפואי של סאם ולמרבה הקסם, המחלה נעלמה וכל מה שנשארו זה רק הצלקות. כשסלגהורן, אה, סליחה, הארצ'מייסטר, שואל את סאם איך הוא הצליח לעשות מה שאף אחד אחר במצודה לא הצליח לעשות הוא ענה "עקבתי אחרי ההוראות בספר" וזה סיכם את כמה מגוחכת העלילה הזאת היתה. נו שיהיה, לפחות עכשיו מורמונט יוכל לחזור לדאנריז ולהצהיר על אהבתו הבלתי נגמרת שניה לפני שמישהו יהרוג אותו בקרב.
כמובן שזה לא יהיה פרק של עונה 7 מבלי שיהיה מינימום קרב אחד (אז הבלתי טמאים הצליחו לכבוש את קסטלי רוק אבל רק בגלל שרוב החיילים של לאניסטרים היו בכלל במקום אחר) וחייב גם להיות מסע מהיר בזמן בו יורון גרייג'וי וצי הספינות המרחפות שלו יופיעו פתאום בקצה השני כדי לשרוף את הספינות הנותרות של דאנריז. עתידות: בפרק הבא דאנריז תפסיק לשחק נחמד ותוציא את הדרקונים לסיבוב, כי מספיק עם השטויות האלה.
בפינת הסצינה שכמעט הרדימה אותי: נציג בנק הברזל בא להזכיר לסרסיי שהלאניסטרים חייבים להם המון המון כסף. וזה היה משעמם בערך כמו לשבת בבנק בעצמכם ולשמוע את מנהל הבנק מדבר איתכם על המינוס ושהערבים כבר לא חזקים כמו פעם. כמובן שבדיעבד אנחנו מבינים שכל הסצינה הזאת רק נועדה להקדים ולהסביר לנו למה הלניסטארים בחרו לנטוש את קסטלי רוק, הבית שלהם, לטובת השתלטות עוינת על היי גארדנס, מעבר לנקמה על אולנה טריילר, הם היו צריכים את הכסף שלהם כדי לשלם את כל החובות לבנק הברזל ולוודא שהם לא חלילה יתמכו בבלונדה עם הדרקונים.
ואם כבר אולנה טיירל, הדמות הכי תותחית בסדרה, קיבלה סיום מהסרטים בו היא זוכה למוות נטול כאבים, בכבוד, תוך כדי שהיא חושפת את כל הסודות שלה על איך היא זאת שעמדה מאחורי הרצח של ג'ופרי מול הפנים המזועזעות של ג'יימי ומסיימת:
"תגיד לסרסיי. אני רוצה שהיא תדע שזאת היתה אני". Drop Micטיירל אאוט.
כמה מחשבות:
למה ג'ון סנואו וסר דאבוס לא סיפרו לדאנריז שג'ון מת וחזר לחיים? הרי מידע שכזה רק יכול להוסיף לו נקודות בעיניה, הרי היא גם סוגשל נולדה מחדש.
האם מליסנדרה סיפרה בטעות לואריז שהיא יודעת מתי ואיפה הוא ימות?
אם אתם מאמינים בתאוריית שלושת ראשי הדרקונים, האם התרגשתם לראות את דאני, ג'ון וטיריון עומדים יחד באותו חדר שהיה אמור להיות כס המלכות שלהם?
עכשיו שראינו את דאני וג'ון סנואו ביחד ברקע הנופים של דרגוןסטון, קרובי משפחה או לא, אנחנו לגמרי רוצים ששני אלה יהיו ביחד.
איפה אריה היתה בזמן שחצי מהמשפחה שלה כבר נפגשה והשלימה פערים?
ניצן ניקי מור
בת 34, מורה לאנגלית, חובבת קולנוע, טלויזיה, קומיקס, היאבקות ואופנה. שואפת השראה יומיומית מבאפי סאמרס והרמיוני גריינג'ר. אמא לכלבים, אספנית כפייתית ומכורה לקינוחים מושחתים.
האם העונה החדשה של Stranger Things מצליחה לשמר את הרוח הכיפית ואת הדמויות המעולות? ביקורת **כוללת ספויילרים** לעונה השלישית.